 |
| מורה נהיגה בפרסומת של AIG. לו זה לא היה קורה (צילום להמחשה) |
שוטרת תנועה שעסקה בפעילות שגרתית באזור חיפה ב-21 באפריל 2016, הבחינה ברכב ללימוד נהיגה אשר כובע "ל" על גגו. במושב הנהג ישבה בחורה צעירה אשר נהגה ברכב, ולצידה ישב אדם אשר שוחח בטלפון הסלולארי שלו ללא דיבורית.
השוטרת עצרה את הרכב, וערכה בירור קצר. מאוחר יותר, נגד מורה הנהיגה ששוחח בטלפון, יוסף באור, הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום שייחס לו עבירה של "שימוש בטלפון בעת הוראת נהיגה". באור כפר בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, באמצעות עו"ד רם סימיס.
באור טען להגנתו, כי קיימים מקרים בהם הנוהגים ברכבו אינם תלמידי נהיגה, אלא נהגים חדשים אשר הוא משמש כמלווה שלהם בתקופה שנקבעה על פי החוק לאחר קבלת רישיון הנהיגה. כמו כן הוא טען באמצעות סנגורו, כי קיימים מקרים אחרים בהם בעלי רישיון נהיגה מסתייעים בו לצורך "רענון". במקרים האלה, טען, הוא אינו מתפקד כמורה נהיגה, אלא כ"מלווה", ולפיכך במצב זה הוא רשאי לעשות שימוש בטלפון הסלולארי.
מנגד, פרקליטות מחוז חיפה טענה כי המונח "הוראת נהיגה" כולל כל פעילות של לימוד, הדרכה ופיקוח, ואין זה משנה אם הנהג ברכב לצדו של המורה מחזיק ברישיון נהיגה, או שהמורה מלווה אותו. לפי התביעה, מורה נהיגה צריך להיות ערני בזמן עבודתו, ולכן אסור לו לשוחח בטלפון הסלולארי.
בדיונים שנערכו בבית המשפט, נשאלה השוטרת בחקירתה הנגדית האם בדקה שהנאשם אכן החזיק ברישיון של מורה נהיגה, אולם השיבה: "היה לו כובע והיתה לו תלמידה" – כלומר, היא הסיקה שמדובר במורה נהיגה בשל הנתונים בהם הבחינה. כמו כן היא הודתה כי לא בדקה האם לנהגת ברכב היה רישיון נהיגה.
השופטת כרמית פאר גינת החליטה (13.6) לזכות את באור מהמיוחס לו, לאחר שהעדיפה את עמדת ההגנה. היא ציינה כי מאחר שלא הוכח כי לנהגת לא היה רישיון נהיגה, הרי שהתביעה "לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה".
 |
 |
|
| השופטת כרמית פאר גינת | השופט יחיאל ליפשיץ |
הפרקליטות לא השלימה עם הזיכוי הזה, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. שם, הצדדים חזרו על טענותיהם, והשופט יחיאל ליפשיץ סיפק פסק דין ייחודי.
בפתח החלטתו ציין השופט כי ראוי לזכות את באור, ולו בשל כך שהתביעה לא הוכיחה את אחד האלמנטים של העבירה – שהנאשם הוא מורה נהיגה. הסתבר כי השוטרת שעצרה את הרכב אפילו לא בדקה אם באור מחזיק ברישיון כזה, אלא הסיקה שהוא מורה נהיגה לנוכח הסיטואציה השכיחה שבה היושב ברכב "ל" במושב שליד הנהג, הינו מורה נהיגה.
אבל השופט לא הסתפק בכך, והציג את טיעוני הצדדים שוב. הוא אמנם ציין כי הפרשנות שהוצגה על ידי התביעה הגיונית, אולם הוסיף כי איננה יכולה להתקבל, מאחר שהחוק מבדיל במפורש בין הוראת נהיגה לבין הדרכה. כמו כן הוסיף השופט כי על אדם רגיל המלווה נהג חדש בעת נהיגתו לא נאסר לשוחח בסלולארי בעת שהוא יושב לצד הנהג, ולפיכך בוודאי שמורה נהיגה, אם הוא מתפקד על תקן מלווה, רשאי לפי החוק לשוחח בסלולארי במצב דברים שכזה.
סיכומו של דבר, השופט ציין כי הוא מקבל את עמדת ההגנה, וזיכה אף הוא את באור מהמיוחס לו.
