 |
| צילום להמחשה |
אני בעד מיסוד הזנות. ראש וראשון לנימוקים שלי למיסודה, שאותם אפרט כאן, הוא דווקא זיקוקה מהרעות החולות הקיימות בה (אשר גם אני אינני מתעלמת מהן), אשר באופן פרדוכסלי מחריפות ככל שחוזרים ונשנים הכישלונות הסדרתיים למיגורה.
הזנות היא עובדה קיימת. לא בכדי היא נחשבת ל"מקצוע" העתיק ביותר בעולם. עבור גברים רבים, הזנות היא הפתרון המעשי היחיד לסיפוק יצריהם. מלחמה בה לא תועיל, כי את היצר אי אפשר לדכא ומתברר כי אי אפשר גם לכבוש. יצר המין הוא טבעי כמו נשימה וכמו אכילה. צריך ואפשר להסדיר את הזנות, עבור מי שצריכת שירותי מין באמצעותה היא הפתרון והמענה עבור מספר לא-ייספר-מרוב של גברים.
הטענה נגד ניצול נשים היא נכונה ולגיטימית. ניצול נשים קיים במקומות עבודה, לא רק בעולם השלישי אלא גם בעולם המערבי, המודרני. קיפוחן ואפלייתן על רקע מגדרי זועק לשמים. לא אתחסד: אני יודעת גם שיש נשים שהעיסוק בזנות נכפה עליהן בניגוד לרצונן. הסדרת הזנות תאפשר לשחרר מחלק בלתי מבוטל מהעוסקים בזנות את כבלי השעבוד לסרסורים תאבי בצע.
מאבק מסודר למיסוד הזנות יכול וצריך לכלול גם – ואולי בעיקר – הסדרת תנאי עבודה נאותים, אנושיים, והגנה על זכויות העוסקות בה להשתכר בכבוד, כמו גם לשמור על היגיינה ויותר מכל – על כבודן כבנות אדם.
כל הכללה חוטאת למציאות, ודאי גם לאמת. לא כל העוסקות בזנות עוסקות בו מכורח או מכפייה. יש בהן מי שעוסקות בו מרצונן החופשי, מיכולתן לנצל את המשאב הטבעי שלהן (כן, את גופן) לעשיית כסף. אם הן מבינות כי הפוטנציאל הכספי הגלום בגופן הוא רב, והן בוחרות להפיק אותו ולמצותו באופן מיטבי – מה רע? מה פסול?
הדימוי של הזנות הוא נחות. הוא זנותי. רבים תופסים אותו כשאול התחתיות של הקיום האנושי בכלל ושל הקיום הנשי בפרט. אני נגד זנות-ביבים, שבה נשים עובדות כשפחות חרופות תחת שבטיו המייסרים של סרסור העושק ובוזז אותן וזורק להם מטבעות חסד שחוקות, בעוד הוא חי על חשבונן ומתעשר על חשבונן. אני כמובן נגד זנות עושקת ונצלנית, נגד זנות אלימה וכוחנית.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
אבל אני יודעת ומבינה כי המאבק נגד הזנות הוא מאבק עקר, חסר תועלת ותוחלת, מאבק סיזיפי שלא יצליח לעולם. זה כואב. זה עצוב. אבל כך זה. זה וכזה הוא העולם.
ועדיין, בהינתן הזנות כתופעה שלא ניתן למגר אותה, חשוב ואפשר להיאבק על מיסודה כדי שהיא תאפשר לצרכניה שירות של נשים שעוסקות בכך מבחירה ומרצון.
מיסוד זנות ועיגונה בחוק חופש העיסוק ובעיקר ההכרה בלגיטימיות שלה, תאפשר להיאבק במסגרתה על קיום תנאים אנושיים של ספקיות השירות בה ושל צרכניו. זה אינטרס ראשון במעלה שלנו כחברה אנושית.
אין טעם להתכחש למציאות או לטשטש אותה. הזנות קיימת. היא לא הולכת לשום מקום. היא לא ניתנת למיגור. אנחנו אנשים מבוגרים ואנחנו מבינים זאת.
אעשה לעצמי עבודה קלה, פשוטה ונוחה, אם אתנגד נחרצות לזנות. בכך גם אשא – סביר להניח – חן בעיני מי שמתקוממות נגד הזנות ללא תנאי, בכל מחיר, בכל הכוח, תוך שימוש בארסנל הטיעונים המוכרים והידועים.
אבל בכך לא אסייע להסדרת הנושא הטעון תיקון, המצדיק מיסוד ובעיקר מחייב כל מי שכבודן של נשים חשוב להם, באותה מידה להכיר בחשיבות מציאת פתרון למספר עצום של גברים (מכל העדות והמוצאים, מכל המגזרים והמגדרים, מכל המעמדות והחתכים הסוציו אקונומיים, מטווח גילאים גדול), אשר גם אם תיאסר מלחמת חורמה על הזנות – איש לא יעצור אותם מצריכת שירותיהן של זונות.
