 |
| סוגיית המשפחות הגדולות. דני דנקנר |
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט צבי גורפינקל, אישר את הסדר הטיעון בין מדינת ישראל לדני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר. דנקנר הודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר המייחס לו עבירות מרמה והפרת אמונים, פגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים, קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי וקבלת הלוואה בתחבולה מבנק הפועלים.
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי הפרקליטות תבקש לגזור על דנקנר מאסר בפועל, וההגנה תהיה חופשית לטעון לעונש כרצונה. כן הוסכם שדנקנר ישלם קנס בסך מיליון שקל. הטיעונים לעונש יישמעו ב-20 בנובמבר.
ההסדר גובש לאחר משא ומתן בין המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, אותה ייצגו את ייצגו עורכי הדין ד"ר מאור אבן חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד, לבין פרקליטיו של דנקנר, עורכי הדין יורם ראב"ד, נבות תל-צור, יוסף בנקל, גלעד שפירא ,פישמן ולוין. ההסדר אושר על ידי פרקליט המדינה, משה לדור.
שלוש הרשעות
הפרשה נחקרה ביחידה הארצית לחקירות הונאה לאחר פניית בנק ישראל למשטרה בעקבות חשד לפעולות בניגוד עניינים והפרת אמונים שביצע דנקנר בתפקידו כיו"ר בנק הפועלים.
באישום הראשון הודה דנקנר, כי הסתיר מדירקטוריון הבנק את קשריה העסקיים של חברת אלרן (המוחזקת על ידי משפחתו) עם רפי ברבר, הבעלים של קרן RP, וזאת במקביל לכך שהוא ניהל מטעם בנק הפועלים משא ומתן לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן RP מבנק הפועלים, ולמעשה אף קבע את גובה הפיצוי בסך 25 מיליון דולר. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.
באישום השני הודה דנקנר כי הסתיר מדירקטוריון הבנק את העובדה שהוא ביקש וקיבל הלוואה בסך חמישה מיליון אירו מבנק DHB ההולנדי, אשר בבעלות הליט צ'ינגלולו, וזאת בזמן שבתפקידו כיו"ר בנק הפועלים תמך בשורת החלטות דירקטוריון שנועדו להייטיב עם צ'ינגלולו. בנוסף הודה דנקנר, כי ניהל בשם הבנק פגישות עבודה שונות עם צ'ינגלולו, חלקן בארבע עיניים, כל זאת מבלי שדיווח לדירקטוריון הבנק על ההלוואה שהוא (דנקנר) ביקש וקיבל ממנו. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.
דנקנר אף הודה כי קיבל דבר מבנק DHB ההולנדי בתחבולה. במסגרת בקשת ההלוואה מבנק DHB נדרש דנקנר למסור דיווח אודות שווי ההון העצמי שלו. דנקנר העביר ל-DHB מסמך על גבי נייר מכתבים של בנק הפועלים בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו, הוא 50 מיליון אירו, זאת בעת שההון העצמי האמיתי שלו באותה תקופה היה נמוך באופן משמעותי. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירה של קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB.
האישום השלישי בו הודה דנקנר נוגע לכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בנקאי בסך 13 מיליון שקל, ולשם כך התבקש למסור הצהרת עושר לבנק. דנקנר מסר הצהרת עושר לידיו של ציון קינן, שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנהל החטיבה העסקית של הבנק. בהצהרת העושר כלל דנקנר את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר כי מדובר בעושר האישי שלו, שעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר. כמו כן מסר דנקנר לקינן, כי מטרת האשראי המבוקש היא מימון השקעה לבניית נכס נדל"ן ברחוב יבנה בתל אביב, בעוד שבפועל האשראי שימש לרכישת אג"ח של חברת אלרן המשפחתית. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירת קבלת דבר בתחבולה מבנק הפועלים.
עוה"ד תל צור הדגיש כי לדעת שני הצדדים ההסדר ראוי ומאוזן, הן מבחינת השיקול הממלכתי והן מבחינת השיקולים האינדיבידואלים. לדבריו, ההסדר חוסך זמן יקר של ניהול משפט, פרשת הגנה, הכנת סיכומים והצורך בהכרעת דין, ולכן יש לו ערך רב גם מבחינה ציבורית. לגבי העונש סבורה הסניגוריה שבקשת המדינה לעונש מאסר בפועל אינה מידתית ועל כך תנמק בעת הטיעונים לעונש.
יצוין כי במסגרת ההסדר, הסכימה המדינה לוותר על הרשעה באישום הרביעי שבכתב האישום המקורי, שעסק בכספים שהחזיק דנקנר בחשבון הבנק של מזכירתו, מבלי לדווח על כך כדין.
* ת"פ 10-12 47038
