דו"ח רוטקופף

הכתבה כפי שפירסמתי היום במעריב

כאשר אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון מתכוונים למשל לאירוע הטראומטי הזה, שבו האסיר סמואל שיינביין שלף אקדח ממחבוא בחדר השירותים של הסגל באגף חמש של כלא רימונים והחל לירות על סוהרים ואסירים עד שנורה למוות מאש לוחמי יחידת מצדה, כוח המשימה לתפקידים מיוחדים של שירות בתי הסוהר.

האירוע הזה ממש נצרב בתודעה הציבורית ותואר אינספור פעמים מאז צהרי אותו יום דרמטי, 23 פברואר 2014. החל מהשבוע הוא גם מסופר באופן רשמי במסגרת דו"ח ועדת בדיקה שמינה השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ, במטרה לבחון את התנאים שאיפשרו למחדל להתרחש. "נפל דבר בשירות בתי הסוהר", מצהירים מחברי הדו"ח כבר בשורה הראשונה, "בפעם הראשונה בתולדות הארגון ירה אסיר בנשק חם, שהבריחו לתוככי הכלא… עד לאותו היום שירות בתי הסוהר ראה בבריחת אסיר את האיום העיקרי של הארגון, מאותו יום ואילך כל תפיסת ההגנה של השירות אמורה להשתנות".

בראש הוועדה עומד אחד המוחות המבריקים בשירות המדינה, המנכ"ל היוצא של משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, קצין בכיר לשעבר במשטרה הצבאית החוקרת. בוועדה חברים חמישה מומחים לשעבר משב"ס, המשטרה הצבאית והאקדמיה, בינהם שני קצינים בכירים בדימוס כמו יצחק גבאי ושלמה טהרני, שצמחו באגפים הכי מסוכנים של בתי הכלא הקשים ביותר.

במשך חודשיים שהו חברי הוועדה בכלא רימונים, משעות הבוקר עד שעות הערב המאוחרות כל יום. בניסיון להבין את המערכת מנקודות מבט שונות הם שוחחו עם זקיפים וסוהרים, קציני אגפים וקצינים מקצועיים בכירים, הסתובבו בחצרות מבוטנות ומסורגות, חלפו על פני דלתות ברזל ומגנומטרים, הכירו עובדים סוציאלים והציצו לפעילות החינוכית, אבל בעיקר ריתק אותם איסוף המידע במסגרת המפגש עם האסירים באגף חמש.

דו"ח הוועדה חושף באומץ מחדלים מתחום הרשלנות הארגונית בתוך כלא רימונים, עם דגש על כשלים בנוהלים הרגישים של תורת המודיעין בכל שב"ס. מחברי הדו"ח הצביעו גם על כשלים חמורים של בעלי התפקידים הבכירים ביותר בארגון, מתחומי המודיעין, הביטחון והניהול, שהתוצאות הסופיות בעניינם יתקבלו בכפוף לשימוע אשר ייערך להם בפני הוועדה בשבועות הקרובים.

אבל מעבר לחשיפת הכשלים הארגוניים והניהוליים, הדו"ח מחמיץ את ההזדמנות הנדירה לטיפול ביקורתי מעמיק בדינמיקה החברתית של אסירים בכלל – תעסוקה, חינוך, טיפול ושיקום – ובתוך אגף חמש בפרט, הגם שהמחברים היו במרחק נגיעה ממנה. בהקשר זה הקפידו חברי הוועדה להעיר ברגישות ראויה לציון: "חייהם של אסירים אינם פשוטים… יש לשים לב ביישום ההמלצות לצורך בהקטנת הפגיעה בזכויותיהם ותנאיהם של האסירים".

יו"ר הוועדה, ד"ר גיא רוטקופף

נאשם מספר 1 הוא המנוח

עם כל הכבוד לפישפוש הביקורתי בקרביים של מערכת הכליאה, כבר בפתיחת פרק ניתוח החומר קבעו חברי הוועדה, משל מדובר בפסק דין של זיכוי: "האשם העיקרי באירוע הוא לא אחר מאשר האסיר סמואל שיינבין… הוא חולל את האירוע ויצר בתחבולות מרושעות את הקרקע מתחת לעיניי סוהרי ומפקדי שב"ס. במעשיו הביא האסיר לתוצאות הטרגיות ולבוקה ומבולקה אשר טלטלו את הארגון". בהקשר זה נקבע גם, כי לא נמצאה הוכחה לכך שהיה לשיינביין ביודעין סיוע מבפנים.

לפי חברי הוועדה, שיינביין עשה שימוש באמצעים שונים אשר אפשרו לו לתכנן ולבצע את הירי באין מפריע כמעט. "באירוע מעורבים שני אקדחים, אולם האקדחים אינם כלי הנשק היחידים בהם עשה האסיר שימוש", נטען בדו"ח אשר מתאר בציניות רשימה של "כלי נשק" חלופיים אשר נטלו חלק בדרמה:
עצם יציאתו לחופשות – שבמהלכן התחמש באקדח אחד וניסה להתחמש באקדח נוסף. פעמיים יצא האסיר לחופשות רק בהתערבות בית משפט לעתירות אסירים, בניגוד לעמדת שב"ס, סוגייה שהוועדה נגעה בה על קצה המזלג אולם היא מטרידה אסירים וסוהרים כאחד – בתי המשפט לעתירות אסירים.

נשק קטלני נוסף הן דלתות הביטחון התקולות הרבות מדי שנמצאו ברחבי שב"ס. במקרה של אגף חמש הן הותירו מעברים פתוחים ואיפשרו את הבריחה של שיינביין אל מקום המחבוא של האקדח.

ה"נשקיה" של שיינביין היתה בפיר נסתר בגובה שתי קומות, פיר אשר מתחיל בשירותים של הסגל ומגיע עד לחצר הפנימית בקומה התחתונה של האגף בו שוהים אסירים מסוכנים ביותר. בתוך הפיר הזה הסתיר שיינביין את האקדח קשור בחבל, מה שאפשר לו לשלוף אותו משתי הקומות במקרה הצורך.

ארסנל נוסף נמצא בסליק המוכמן שנחשף לאחר האירוע מתחת לפתח האוורור במקלחת התא שלו. בסליק הזה נמצאו שעון סלולרי, טלפון סלולרי, כבל להטענה ומטענים, שעון, כלי עבודה, להבי סכינים יפניות, מפתחות שב"ס (בינהם מפתח מאסטר לדלתות), מפתחות רכב, צינור דמוי משתיק קול, שפורפרות דבק. בתא עצמו נתפסו חולצת סוהר, הדלי עם התחתית הכפולה, ובחלל מוסתר בארונו האישי נתפס סמרטפון שהוסלק מאחורי המראה.

מלבד כל אלה, בתיקים שנשא עימו שיינביין עת נדרש לעבור אגף ופתח באירוע הירי נתפסו תרמילי תחמושת וכדורים חיים, סכין יפנית, אלה, פנקס רשימות, כלי עבודה, מנעולים, אזיקונים, מפתחות וגז מדמיע של שב"ס.

רשימת המצאי הזו מצטרפת להגדרתו כאסיר עבודה ויכולתו לנוע באין מפריע – הגדרה המהווה כלי נשק נוסף שניתן בידו וזכה לביקורת נוקבת. בהקשר זה מצביעים מחברי הדו"ח על הדלי האישי של שיינביין, שהתגלה רק בדיעבד כדלי בעל תחתית כפולה. "האסיר הרגיל את הסגל שהוא בסך הכל 'עובד חרוץ' והדלי שלו נתפש כבר כחלק מגופו – הוועדה צפתה בצילומי האבטחה בהם הוא נראה עובר עם הדלי במכונת השיקוף (מגנומטר) בלי שאיש בודק אותו. אסיר העבודה שיינביין, נקבע, נע בחופשיות גם בין שני בתי הכלא הצמודים, רימונים ואופק, שכל אחד מהם ראה באחר את האחריות עליו, משל היה בן חורג לשני הורים".

עוד פריט ברשימת כלי הנשק האלטרנטיבית היא דמות הזאב הבודד שהאסיר סיגל לעצמו בעולם של כנופיות וארגוני פשיעה בתוך הכלא, מה שהוביל לשאננות ביחס אל "האמריקאי המוזר" מצד הסגל, לרבות קציני המודיעין שהיו אמורים לנטר גם אותו אך לא עשו כן כמעט.

הכניסה לכלא רימונים במהלך הדרמה (צילום: אלי דסה מעריב)

כשל התרבות הארגונית של הביטחון

אחרי "ההבהרה" באשר לאחריות המנוח מצביע הדו"ח על הכשלים החמורים מתחום התרבות הארגונית של תפיסת הביטחון והמודיעין בכלא רימונים ושב"ס רבתי.

הוועדה מצאה כי בשב"ס לא מבצעים מספיק ביקורות על ביצוע נהלים ופקודות. התברר כי מאז כהונתו של הנציב הקודם, יעקב גנות, גדלו מאוד התקנים המאויישים של קצינים בתפקידים בכירים אולם לא נמצאה הלימה בין כמות הבכירים לבין התפקוד שלהם. "נמצא פער בסיסי בין החלטות והנחיות לבין הפיקוח והבקרה על ביצוע ההנחיות", נטען בדו"ח עם ההמלצה הבאה: "יש להטמיע פעולות המחייבות מפקדים במעקב אישי ולא על ידי מי מטעמם".

כשל אחר מתייחס לתפיסה המיושנת של חיפושים בשירות בתי הסוהר. "חיפושים הנערכים על ידי סגל הסוהרים אינם אפקטיביים", ציינו המחברים. "הוועדה בחנה דוחו"ת חיפוש לאורך שנת 2013 וברובם המכריע לא היו כל ממצאים", מה שנראה לחברי הוועדה מוזר במיוחד "לנוכח כמות הממצאים שנמצאו אצל האסיר (שיינביין) וטיבם". הוועדה ממליצה לערוך שינוי יסודי בגישה לחיפושים, לרכוש אמצעים טכנולוגיים ולחתור לחשיבה של "איפכא מסתברא".

הוועדה אמנם ציינה את הצורך להימנע מפגיעה באסירים עקב מסקנותיה, אבל איכשהו פרשת שיינביין תשפיע עליהם לרעה בקרוב מאוד. בהקשר של החיפושים הוועדה המליצה לצמצם את כמות הציוד שמותר לאסירים להחזיק, לרבות מוצרי קנטינה, כלי מיטה וציוד בישול: "דרוש שינוי תפישתי מרחיק לכת מעוגן בחקיקה להחזקת ציוד מינימלי תוך שמירה על כך שהפגיעה בזכויות האסירים תהא מידתית".

נציב שב"ס. אהרון פרנקו	שר לבטחון פנים. אהרונוביץ'

כשל כלל מערכתי של תפיסת המודיעין

הכשל החמור ביותר עליו הצביעה הוועדה מתייחס לגוף היוקרתי ביותר של שב"ס – חטיבת המודיעין, בפיקודו של תת גונדר אבי רואיף, שנראה כ הוא עומד לספוג את הטלטלה הקשה ביותר בשלב המסקנות האישיות. "תפיסה דוגמטית וחסרת מעוף של תפקיד המודיעין", קבעו מחברי הדו"ח, וציינו כי מודיעין שב"ס מגדיר כאיום עיקרי בריחת אסירים אבל שם ברמה משנית בלבד איום משמעותי כמו החדרת נשק חם.

בהקשר זה הם חושפים לראשונה כי עורך דין מטעמו של שיינביין פנה לוועדה וסיפר כי בחודש נובמבר, שלושה חודשים לפני האירוע, הוא הציע לקצין איסוף ולראש חטיבת המודיעין בשב"ס הסגרת נשק מתוך הכלא תמורת יחס מקל לאסיר מסוים בוועדת השחרורים, אולם מאחר וסירב לחשוף את שם האסיר הצעתו נדחתה. "ידיעה מודיעינית מחודש ספטמבר 2013 בנושא החדרת אקדח לבית סוהר רימונים לא טופלה ברצינות המתבקשת", קבעה הוועדה.

חברי הוועדה ציינו כי בהעדר חשיבה מחוץ לקופסה לגבי אסיר 'חיובי' דוגמת שיינביין, הוא נותר חסר כיסוי מודיעיני לחלוטין, מה שאיפשר את המחדל. "אילו היתה ערנות מצד המודיעין לעובדה שהאסיר אשר מסתובב בקרבה לגדרות אינו מכוסה מודיעינית, אילו נערך שינוי מחשבתי בנוגע לאסיר לאחר שנעצר בחופשה בגין גניבת אקדח, אזי המודיעין היה ממליץ לשנות את מקום עבודתו, או להעבירו אגף או בית סוהר". הוועדה קבעה כי לא רק שהמודיעין לא עשה כן אלא המודיעין הוא זה שהמליץ, משיקוליו, "להשיב את האסיר לתאו – היכן שנמצא כל הציוד שאגר, כפי שנודע בדיעבד".

הוועדה מפנה זרקור למעמד המיוחד שנוצר לאגף המודיעין בשב"ס מאז החל המאבק המרוכז בארגוני הפשיעה, עת הופקדו על אגף המודיעין קציני משטרה שכיהנו כמפקדי הימ"רים של תל אביב וירושלים. "חל טשטוש גבולות בתפקיד קצין המודיעין אשר הפך בכל הנוגע לשיבוצי אסירים באגפים ותאים לגורם מחליט חלף היותו גורם מייעץ. כתוצאה מכך, החלטות חשובות בנוגע לאסיר התקבלו בפועל על ידי קמ"ן רימונים במעורבות מינורית של מפקד רימונים: הותרתו של האסיר בתאו לאחר שנעצר בחופשה… החלטות שהתבררו כשגויות".

תכנן טבח המוני של יפואים. שיינביין

שיינביין נגד חוליית האוכל של היפואים

כאמור, חברי הוועדה התחככו ארוכות עם אסירים וקראו בעיון דו"חות מודיעיניים בהם מפורטת הדינמיקה בתוך אגף חמש, לרבות פרסומים שונים בתקשורת. כך הם למדו על מעמדה המיוחד של חוליית חלוקת האוכל כמקור כוח ושררה של ארגון פשע יפואי אשר אנשיו מרוכזים באגף. למרות שניסו לפצח את המקור לטינה בין אסירי החולייה לבין שיינביין, "הם התנכלו לאסיר והציקו לו", לא הצליחו חברי הוועדה להגיע למסקנות מדוייקות, הגם שמבחינת ההערכה שלהם זה היה המניע להברחת הנשק לכלא.

חברי הוועדה מייחדים פרק מיוחד למעמד חוליית האוכל ברימונים ובבתי הסוהר האחרים, ומציעים לערוך ארגון מחדש של התחום הזה, שמבטא את יחסי הכוחות בבתי הסוהר. חברי הוועדה נדהמו לגלות כיצד "בחולייה של אגף שבע שולטים עבדל קאדר ובחולייה שולטים אנשים של משפחת חמאד מבלי שיש לזה מענה בתפישת המודיעין, הביטחון והנהלת הכלא". הוועדה מציעה לקיים רוטציה קבועה של בעלי התפקידים, כך שלא יתאפשר לאסירים מארגוני פשע מסויימים להשתקע בתפקיד שנים רבות. הם מציעים שהנהלת בית הסוהר תקבע את חברי חוליות האוכל ותחליף אותם מפעם לפעם ביוזמה של ההנהלה ולא כגחמה של אסירים בעלי השררה באגפים.

בסוגיית המניע של שיינביין מעריכים חברי הוועדה שני כיוונים. האחד, הוא הגיע למסקנה כי בשל התנגדות האמריקאים לא ינוכה שליש ממאסרו, ומכאן נבעה היוזמה שלו באמצעות העורך דין לעסקת נשק תמורת חלק מהשליש. לנוכח כישלון המשא ומתן נוצר הכיוון השני, שממצאיו מבוססים על רסיסי מידע מכתבים ועדויות אסירים אשר "שמעו ממנו על 'התוכנית הגדולה' לפיה יערוך אירוע ממשי שייזכר לשנים. לשם כך ניסה לגנוב את הנשק השני מתוך מטרה לבוא מחופשה ולייצר אירוע הכולל בני ערובה הרג ושחרור המוני של אסירים. מטרת המשנה הינה לעורר את הציבוריות בישראל לעובדה שאסירי ה'חולייה' הם השולטים בכלא ולא הסוהרים. האסיר כעס על אנשי החולייה באגפו שלדבריו החסירו ממנו אוכל ולא סיפקו את דרישותיו הטבעוניות".

חברי הוועדה מציינים כי מימוש התוכנית הגדולה שמוגדרת כ"טבח המוני של היפואים באגף" נמנע עקב מעצרו בחופשה, אולם "העובדה שהוחזר לתאו אוטומטית לאחר מעצרו הייתה מחדל חמור. הוצאתו מהתא, לאחר זמן רב, לצורך העברתו לאגף אחר הייתה המניע המידי לפרוץ האירוע".
בשולי הדברים נבדקו טענות באשר לקשר המיוחד שהיה לאסיר המנוח עם קצין מנהלה בכיר. הקצין תושאל ממושכות על ידי חברי הוועדה, ונבדק אם היה לו קשר חברי או רומנטי עם האסיר שזכה ליחס מיוחד בכלא רימונים, אולם לאור תשובותיו השליליות ובהיעדר ממצאים עובדתיים בשטח, נחה דעתם של חברי הוועדה בנושא זה.

תגובות

השר לביטחון הפנים, ח"כ יצחק אהרונוביץ': "מיד לאחר האירוע אמרתי כי מדובר באירוע חמור ביותר שאסור כי יחזור על עצמו. ועדת הבדיקה החיצונית הוקמה על מנת לסייע בידנו לאתר את כלל נקודות הכשל באופן בלתי תלוי ובשקיפות מלאה… שירות בתי הסוהר הינו גוף חשוב ומשמעותי אשר מבצע עבודה חשובה ומקצועית אל מול משימות רבות ומורכבות. אני סומך על הארגון ועל העומד בראשו כי יידעו להפיק את כלל הלקחים והמסקנות מדו"ח זה ובהם הטיפול הנוגע להיבט האישי, באופן ענייני ושקול לצד המשך קיום השגרה. שב"ס הינו גוף הפועל על פי חוק, פקודות ונהלים אך בעיקר מורכב מסגל אנשים טובים ואיכותיים, אני מחזק את ידי הנציב וכלל העוסקים במלאכה".

תגובת נציב שב״ס, רב גונדר אהרון פרנקו: "אני מבקש להודות לחברי ועדת הבדיקה בראשות ד״ר גיא רוטקוף, על עבודתם המקיפה והמסורה, ולשר לבטחון הפנים ח״כ יצחק אהרונוביץ׳ על האמון בחוסנו של הארגון ויכולתו ללמוד מהכשלים ולהפיק לקחים. למידת הדו״ח לעומק מתחייבת טרם התייחסות עניינית. באשר למסקנות האישיות העולות מן הדו"ח, אציין כי בעלי התפקידים המוזכרים, חברינו, הם קצינים וסוהרים עתירי זכויות. אנו נקפיד לשמור על כבודם ולכבד את זכותם להגיב בהליך תקין ומסודר כמתחייב".

הסנגורית של שיינביין, עו"ד אורית חיון: "חברי הוועדה פעלו באופן שאין אנו רגילים במדינתנו, שבה איש אינו נוטל אחריות על מחדליו וכולם עוסקים בטיוח. הדו"ח לא חיפש ש"ג כנהוג אלא העביר ביקורת חריפה עד כדי כשל במילוי תפקיד מרמת המחוז ומטה. עד פירסום תוצאות הדו"ח איש בשב"ס לא לקח אחריות וכולם הפנו אצבע מאשימה כלפי סמואל.

"הדו"ח מפנה לכך שאסירים דומיננטים עבדו תקופות ארוכות בחולית האוכל, הם שלטו בכלא ולא הרשויות. סמואל עתר נגד כך אך בחר לעשות את שעשה ממצוקה גדולה. אחת ממטרותיו היתה שהאירוע ייבדק, על מנת שזעקתו סוף סוף תשמע. יש לדרוש כי גם השר לבטחון פנים ינהג באופן חריג ויאמץ את מסקנות הוועדה, ללא פגיעה בתנאים ובזכויוית אסירים לעבוד, לצאת לחופשות ולשיקום. משפחתו של סמואל תלמד את המסקנות ותשקול מעשיה".