היחסים הרומנטיים עם העובדת שלו עלו לבוס ביוקר?

היו ימים (אילוסטרציה: FREEPIKׂ)

חמש שנים חיכה ניר שמש להחלטה בתביעה שהגיש בבית הדין האזורי לעבודה נגד סימה עזרן, בטענה לחוב של יותר מ-160 אלף שקלים.כשהתקבלה החלטה (11.7) התברר לו שלא בריא לערבב עסקים וקשרים רומנטיים: השופטת נטע רות ונציגת הציבור ניצה פרידמן דחו את תביעתו.

הפרשה החלה במרץ 2006, עת עזרן החלה לעבוד אצל שמש, וזמן קצר לאחר מכן התפתחו ביניהם יחסים רומנטיים. עזרן, אישה דתייה, הפסיקה את הקשר ביוני 2007 מאחר שלטענתה שמש הפר את הבטחתו לקיים מצוות על פי מסורת ישראל – כלומר להתחתן איתה ולשמור על אורח חיים דתי. באוקטובר אותה שנה אף הפסיקה לעבוד אצלו.

שמש, באמצעות עו"ד חן שטיין, טען כי במהלך התקופה בה התקיים ביניהם קשר רומנטי הוא הרעיף עליה מתנות וסכומי כסף שונים לקניית בגדים, דמי שכירות, טיפולים קוסמטיים והוצאות הבית. לטענתו, סכומים אלה עלו על הסכומים שהגיעו לה תמורת עבודתה, ולכן קיזז אותם במלואם משכרה, ועדיין היא נותרה בחוב. לכן הגיש ב-8 ביולי 2012 תביעה על סך 104 אלף שקל, סכום שעם הצמדות וריביות הגיע ליותר מ-160 אלף שקל.

בכתב ההגנה של עזרן, שהוגש באמצעות עו"ד אייל שטרנברג, היא טענה כי שמש והיא היו בני זוג, והוא אכן מימן הוצאות שונות, אולם עשה זאת בזכות הקשר הרומנטי ביניהם, ולא במסגרת יחסי העבודה.

בית הדין לעבודה התמקד בעיקר בשאלה האם החוב הנטען נוצר מקיומם של יחסי עובד מעסיק בין שמש לבין עזרן, או שמא המרכיב הדומיננטי בחוב קשור ליחסים הרומנטיים ביניהם. כמו כן עסק בית הדין בשאלה האם שמש הצליח להוכיח את סכום החוב או לא.

מיד בפתח החלטתן הבהירו השופטת רות ונציגת הציבור פרידמן כי דין התביעה להידחות: "מהראיות שהוצגו בפני בית הדין ביחס לאופן התנהלות הצדדים עולה כי הסכומים שנתבעו מהתובעת בגין החוב המיוחס לה, מקורם ביחסים הרומנטיים שבין הצדדים, ולא ביחסי העבודה ששררו ביניהם… התובע לא השכיל להוכיח כי הסכום מושא המחלוקת מקורו בהלוואה שלא נפרעה, ולא במתנה…".

יותר מכך, השתיים קבעו כי טענת התובע כאילו קוזזו משכרה הלוואות או ניקויים שונים, נעשו שלא כחוק, שכן אין זכר להסכם כלשהו בין הצדדים או לקיזוזים בתלושי השכר. כמו כן הסבירו כי התובע העניק את הכספים לנתבעת בעת שהיתה במצוקה כלכלית, ועל כן אין להניח כי בזמן אמת סבר שכספים אלה יוחזרו לו.

עוד פסק בית הדין לענייני עבודה כי שמש לא הצליח להוכיח גם את גובה החוב הנטען. "גם לו סברנו כי מדובר בהלוואה, ואף לו סברנו כי מדובר בחוב של הנתבעת שמקורו ביחסי עובד מעסיק", כתבו בפסק הדין, "הרי שהיה מקום לדחות את התביעה מהטעם שהתובע לא הוכיח את שיעור החוב הנטען".

עם זאת, לנוכח הנסיבות, החליט בית הדין שלא לחייב את שמש בהוצאות משפט.