ההתחלה המחודשת של דנה קייזר וד"ר נמרוד שני

דנה קייזר וד"ר נמרוד שני

מרכז "התחלה חדשה" לטיפול ואבחון אוכלוסיות עוברי חוק, בניהול הקרימינולוגית דנה קייזר והפסיכולוג הקליני ד"ר נמרוד שני, מתרחב ועובר לכתובת חדשה בשכונת יד אליהו בתל אביב. קייזר ושני יחנכו את המקום בטקס הרמת כוסית (25.7), בו יארחו קולגות ועורכי דין – וגם את המטופל הכי ותיק שלהם, שנמצא איתם כבר שש שנים, מהן שלוש שנים וולונטרית ללא התניה שיפוטית. "המטופלים חוזרים ורוצים להיות בקשר ולהתייעץ עם המטפלים שלהם", אומרת קייזר. לעתים זה קשר מאוד ארוך, והכל במימון פרטי, ללא השתתפות של המדינה.

"התחלה חדשה" הוא מרכז של מומחי הגנה שהוקם על ידי ד"ר שני וקייזר לפני שמונה שנים. המרכז כולל 20 אנשי צוות ממקצועות הטיפול השונים – עובדים סוציאליים, קרימינולוגים ופסיכולוגים, בעלי התמחויות שונות.  המרכז מלווה עוברי חוק ומציע אבחונים פסיכולוגיים, הערכות מסוכנות וחוות דעת משפטיות מטעם ההגנה לחשודים ונאשמים לכל אורך ההליך הפלילי וגם לאחריו, לאסירים משוחררים על תנאי. במרכז מתקיים טיפול פרטני וקבוצתי בין היתר בעבירות מין, אלימות, רכוש, התמכרויות, עבירות מרמה וצווארון לבן.

חוות הדעת, במימון המטופלים, משמשות כתחליף ולעתים גם כמענה לחוות הדעת של הגופים הציבוריים – שירות המבחן והרשות לשיקום האסיר – המטפלים ומציעים שיקום רק לחלק מהאסירים, ואף לא לרובם. חוות הדעת ניתנות בצמתים כגון שחרור ממעצר עד תום ההליכים, בטרם גזר דין או לפני כינוס ועדת שחרורים. חוות הדעת ניתנות הן במסגרת ייצוג פרטי והן עבור הסנגוריה הציבורית.

המרכז החדש של התחלה חדשה (תמונות: ד"ר יערה טורן)

שמות מוכרים שפורסמו בעבר כלקוחות ומטופלים במרכז, שהכין עבורם חוות דעת לוועדות השחרורים ותוכניות שיקום פרטיות, הם מאבטח הרמטכ"ל ארז אפרתי שהורשע באונס; האסירה המשוחררת אתי אלון; האסיר זאב רוזנשטיין; הרב הקשיש אליעזר ברלנד, ראש ישיבת "שובו בנים", שהשתחרר ממאסר לא מזמן עם הצגת תוכנית שיקום פרטית מטעם "התחלה חדשה"; וגם עבריין צווארון לבן כמו יורם קארשי, אחיה של שולה זקן, שהורשע בפרשת רשות המסים. ד"ר שני היה גם זה שהכין למשה קצב תוכנית שיקום פרטית לקראת ועדת השחרורים הראשונה, כי רש"א סירבה לטפל בו בגלל הכחשת העבירה. במקרה הזה הוועדה דחתה את התוכנית, וקצב שוחרר בסופו של דבר אחרי שרש"א שינתה את דעתה. 

קייזר, המנהלת את המרכז יחד עם ד"ר שני, היא יוצאת הרשות לשיקום האסיר (רש"א). במרכז מטופלים כיום עשרות, והוא עובר לאזור התעשייה ביד אליהו כדי לאפשר התרחבות והכלת נפח עבודה גדול יותר.

"הקונספט הוא למנף את ההליך המשפטי בכל שלביו, לטיפול ושילוב מחדש של העצור או האסיר בקהילה", מסבירה קייזר. לדבריה, רש"א ושירות המבחן מטפלים ב-30-35 אחוז בלבד מהאוכלוסייה הייעודית בהליכים הפליליים. "אנחנו מתעניינים ב-70-65 אחוז שלא מקבלים מענה שיקומי ציבורי מסיבות תקציב, או מפני שלא נמצאו 'מתאימים' מסיבות שונות: 'לא מגלים מוטיבציה', לא עברו טיפול בזמן המאסר, או שהמאסר שלהם קצר מדי".

"מעבר לכך שאנו וואן סטופ שופ לסנגור הפלילי, שיכול להתייעץ ולשקול איתנו כיצד לקדם הליכי טיפול ושיקום בתוך ההליך הפלילי – אנו גם מרכז מורשה מטעם המדינה לטיפול בעברייני מין. זכינו במכרז כמרכז המטפל בעברייני מין משוחררים בקהילה, הנתונים תחת פיקוח, לפי חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין", אומרת קייזר.

איך התפתח יחס בתי המשפט לאורך השנים לתוכניות טיפול ושיקום פרטי?

"זו עבודה קשה מאוד, שעיקרה היה מלחמה בלתי מתפשרת על המוניטין שלנו, כולל החזרת עניינם של מטופלים שלא עמדו בתנאי התוכניות הטיפוליות לבתי המשפט ולוועדות השחרורים. כשזה לא הצליח – אמרנו שזה לא מצליח והסרנו אחריות למרות המשמעויות הכלכליות. בהתחלה נתפסנו כ'שכירי עט', כאלה שכותבים מה שאומרים להם לכתוב, ולקח לנו שנים ועבודה קשה ומאומצת כדי להוכיח שזה אחרת. יש עדיין שופטים שחושבים כך, אבל יותר ויותר מערכות משפטיות מכירות את העבודה שלנו ומעריכות אותה. אנחנו עובדים לפי כללי האתיקה, מאוד זהירים ומפסיקים טיפול, כשחשים שאנו לא מסוגלים יותר". 

מצד שני לדברי קייזר, כשצריך – המערכות הציבוריות מקבלות מענה בחוות דעת נגדיות לטובת האסיר. "זה עניין של אידיאולוגיה", היא אומרת. "אדם שנמצא בהליך פלילי צריך שתהיה לו היכולת להביא חוות דעת שנייה. גם המערכות טועות לא פעם".

האם יש גאות בפשיעה, כמו הרושם הציבורי שנוצר, ומה ההשלכות על הטיפול?

"אין שום גאות. המספרים הם אותם מספרים. לדוגמא, על פי נתון שנמסר בכנסת, סך עברייני המין השפוטים בשב"ס נע בין 1,200 ל-1,400 כבר 15 שנים. מדובר בכל עברייני המין. זה פחות ממה שחשבתם? כי התקשורת נוטה לפאניקה מוסרית. רוב האנשים שמגיעים אלינו הם אנשים במצוקה נוראית, שזקוקים לטיפול, להכוונה, וזקוקים ליד. נכון שזה מצטלם פחות טוב, פחות 'סקסי', ופחות לוכד את תשומת הלב של הציבור מהפשיעה עצמה".

כשאנחנו מדברים על עברייני מין, רבים מהם הם 'נורמטיביים לכאורה', ללא עבר פלילי. איך מסבירים את זה?

"לא הייתי אומרת שרובם, אך התשובה נמצאת בגוף השאלה – אמרת 'לכאורה'. אתה חופר בקורות חייהם ומגלה טראומות שלא טופלו, מערכות יחסים פתולוגיות, ילדות קשה. זה נכון לכל הפונים אלינו. כולם, באופן כללי, לא מבינים פעמים רבות את הקשר בין אירועי חיים שלהם לעבירות שהם ביצעו. מטרתו של הטיפול הוא להעלות את הקשר למודעות, וברגע שהם מבינים את ההקשרים בחייהם אנחנו יכולים לעמוד על גורמי הסיכון וללמד אותם לנהל את הסיכון של עצמם, לזהות את התמרורים האדומים ומצבי המצוקה ולדעת לפנות לעזרה לפני ביצוע העבירה. זאת מהות העבודה בקליפת אגוז".