בימים האחרונים, התקיים באחד מאולמות בית משפט המחוזי מרכז דיון בבקשת ההגנה לגילוי ראיות חסויות כלשהן. בדין ישב שופט, שניתן בהחלט להגדירו כשקול וכרציני. מטעם הנאשמים התייצבו באי כוחם, מיעוטם ישבו בחזית האולם מול דוכן השופט, ומרביתם בספסלים האחוריים. בספסלים האחוריים יותר סמוך לקיר, רבצו הנאשמים עצמם או לפחות מרביתם.
בתום השלב הראשון של הדיון, שנתנהל בניחותא ובאווירה טובה, אמור היה להתקיים חלקו השני של הדיון, שבו אמורים הסנגורים ולקוחותיהם לפנות את האולם, כדי שקציני המודיעין מטעם המשטרה ונציגי הפרקליטות יציגו בפני השופט את הסיבות והמניעים לדרישתם לחסות את החומר.
סמוך לעזיבת הכל את האולם פנה השופט וביקש מהסניגוריות והסניגורים, שלא להשאיר כל חפץ מחפציהם באולם, למרות שהם אמורים לשוב לאולם בתום החלק החשאי זה. לי היתה מובנת מיד הבקשה ומה שהסתתר מאחוריה, לחברי למקצוע הצעירים יותר אולי כן ואולי לא היה ברור פשר הבקשה.
בית המשפט חושש כי הדיון החסוי עלול להיות מוקלט באמצעות רכיבים חשאיים שיטמינו הסניגורים בחפצים שיושארו באולם, ותוכנו האסור לידיעה יגיע לידיעת מי שהבחר להקליט את הדיון הסודי, ואף יעביר את המידע המודיעיני הסודי הלאה ללקוח.
כסניגור הזדקפתי מיד לעבר השופט והודעתי לו כי בכל ארבעים פלוס שנותיי כסניגור לא נתקלתי בבקשה כזו והוספתי, "בעבר זה לא היה כך". בית המשפט, בחצי חיוך מריר החזיר לי כי בזמני לא היו נעשים "מעשים" כפי שנעשים כיום על ידי מי מחברי למקצוע.
מחשבה ומסקנה, ככל שעובר ונוקף הזמן מרביתנו אינם זוכים לכבוד, להערכה ובעיקר לאמון לו נמצאנו זכאים בעבר על ידי מערכת אכיפת החוק. חלק ממעשיהם והתנהלותם של הסניגורים בני הדורות הצעירים הוא שגרם לכך. החל מסגנון דיבור קלוקל וחסר, דרך מעשים שעורך דין הגון וישר לא יעשה אותם, עובר להברחת סמים וחפצים שונים לאסירים, ותקצר היריעה מלפרט.
שלא תהא כל טעות, גם חלק מהתנהלותם של פרקליטי התביעה אינו תקין הוא. אומנם הם לא יורדים לשפל המדרגה הפלילי שאליו הגיעו יותר מדי סניגורים בשנים האחרונות, אך לעיתים על דרך של הסתרת חומר ראיות ואי אמירת אמת או כל האמת, הנזק שנגרם לנאשמים ולחשודים הוא רב יותר ופוגעני. לא פעם התנהלות קלוקלת של נציגי התביעה "עולה" לנאשמים ועבריינים רחמנא ליצלן, בתקופות מאסר ארוכות או ימי מעצר מיותרים.
התחרותיות, ההישגיות והרצון לנצח בכל מחיר, לצד אגו שהולך ותופח, פוגעים במקצוע עריכת הדין, ברמה שלו ובהתייחסותו של הסובב אותו.
ועל כך נאמר: דרך ארץ קדמה ללימוד תורה.
הכתבה דמגוגית משהו אולם צעדים קיצונים מחייבים מעשים קיצונים, חוסר ההגינות והצדק ממאסר בגין סיבות עלומות שאיש אינו יודע את טיבן, אמינותן, ממשיותן משום מה אינו מטריד את השופט והפרקליט הנכבד, שימוש יתר בנשק הראיות החסויות גורם לעוול ומימלא לתחושת העדר צדק שכן אין לנאשם כלים להתמודד עם ערפל משפטי נטול טיעון מוצק כי אם היה כזה מן הסתם היה מוצג לנתבע וכאן שורש הרע מוגש כחומר למחשבה