 |
| אילוסטרציה |
הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של מיכאל סטרנס, עורך דין שהורשע בגניבה בידי מורשה של כ-1.5 מיליון שקל.
סטרנס היה בשנת 2006 ובשנים שלאחר מכן, עו"ד ובעל משרד לעריכת דין. בתאריך בלתי ידוע, בשנת 2006, פנו אליו שני אחים וביקשו ממנו לייצג אותם בעסקת מכר של בית שהיה שייך במחציתו להם ובמחציתו לאביהם. אחד המתלוננים הינו חבר ילדות של הנאשם ובעל היכרות של למעלה מ-40 שנה עימו. סטרנס ערך הסכם מכר בין המתלוננים ואביהם לבין בני זוג שקנו את הבית, בעלות כוללת של 775 אלף דולר. על פי ההסכם, סכום מסוים אמור היה להישאר בידי הנאשם בנאמנות, ואת היתרה היה עליו להעביר למתלוננים ואביהם. הקונים עמדו בהתחייבותם והעבירו את מלוא תמורת הבית (3.31 מיליון שקל) בנאמנות לנאשם. ב-5 בינואר העביר סטרנס לכל אחד מהמתלוננים כ-582 אלף שקל, והותיר ברשותו סכום של כשני מיליון שקלים.
סטרנס היה מודע לכך שהוא צריך להעביר למתלוננים ואביהם את יתרת הסכום, ובשנת 2008 הועברה הבעלות בבית לקונים, אבל הוא המשיך להחזיק בכספי התמורה ולא העביר אותם לידי המתלוננים ואביהם. ב-9 במרץ נפטר אביהם של המתלוננים, וסטרנס פעל מטעמם לקבלת צו לקיום הצוואה, בה הוריש להם האב את חלקו בבית. לאורך תקופה ארוכה פנו המתלוננים וביקשו לקבל את הסכום המגיע להם, ובמקביל ביקשו לקבל דפי חשבון של הנאמנות, אולם סטרנס לא נענה לדרישות.
בשנת 2009 הגישו האחים תלונה למשטרה. לאחר הגשת התלונה, סטרנס העביר כ-145 אלף שקל לידי אחד מהם. בין הצדדים התנהל הליך גישור לעניין גובה הסכום שנותר בסופו של יום בידי הנאשם ולפי כתב האישום המתוקן, הוא גנב מהמתלוננים ומאביהם סך של כ- 1.5 מיליון שקל.
בית משפט השלום בתל אביב הרשיע את סטרנס וגזר עליו שישהחודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 30 אלף שקל, כמו גם פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך חצי מיליון שקל.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, גזר על סטרנס 18 חודשי מאסר וקבע כי המאסר על תנאי יישאר בעינו, ואילו הפיצוי שישולם לכל אחד מהמתלוננים יהיה בסך 258,000 שקל.
"חשיבות מיוחדת אנו מייחסים לכך שמדובר במכירת בית. ביתו של אדם הוא מבצרו", ציינו השופטים בהחלטתם, "רכוש משפחתי של משפחה שלמה הופקד בידי המשיב, מתוך תקווה שמדובר בידיו הנאמנות. עד כמה היו ידיו נאמנות – אין צורך לומר. באותו הקשר: אביהם של המתלוננים נפטר בטרם זכה לקבל לידו את הכסף…..המשיב היה מודע כמובן לכך שהירושה שבהסדרתה לכאורה עסק לא תגיע לידי המתלוננים. הרבה אירוניה וציניות יש בעיסוק בצו הירושה בנסיבות האלה… לצד הנזק למתלוננים ולאביהם, במעשיו של המשיב גלום נזק לציבור עורכי הדין. כל מקרה מעין זה שמובא לידיעת הציבור, מכרסם באמון הציבור בעורכי הדין…. מקצוע עריכת הדין מושתת על האמון שניתן בציבור עורכי הדין על ידי ציבור הלקוחות, וכי מה יאמר לעצמו הלקוח הפוטנציאל בדרכו למשרד עוה"ד כאשר מדובר בכך שעוה"ד אמור להחזיק (זמנית) בכסף השייך לו, ושמא ילך בדרכי חברו למקצוע שמעל… מקובלת עלינו עמדת התביעה באשר למשמעות שיש לכך, כי אחד המתלוננים היה חברו מנוער של המשיב. למתלוננים הייתה סיבה כפולה ומכופלת לתת אמון מלא…".
