 |
| מתוך דוח המשטרה על החדירה למחשבו של הנאשם |
תושב ראשון לציון (50) הורשע בעבירות של החזקת תכנים פדופיליים במחשבו, או בשפה המשפטית "פרסום תועבה אסור" – למרות שהתמונות שנתפסו הן מוצפנות, המשטרה לא הצליחה לפצח את הקוד, ובית המשפט לפיכך לא יכול היה לצפות בהן.
שופט בית משפט השלום רפי ארניה הרשיע את הנאשם וקבע כי אשמתו הוכחה מעל לכל ספק, למרות שלא ראה את התמונות – וזאת רק על פי שמות הקבצים שנשמרו במחשבו. "עיון בשמותיהם מותיר מעט מאוד מקום לדמיון", כתב השופט, ובהכרעת הדין פירט את הראיות הנסיבתיות והסביר כיצד ביסס את מסקנתו.
תחילת הפרשה ביוני 2013, אז פנה האינטרפול בוורשה למשטרה, בטענה ששני גולשי רשת מישראל שיתפו תכנים פדופיליים באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים. כתובת IP אחת הובילה לסניף של מינהל מקרקעי ישראל בנצרת, אך לא ניתן היה לאתר את המחשב ואת המשתמש הספציפי. כתובת IP שנייה הובילה לנאשם בו מדובר.
 |
| השופט רפי ארניה |
בחיפוש במחשבו, לפי כתב האישום, נמצאו כ-150 תמונות וסרטים פדופיליים שהוריד ושמר במשך שנתיים, כאשר רובם המכריע של הקבצים מוצפנים בתוכנה בשם "קרמלין", שאף חוקרי יחידת הסייבר לא הצליחו לפצח. יחד עם זאת, מיעוטם של הקבצים שנתפסו היו גלויים. אלו כללו, למרבה הזוועה, עשרות תמונות של בתו של הנאשם כאשר היתה כבת 5, בחלקן היא צולמה עירומה במקלחת ואף מחוץ לבית, הגם שתמונות אלו היו "קלות" לכאורה, ללא אקט מיני.
לטענת הנאשם, התמונות צולמו עוד ברוסיה, לפני שעלה לארץ. בחלק מהתמונות נראית הקטינה יוצאת מאגם. "לתמונות אלו", כתב השופט, "יש מאפיינים דומים לתמונות המופיעות באתר פורנוגרפי בו נהג הנאשם לגלוש".
לדברי השופט ארניה, לאחר שהתלבט לא מעט, החליט "לאפשר לנאשם ליהנות מהספק" ולזכות אותו מהחזקת חומר תועבה בגין סדרת תמונות אלה. השופט ציטט ממאמרו של מנהל יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, ד"ר חיים ויסמונסקי, אשר כתב: "נראה כי יש שולי עמימות ביחס לשאלה מהי דרגת המיניות בפרסום אשר תהפוך אותו לפרסום פדופילי אסור… ברור כי לא כל פרסום הכולל דמות של קטין, אשר אדם הסובל מסטייה מינית פדופילית עשוי להתגרות ממנה, יוכל להיחשב פרסום אסור… לנוכח שולי העמימות של הגדרת 'פרסום תועבה' ראוי לנקוט מדיניות מצמצמת של העמדה לדין ביחס לאותם פרסומים שהמובהקות המינית שלהם אינה חד משמעית ואשר ניתן לייחס להם גם הקשר לגיטימי".
 |
| ד"ר חיים ויסמונסקי |
"אודה כי קשתה עלי ההכרעה (ביחס לתמונות אלה)", כתב השופט ארניה. "מחד גיסא אין ספק כי במשפחות רבות קיימות תמונות של ילדי המשפחה בצעירותם, בדרך כלל בינקותם, כשהם מצולמים בעירום, בתמימות. מאידך גיסא, כאן, המדובר בכמות רבה ביותר של תמונות של ילדה שכבר מזמן אינה תינוקת… התמונות רוטשו בתוכנת פוטושופ. תחושתי היא שמדובר בתמונות הכוללות ביום, והחוצות את הגבול בין המותר והתמים לבין האסור והפדופילי… (ואולם) תחושתי האישית – אין די בה. לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם שלא היתה לו שום כוונה פלילית מאחורי צילום והחזקת תמונות אלה. דומני כי אף המשטרה לא סברה כי החזקת התמונות פלילית, שהרי היא החזירה את הדיסק לנאשם".
בצד זאת, מסקנתו של השופט ביחס לקבצים האחרים, המוצפנים במחשב – דווקא אלה אשר בהם לא צפה, שונה כאמור בתכלית השינוי.
במחשבו של הנאשם נמצא מותקן דפדפן TOR המאפשר גלישה אנונימית בדארקנט, רשת האינטרנט האפלה, שתכניה אינם ניתנים לאיתור על ידי מנועי החיפוש הרגילים. על פי מחקר שהתפרסם על ידי אוניברסיטה בריטית, ומצוטט בפסק הדין, 80 אחוז מהתעבורה ברשת האפלה המתנהלת באמצעות תוכנת TOR היא פדופילית.
 |
| צילום מסך מתוך אתר תוכנת ההצפנה קרמלין |
במחשב הותקנה כאמור גם תוכנת הצפנה חזקה במיוחד, אשר מנעה צפייה בכ-150 קבצים במשקל 206 ג'יגה בייט. ואולם שמותיהם של הקבצים נשמרו, והם מבססים על פי פסק הדין את גרעין ההרשעה. "מקרה זה דומה, ברמת הפשטה מסוימת, למקרים של רצח ללא גופה", כתב השופט ארניה. "כאן, החשש שצריך להטריד את בית המשפט, הוא כי אם ייפתחו הקבצים, יתגלה כי יש בהם חומר שהחזקתו אינה אסורה – מקבצים תמימים ועד פורנוגרפיה המותרת בהחזקה".
אלא שהחשש, במקרה זה, אינו מתקיים, קובע השופט – אף לא ברמה של ספק סביר. זאת, על פי שמות של 69 מהקבצים, אשר לדבריו "שמותיהם מותירים מעט מאוד מקום לדמיון".
מדובר ב-69 קבצים ששמותיהם כוללים, בשפת אתרים פורנוגרפיים, תיאור של אקט מיני ושל גיל המשתתפים בו, אשר נע בין הגילאים 8-12, ובצירוף מונחים כגון preteen. השופט מפרט את שמות הקבצים וכותב: "דומה שהשמות מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף דבר וחצי דבר".
כמו כן, הקובץ הפדופילי ששיתף הנאשם ונצפה על ידי חוקרי האינטרפול, ואשר בעקבותיו "יורטה" כתובת מחשבו ונפתחה החקירה, היה דומה בשמו לקבצים שנתפסו.
 |
| המשטרה לא הצליחה לפצח את ההצפנה (צילום ארכיון להמחשה) |
הימצאות תוכנת TOR ותוכנת ההצפנה קרמלין במחשב מספקות ביסוס נוסף, לדברי בית המשפט, להרשעה. הנאשם סירב למסור את סיסמתו לפתיחת ההצפנה. "ניתן לטעון כי זכותו להותיר את הססמה באפלה על מנת להימנע מהפללה עצמית", כתב השופט, אולם "חסיון זה מתפוגג ברגע שהנאשם עלה להעיד כעד הגנה, ובנקודת זמן זו היה עליו למסור את הססמה".
נתון נוסף המחזק את הראיות הוא היסטוריית הגלישה, ממנה עולה כי הנאשם צפה בקבצים פדופיליים נוספים, מבלי ששמר אותם. לאחר נובמבר 2014, ציין השופט, גם צפייה בלבד בתכנים כאלו היא פלילית ובת ענישה, אולם האישום מתייחס לתקופה שלפני תיקון החוק ועצם הצפייה בתכנים אלה מהווה חיזוק בלבד.
"אכן, הרשעה בעבירת החזקת חומר אסור, ללא שעיני בית המשפט נחשפו לחומר האסור אינה ברורה מאליה", מסכם השופט. "עם זאת, אין המדובר בהתפתחות חסרת תקדים. בתי המשפט כבר הרשיעו בעבר נאשמים בעבירות סמים, גם אם לא נתפס ברשותם סם. וכאמור בעבירות רצח ללא גופה, והכל על בסיס ראיות נסיבתיות. הכרעת דין זו אינה אלא יישום ההלכות שנקבעו באותם מקרים אל עולמות המחשב והאינטרנט המודרניים".
עו"ד קטי צווטקוב שייצגה את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, ציינה כי הוא זוכה ביחס למרבית הקבצים שצוינו בכתב האישום, וכי יש לבחון את הכרעת הדין לעומק ולהבין את הביסוס להרשעה על פי שמות הקבצים בלבד.
