האונס שלא היה

התמונה ששינתה את הכל: הנאשם והמתלוננת יוצאים מהפאב ברמת ישי

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת גזר 15 חודשי מאסר בפועל על יוגב אבו (37) מרמת ישי, שהודה והורשע בכליאת שווא, חבלה הגורמת חבלה של ממש, הדחה בחקירה ואיומים. בכך הסתיים, בקול ענות חלושה יחסית, תיק שהיה עלול לעלות לאבו ב-15 שנות מאסר במקום 15 החודשים שלבסוף הוטלו עליו.

לפי כתב האישום המקורי, שהוגש ב-21 בנובמבר 2016 באמצעות עו"ד סופי גרניט-טקצ'מן מהפרקליטות, אבו שהתגורר באותה תקופה עם אמו הכיר באוקטובר 2016 את המתלוננת, אזרחית זרה שעבדה בארץ כמטפלת בקשיש בעיר נשר. בין השניים נוצר קשר זוגי, והם נפגשו מספר פעמים ושוחחו בטלפון באופן קבוע.

הכל היה טוב ויפה, עד שב-2 בנובמבר אבו חשד שהמטפלת נפגשת עם גברים אחרים, וחמתו בערה בו. אחרי שהתקשר אליה והיא "נפנפה" אותו בטענה שהיא עסוקה, הוא ארב לה ליד דירת הקשיש בנשר, ודרש לדעת מדוע היא מתחמקת ממנו. לאחר מכן קילל אותה, עד שנמלטה לדירה. לאחר שהמשיך להתקשר ולהציק, היא ביקשה לסיים את מערכת היחסים ביניהם.

המתלוננת והנאשם (פנים מטושטשים) בכניסה לפאב

יום למחרת אבו התקשר להתנצל על התנהגותו וביקש להיפגש איתה בבית קפה. לפי כתב האישום המקורי, במקום להסיע אותה לבית קפה, הוא הסיע אותה לביתו, ושם כלא אותה, היכה אותה באלימות קשה וירק עליה, תוך שהוא שותה אלכוהול. הפרקליטות טענה בכתב האישום, כי כחצי שעה לאחר חצות הוא החליט לצאת איתה לבלות בפאב "הבאר" ברמת ישי, שם אסר עליה להתרחק ממנו.

בכתב האישום המקורי נטען, כי לאחר הבילוי הוא חזר איתה לביתו, למרות שביקשה כל הזמן שיחזיר אותה לדירת הקשיש. כשהגיעו לדירה, כך נטען, הוא איפשר לה להתקלח, ולאחר מכן אנס אותה וביצע בה עבירות מין נוספות. בבוקר למחרת, כך נטען, הסיע אותה בחזרה לדירה בנשר, ובדרך התנצל על מעשיו, אמר לה כי הוא אוהב אותה והציע לה לצאת איתו לסוף שבוע בצימר. כמו כן נטען, כי בשיחת טלפון שערכה איתו מאוחר יותר, הוא ביקש ממנה שלא תתלונן נגדו במשטרה.

כתב האישום המקורי ייחס לאבו אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום, ניסיון למעשה אונס וכליאת שווא – עבירות חמורות מאוד שהותירו את אבו במשך חודשים ארוכים במעצר עד תום ההליכים.

עו"ד יובל זמר (צילום: יואב אתיאל)

אלא שסנגורו של אבו, עו"ד יובל זמר, ערך תחקיר משלו לגבי נסיבות המקרה, וגילה סיפור שונה בתכלית. כך למשל הוא גילה, כי בזמן שהמתלוננת היתה לטענת הפרקליטות "כלואה" בביתו של הנאשם ללא הטלפון הנייד שלה, היא התקשרה לבנה ואף לקשיש שבו טיפלה ושוחחה איתם. בנוסף, בעוד שהמתלוננת טענה כי הנאשם נעל את הדלת מבפנים, בדיקה העלתה כי בדלת בכלל מותקן מפתח קבוע.

אבל אחד הגילויים היותר משמעותיים היה זה: בעוד שהמתלוננת טענה כי הוכרחה לצאת עם אבו לפאב, והוסיפה כי הוא אף כפה עליה לא להתרחק ממנו, צילומי האבטחה מהפאב גילו תמונה אחרת לגמרי. כאשר השניים הגיעו לפאב, המתלוננת נראתה רגועה, וכאשר יצאו מהפאב, היא נראית צועדת רחוקה מאבו, ולא כמי שנגררה על ידו.

בשל הקשיים הראייתיים שהוצגו על ידי הסנגור, הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שבמסגרתו הוגש (יולי 2017) כתב אישום מתוקן לבית המשפט. בכתב האישום המתוקן, אבו הואשם בעבירות מינוריות יחסית לאלה אשר הופיעו בכתב האישום המקורי. בהתאם להסדר הוא הודה במיוחס לו, והצדדים פנו לבית המשפט עם הטיעונים לעונש.

התביעה ביקשה מתחם ענישה של 18-36 חודשי מאסר בפועל, כמו גם מאסר על תנאי ופיצוי הולם למתלוננת. זאת בנימוק שלא מדובר במעידה רגעית אלא באירוע מתמשך ומתוכנן, וכי בעברו של אבו הרשעות קודמות, ביניהן גם אלימות כלפי נשים.

עו"ד זמר הבהיר כי לאחר תיקון כתב האישום, העבירות בהן הורשע אבו מצויות למעשה בסמכות בית משפט השלום, והדגיש את הלחץ והסבל בהם היה נתון טרם התיקון, ביודעו כי אם יורשע הוא צפוי למאסר ממושך. כמו כן טען הסנגור, כי אלמלא כתב האישום המקורי, אבו שהיה עצור למעלה משנה, לא היה נעצר עד תום ההליכים. לפיכך, הסנגור ביקש להחיל עליו מתחם ענישה נמוך מ-12 חודשים.

השופטת אסתר הלמן	השופטת יפעת שטרית	השופט סאאב דבור

השופטים אסתר הלמן, יפעת שטרית וסאאב דבור קיבלו חלקית את טענות הצדדים, והעמידו את מתחם הענישה על 10-30 חודשי מאסר. "הנאשם הודה בביצוע העבירות לאחר תיקון כתב האישום, וקיבל אחריות למעשיו", ציינו, "עם זאת, בדבריו לעונש מיקד את דבריו בבקשה כי נתחשב בו, ולא הביע חרטה או צער…". השופטים גזרו על אבו 15 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשים על תנאי ו-10,000 שקלים פיצוי למתלוננת. מהעונש נוכו כשבעה וחצי חודשים – התקופה בה ישב אבו במעצר.

גזר הדין ניתן ב-23 ביולי 2017, אולם הותר לפרסום רק כעת.

עו"ד זמר מסר בתגובה: "למן הרגע הראשון טענו כי לא בוצעה במתלוננת כל עבירת מין וכי מדובר במי שבדתה עלילה מרושעת במטרה לפגוע במרשי על רקע רצונו לסיים את מערכת היחסים עמה. על כן אף דחינו כל הצעה לסיים את התיק בהסדרי טיעון כאלו ואחרים שכללו הודאה בביצוע עבירות מין. בסופו של יום, ורק לאחר שהמתלוננת עומתה עם שקריה ועם חוסר הסבירות וההגיון שבגרסתה בחקירה נגדית אינטנסיבית שנמשכה שלוש ישיבות שלמות, קרסה גרסתה לחלוטין עד כי גם הפרקליטות הבינה כי למעשה לא נותר ממנה דבר וחזרה בה מכל האישומים שעניינם עבירות מין, כך שכתב האישום בו הודה לבסוף מרשי הוא כתב אישום מינורי בעבירות אלימות שבסמכותו של בית משפט שלום".