הוויטרינה הווירטואלית

דנינו והקצונה הבכירה באירוע מציאת גופת הנער הפלסטיני ביער ירושלים

הכאוס מאיים לסחוף את כולנו עד לאובדן שליטה, ומשם אל המלחמה הבאה. אנשים אינטליגנטים ש"לא קוראים עיתונים" כי אין להם ראש, טומנים את אותו הראש בפייסבוק ושאר רשתות, מזהמים אותו ברעיונות מתלהמים ומתבהמים, שמוזנים מכותרות אינטרסנטיות של עיתונות מסוכסכת וטלוויזיה רהבתנית. לפטר, להדיח, לגרש, לשרוף, להרוג – המדיה על כל אפיקיה מוסטת ומסיטה יותר מאי פעם.

המחדל של מוקד 100 במחוז ש"י אשר מקים את עם ישראל על משטרת ישראל הוא דוגמה קלאסית לדו שיח הזה, דו שיח של חרשים כמובן. המילה משטרה, בדיוק כמו המילה תקשורת, הפכה לשק חבטות מימין ומשמאל, עניים ועשירים, כולם שונאים את המשטרה, ואת התקשורת, וכולם צורכים אותן באובססיה.

כאשר מדברים על התרבות השירותית הרשלנית והמזלזלת במשטרה, כפי שנחשפה במוקד 100 העומד כעת למשפט ציבורי, כדאי לזכור שבמרחב הישראלי כולו אין כמעט דבר כזה תרבות שירותית. זבניות וחנוונים מזעיפים פנים ולא טורחים עבור הלקוח, שהוא עצמו חי בתרבות המגיע לי. אצל מוכרי הירקות בשווקים השירות מתובל בגערות נזיפות וצעקות. במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות, אף פקיד בכיר או זוטר לא יקשיב או יטרח למענך ללא ויטמין פי (פרוטקציה ושוחד). בבתי המשפט שופטים מתנשאים מעל פשוטי העם, בערוצי הריאליטי מסממים את ההמונים ובמהדורות החדשות הצווחניות הכל אישי. בחברות הסלולר הכבלים והלווין עוטפים את העושק והתחמנות במילים יפות וטון מתחנחן, מזויף כל כך, "כן אדוני, סליחה אדוני". נתינה? אין דבר כזה. הצנע לכת? חפשו, ערסיות וולגרית שלטת בכיפה. מכל הבחינות האלה גם יחד – משטרת ישראל היא בדיוק כמו הפנים של עם ישראל.

הבולמוס הלבנטיני הזה משתלט על כל חלקה טובה למרות שקציני משטרה כמו גם פקידים אחרים בשירות הציבורי, שנהנים מהטבות קרנות ההשתלמות, לומדים במסגרת לימודי התואר הראשון ניהול על פי גישת שירות הלקוחות – הגישה המובילה בניהול ציבורי אשר מקדשת את היחס אל האזרח כמו אל לקוח. במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה נודע לי גם, שמרצי החוג למדע המדינה מפעילים תוכנית לימודים מיוחדת לשוטרים ואנשי שב"כ בתחום המנהל ציבורי, אבל מאז ועד היום אני תוהה מה בדיוק הפנימו השוטרים ושאר בעלי תפקידים מגישת שירות הלקוחות?

כל מנהל ומפקד מתחיל אמור לדעת שהמוקד הטלפוני הוא חזית הארגון בעידן ההייטק, הוויטרינה הווירטואלית, אבל הסירחון של מוקדי 100 מבעבע במשטרה כבר שנים רבות עם מאות תקלות מצחיקות וטראגיות, מאירועים לא מטופלים של סכסוכי שכנים ועד להתעלמות מאלימות נגד נשים. המפכ"ל הקודם דודי כהן ניסה להתמודד עם זה בשלהי הקדנציה כאשר הטיל את המשימה על הסמפכ"ל הקודם, ניצב אילן פרנקו המוערך. היוזמה לוותה במסע יחסי ציבור ושולבה בפרויקט עיר ללא אלימות, אבל היא גוועה מאליה מהר מאוד כאשר פרנקו הסתבך בפרשת הקשרים הרומנטים עם אורלי אינס, הבלונדינית הזוהרת שסובבה את הראש לעוד כמה ניצבים משועממים.

המפכ"ל דנינו סימן את מוקדי 100 מיומו הראשון בתפקיד, בהשראת גישת שירות הלקוחות ובניסיון לשפר את אמון הציבור במשטרה, עוד גישה אקדמית עכשווית אשר מודדת את רמת אמון הציבור בשירות הציבורי. לשם כך הוא השקיע כ-100 תקנים באגף הדוברות שמספק יחסי ציבור, מידע ותגובות לכ-200 גופי תקשורת – בצדק, שהרי כבר כתבנו למעלה שהתקשורת היא חזות הכל. במקביל הוא ביצע מהלך ארגוני נכון ומתבקש נוסף, כאשר הוציא את מוקדי 100 מתחנות המשטרה המקומיות עם השוטרים העממיים והכפיף אותם לאגפי המבצעים המחוזיים שאמורים לתת מענה הרבה יותר מיומן ומקצועי בחזית הארגון.

מהסיבה הזו בדיוק הורה המפכ"ל להחמיר את מסקנות ועדת הבדיקה לטיפול המשטרתי באירוע חטיפת הנערים. דנינו עצמו הדיח את ראש אגף המבצעים של מחוז ש"י, נצ"מ שי אזולאי, המפקד הבכיר ביותר אשר ממונה על מוקד 100 במחוז, ובעקבותיו את כל שרשרת הפיקוד הניהול והתפעול של המוקד שכשל. הדחת הקצין הבכיר מהווה החלטה מקצועית נדירה יחסית בתרבות הארגונית הקלוקלת של המשטרה, אשר נתפסת כגוף מטייח קלאסי, אבל היא גם הביאה לשיא נוסף את המסע האישי המכוער שמנהלים לאחרונה נגד דנינו, לרבות הדרישה הסתמית לפיטוריו.

דנינו כשל בניסיון הבלתי אפשרי לשפר את רמת אמון הציבור במשטרה, ועל הסטירה המצלצלת שהוא חטף במוקד 100 כבר אין צורך להכביר מילים, אבל לא מפטרים מפכ"ל במהלך קדנציה בגלל תדמית לקויה. דנינו, שהולך ומצטייר כפוליטיקאי חלקלק אשר התחבב מאוד על ראש הממשלה, הוא גם אותו דנינו שהקים את להב 433 ומינה את ניצב יואב סגלוביץ לחקור את קצב, הירשזון ואולמרט כמובן. לפעמים נדמה לי שזה השם המרוקאי שלו שמקים עליו זלזול עד כדי שנאה, אבל אז אני נזכר בעברית הרהוטה שלו ובעובדה הפשוטה שדנינו זה הוא הצבר המרוקאי הכי משוכנז בעולם.

מנשה ארביב	ניסו שחם

המינויים של דנינו

ואחרי כתיבת הדברים האלה, ביממה האחרונה נודע על "עוד פרשה שתטלטל את המשטרה", ניסוח מטלטל לכשעצמו שזכור היטב מהימים שטרם פרסום פרשת פינטו. אמנם המשטרה שרדה את הפרשה ההיא, אבל גם בפרשה הנוכחית מתרוצצים שמות של ניצבים ותתי ניצבים כמי שקיבלו שוחד מגורם מסוים. הכל חוסה בינתיים תחת צווי איסור פרסום ארכאיים שהוציא בית משפט השלום בירושלים, צווים שמורטים את העצבים לכל הגולשים וסתם עמך ישראל שהשמועה מתגלגלת לאוזניהם. נצטרך להמתין לפרטים מהחקירה שבית המשפט יואיל לאפשר את פרסומם כדי לעצור את שטף השמועות וגלריית השמות.

דנינו נאלץ לפטר כבר את מפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם חברו הטוב, ואת מפקד להב 433 ניצב מנשה ארביב החבר המוערך מהצנחנים והמשטרה, שניהם מינויים אישיים שלו שהוא סמך אותם בשתי ידיו. אם יתברר כי שוב מדובר בקצין בכיר מאוד (או יותר מאחד!) שהמפכ"ל דנינו היה אחראי אישית למינויו (נצ"מ ומעלה), וגם הרעיף עליו שבחים על מקצועיותו ומיומנויותיו, הרי שעם כל האמפטיה, במקרה כזה דנינו יאבד את הלגיטימיות שלו להמשיך ולהנהיג את הגוף הציבורי והבטחוני החשוב הזה אשר נקרא משטרת ישראל. את זה לומדים בכל קורס בסיסי לניהול – אפרופו גישת שירות הלקוחות ואמון הציבור שמקדש המפכ"ל.