 |
| ארדן הכניס אותו לפנתיאון. גל הירש |
יוצאים לדרך – ההרפתקה הפטריוטית של גלעד ארדן, החווייה המתקנת של גל הירש. נעים מאוד.
שינוי הפיקוד על המשטרה היה צפוי, ואפילו נדרש, אבל השר לביטחון פנים החדש, נמרץ ואסרטיבי ככל שהוא מייחצן את עצמו, וגם נעלב מקצועי יש לומר (ביבי? בוגי? ישראל כץ?), החל ברגל שמאל את תפקידו, חרף כל הציפיות.
ארדן מידר את עצמו שלושה חודשים תמימים כמו חידונאי מדופלם, אך ילדותי, והצליח להפתיע אתמול פליליסטים ובטחוניסטים. אבל, בשם איזה כישורים ויכולות מטילים ארדן וצוות יועציו את כל תחלואי משטרת ישראל עצומת המימדים ומרובת האתגרים על כתפיו של תת אלוף לשעבר, זה שמחדל עוצבת הגליל תחת פיקודו הוביל לפריצת מלחמת לבנון השנייה, וקידומו האישי נחסם מאז למגינת ליבנו, כולנו.
הלב נחמץ אז כאשר נודע על פרישתו המאולצת של הקצין האיכותי עם העיניים הקטנות וכושר הביטוי הנהדר, שהסתיר יהירות פיקודית צה"לית טיפוסית תחת מעטה מושלם של צניעות בנוסח ארץ ישראל הישנה והטובה. אבל זה בדיוק אותו הלב שהתכווץ באי נוחות למראה שחזורי המחדל המודיעיני, שלומיאלי ממש, של אוגדת הירש סמוך לכביש המערכת, שבו נחטפו שני חיילי צה"ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, חרף כל האזהרות. זהו גם אותו הלב שכבר החל להתרעם בשלהי אותו הקיץ לנוכח דשדוש הקרבות בעיירה הזכורה לשמצה בינת ג'בל תחת פיקודו של הירש.
הכישלון, לטעמי, הוא אחד ממנועי הצמיחה של האישיות, כך שאפילו מחדל כביש המערכת והדשדוש בבינת ג'בל אינם אמורים בהכרח לסתום את הגולל על קריירה של קצין מוערך ואיכותי דוגמת תא"ל גל הירש, אלא שעורפי הראשים בוועדות החקירה הממשלתיות והעיתונות הצבאית הצהובה עשו את מלאכתם ואילצו את הירש לפשוט את מדיו.
ואז, בין סרט טלוויזיה אחד שעשו עליו, לספר עב כרס שהוא עצמו כתב, הירש מצא את עצמו כמו אחרון הגנרלים הישראלים לשעבר מסייר עם האבא של עומר אדם (חברו מהסיירת) ואחרים בערבות קווקז וגיאורגיה. הישראלי היפה שלנו הוגדר אז בחשאיות מסווגת כקצין הדרכה צבאית של המדינה הידידותית הזעירה ערב תבוסתה לצבא רוסיה, מה שגרר לגלוגים קנטרניים על הגיאורגים המסכנים מצידו של אויבו משכבר הימים – חסן נסראללה.
עכשיו הגיע גלעד ארדן, ובפרץ בלתי מובן של פטריוטיות ליכודית, חירותניקית ממש, זו שעדיין חולמת על שחזור ימיה המופלאים של יחידה 101, הכניס את הירש לפנתיאון של אריק שרון, והחליט לפצות אותו על כל מחדלי עמיר פרץ ואהוד אולמרט, על חשבון הציבור כמובן. החלטות רעות תמיד באות על חשובון הציבור.
השינוי
המשטרה מייחלת לשינוי, אפילו בהכנעה, אבל סוחר נשק בינלאומי בתפקיד מפכ"ל, כך? מכל האנשים בעולם?
מי שלא הריח ליזול של תאי מעצר מימיו, לא ראה חדר חקירות, כשל בניתוח מודיעיני מובהק ולא יודע מזה זה בית משפט, אמור לנהל עכשיו 30 אלף שוטרים מבולבלים, חלקם בורים, עצלים ורשלנים, חלקם חכמים, חרוצים ומצויינים, ארץ ישראל הנוכחית, וזה כולל עיתונאי משטרה רעבים ואגרסיבים אשר מונעים על דלק צהוב אדום – שערוריות מחדלים ועריפת ראשים. בזה, לפי הניסיון של גל הירש עצמו, הוא בטוח לא יעמוד בכבוד.
באחד הימים סמוך למינוי של ארדן שאל אותי אחד מיועציו של ראש הממשלה, מי לדעתי ראוי להיות מפכ"ל. ניתחתי עבורו את המצב במספר משפטים. אמרתי לו, בנצי סאו איש נהדר, חרף מחדל הירי על ערביי ישראל באירועי 2000, אהוב, סמכותי, כריזמטי, לא פראייר בכלל. יורם הלוי עשוי ללא חת, איש היחידות המיוחדות, הגון, ישר, עושה חייל בערי הדרום של ישראל השנייה. על ניצב זהר דביר אמרתי, שאני שומע רק מילים חמות מחברי בחיפה והסביבה, במשטרה ובעולם התחתון, עוד קצין משטרה מבוגרי היחידות המיוחדות שמפקד על חצי מדינה, שני מחוזות, מחדרה ועד רמת הגולן, כולל ארגון הפשע של מיכאל מור וכוננות נסראללה ודעאש.
כל השלושה מצויינים, אמרתי, אבל אם ימנו אחד מהם, מה שהיה הוא שיהיה. מאחר והמשטרה במצב גרוע כל כך אף אחד מהם לא יצליח להוביל את השינוי בתרבות הארגונית הקלוקלת כל כך. דרוש לכם איש אחר, בטחוניסט מובהק בעל היכרות מצויינת עם עולם הניהול והמשפט, סוג של בוגר מוסד-שב"כ, לא גנרל, רק לא גנרל. שופט מצטיין זו אופציה מקורית, פרקליט מזהיר יכול להיות אופציה יצירתית. אחד שינסח ערכי ניהול יעודיים למשטרה ואכיפת חוק, ויוציא אותם לפועל. בכל מקרה חפשו סוס עבודה עם כריזמה כמו אריאל שרון ויושרה כמו אהרון ברק.
תגיד שם, הוא ביקש.
לא ידעתי לומר. מוסד שב"כ זה אתם, אמרתי לו, אבל את יובל דיסקין אתם הרי לא תשימו בראש משטרת ישראל.
