דואר יוק והקריאה בקונטרול

תמונה מבלוג המפנה להוראות שליחת מייל לאסירים בפלורידה

משהו פגום בגישת היסוד של ממלכת שב"ס, ככל שהדברים נוגעים לשמירת זכויות האסיר לקבל ולשלוח דברי דואר תוך פרק זמן סביר. אלמלא כן, קשה להבין מדוע צריך לחלוף פרק זמן של שלושה או ארבעה שבועות ממועד משלוח מכתב מתחומי מדינת ישראל ועד שזה יימסר לידי האסיר שמאחורי הסורגים.

דבר דואר כמכתב מועבר על ידי דואר ישראל לכתובת הכלא תוך כיומיים שלושה למרב. אין סיבה שבדיקתו, פתיחתו וקריאת תוכנו המרתק תימשך יותר מעוד מספר שעות, זאת בהנחה שהקריאה והבנת הנקרא שגורה ונהירה לקצין המודיעין או הקב"ט של הכלא, שמתפקידם לעשות כן. אם כך, מדוע מתארך המועד כל כך? מה מונע מהאחראים לעשות כן בהקדם, חוץ מזלזול, חוסר מחשבה ומודעות לזכות זו? או שמא זו אותה גישה אחרת, ושלטת לצערי, שניתן לסכמה בכך: "מי הוא? שיגיד תודה שאנחנו בכלל מוסרים לידיו את הדואר".

בעבר ניסיתי לקבל תשובות בעניין זה, וצר לי להודות כי לא קיבלתי כל הסבר הגיוני, אבל מסתבר כי היגיון והתנהלות בממלכת הסורגים מרבים לנוע בקווים מקבילים.

מעבר למכתבים רומנטים שנעים וטוב לקוראם בתא, לעיתים נשלחים גם דברי דואר חשובים לא פחות. החל ממכתבי דרישה לתשלומים שונים, כתבי טענות, הודעות בדבר הצורך לממש זכויות כספיות או אחרות תוך פרק זמן קצוב, תקצר היריעה מלפרט עוד. אי המצאתם במועד פוגעת באסיר, יוצרת בעיות וצרות שניתן היה להימנע מהן.

החל מפסקי דין כספיים הניתנים בהיעדר המצאת כתבי הגנה או תשובה מטעמו תוך המועדים שנקבעו, עובר למועדי תשלום קנסות המכפילים את עצמם אם אינם משולמים במועד וכיוצא באילו הטרדות. אם נשפט אסיר בהעדרו בבית דין לתעבורה, נשלל בדרך כלל רישיון הנהיגה שבחזקתו. מועד השלילה לא יחול עד שהלה יפקיד את רישיונו, וכיצד יעשה כן בזמן אם ההודעה על גזר הדין מגיעה אליו כה באיחור?! או, נשלח מכתב לאסיר על ידי עורך דינו שמודיע ללקוח הנעוץ במאסר דבר או דברים חשובים ומשמחים, או משמחים פחות. מדוע לא להמציא לידיו את המכתב בפרק זמן סביר, ולא כעבור שבועות מספר? קידמה פתיחות וליברליות שכזו עדין לא הגיעה לממלכה. עובדה.

הוא הדין גם בכיוון ההפוך, במשלוח דבר דואר. מכתב מכיוון האסיר החוצה לתוככי מדינת ישראל. הדיליזאנס של הדואר הטורקי הוצא אחר כבוד לגימלאות, ובמקומו קם דואר הצבי ישראל, והצבי כבר שועט אפילו, אבל מי שמעכב את דהירתו הם אנשי ממלכת הסורגים. מדוע? הסיבה לא ברורה והמסקנה המתבקשת היא, חוסר רגישות ואי אכפתיות מהאסיר השולח.

מכשירי הקידמה התקשורתית הגיעו מזמן לממלכת שב"ס על סניפיה השונים הפזורים ברחבי המדינה. קיים צורך במרכז תקשורת מבוקר, שיאפשר לאסירים קבלת ומשלוח מכתבים והודעות אחרות בצורה מהירה ובשעות שיקבעו לכך. מדוע שלא ייועד בכל כלא, מקום בו יוצב מכשיר פקסימיליה או מחשב שיכול לקבל ולשלוח מסרים נכנסים ויוצאים כאחד? מה גם שאחר תוכנם של אלה ניתן לעקוב בקלות רבה יותר. מרכז כזה עשוי לפתור בעיות רבות בעלות מזערית ממש.

שירות בתי הסוהר מרבה להצביע על שיטות כליאה מתקדמות מארצות הברית של אמריקה. אמנם אין מדובר שם במציאה גדולה (הפרדות, אלימות סוהרים, שלילת חופשות, ציוד מינימלי), ועדיין, אפילו שם שיטת התקשורת החדשה כבר פועלת: במרבית בתי הכלא בארצות הברית מותר לאסירים לשלוח ולקבל דואר אלקטרוני (מפוקח) אחת למספר ימים.

אגף הספר

לאחרונה נתקיימה ביני לבין קצין אסירים בכלא שיטה התכתבות. זו עסקה בזכותו של אסיר לקבל ספרי קריאה. ובכן, זכות זו למרבית המזל קיימת, אבל, ראשית מותר לשלוח לאסיר ספרים בכריכה רכה בלבד. שנית, אך ורק על ידי בני משפחתו, ושלישית, לא יותר משני ספרים לחודש.

מה ייעשה אסיר שאין לו בני משפחה? ויש כאלו. או שאלו אינם מגלים בו עניין כלל ועיקר? או שעניין ספרים וקריאתם מהם והלאה? ומה ייקרה אם הספר הודפס בכריכה קשה בלבד? מדוע להגביל את מספר הספרים לשניים בלבד לחודש? מדוע לא לעודד את האסיר לקרוא כמה שיותר ולקנות דעת ותרבות. או שמא אסירים דעתניים מסוכנים לממלכת שב"ס, שכן הם עוד עלולים רחמנא ליצלן, לדעת! וללמד אסירים אחרים לדרוש ולקבל את הזכויות המוקנות להם על פי דין והוראות פקודת שב"ס?

ואולי זו בכלל הדאגה למצב הראייה של האסירים, שהרי האור בחלק גדול מתאי המעצר והמאסר הוא דלוח ובלתי ראוי, עד כדי כך שראייתם עלולה להתקפח חלילה.

עם כל הכבוד, נראה לי כי לא אלה הן הסיבות. המקור נעוץ בחוסר מחשבה ואולי גם היעדר פתיחות ותבונה אצל חלק מנותני ההוראות ומפתחי פקודת שב"ס.

בעברי הרחוק כאשר שירתתי בגדוד 12 בגולני היה שם ש.ג, חיומה שמו, שהיה מצעק ללוחמים: "חבר זה חבר, תפקיד זה תפקיד, קדימה רוץ". ואולי יש הרבה חיומות שכאלה גם בשב"ס? כי אחרת קשה להבין כיצד נמסר במכתב התשובה שקיבלתי מקצין האסירים: "קודם על האסיר להגיש בקשה להכנסת ספרים, ובקשתו תיבחן על ידי הגורמים הרלוונטים".

מיהם?!