 |
| השופט בדימוס אליעזר ריבלין |
נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, ממליץ לשקול מחדש תוכנית גישור המתקיימת בבתי משפט לענייני משפחה, בנימוק שהיא טשטשה את הגבולות בין שופטים ומגשרים ובין הליכי שיפוט לגישור, עד לפגיעה באמון הציבור בשני ההליכים גם יחד – גם בשיפוט וגם בגישור.
הנציב ריבלין מתח ביקורת על שופטת באחד מבתי המשפט לענייני משפחה, אשר "שמה עצמה מגשרת ופוסקת כאחד", ומצא כמוצדקת תלונה שהוגשה נגדה. השופטת מונתה כמגשרת במחלוקת בין בני זוג לשעבר על הסדרי ראייה. השופט שדן במקור בתיק הפנה את הגבר וגרושתו להליך גישור, במסגרת תוכנית פיילוט שנערכת בבתי המשפט לענייני משפחה. התוכנית, שיצאה לדרך לפני שנתיים בשיתוף יועצים ארגוניים, נועדה להקל על העומס המוטל על שופטים, באמצעות הפניית תיקים לגישור אצל שופטים בדימוס או אצל שופטים מכהנים אחרים. מטרת הגישור היא להגיע להסדר מוסכם בין הצדדים, ועל פי הכללים לא נערך פרוטוקול בדיונים המתקיימים במסגרתו. הנאמר בדיונים אלה על ידי שני הצדדים אמור להיות חסוי בפני השופט שאליו יובא ההסכם לאישור.
בגישור בו מדובר, נחתם הסכם משמורת ונקבע מינוי של "מתאמת הורית" להסדרי הראייה. כן נקבע כי כל מחלוקת על יישום ההסכם תידון בפני המותב (השופט) שאישר את ההסכם. אלא שהשופטת שמונתה כמגשרת נטלה על עצמה גם את תפקיד המותב – ואישרה בכובעה כשופטת את הסכם הגישור שהתגבש בניצוחה ונתנה לו תוקף של פסק דין.
כעבור זמן, כשהאב פנה לבית המשפט וביקש למנות "מתאם הורי" על פי ההסכם, מאחר שהקשר עם ילדיו נותק, מי שדנה בבקשתו היתה אותה שופטת-מגשרת, בהתאם לסעיף שקבע כי כל מחלוקת תתברר על ידה. השופטת דחתה את בקשת האב וחייבה אותו בהוצאות משפט גבוהות – והגבר התלונן, בפנייתו אל הנציב, כי השופטת "מינתה עצמה לפוסקת ביישום ההסכם שהיא עצמה הכתיבה והיא עצמה צד מחויב בו, כדי שתוכל לרוקנו מתוכן באופן חד צדדי". לדבריו "תמוה שמגשר ממנה עצמו לשופט בדבר יישום ההסכם", אך הוא הסכים לכך מתוך אמון במערכת המשפט – ובדיעבד הוא חש כי השופטת ניהלה את הגישור בחוסר תום לב. השופטת מסרה בתגובתה לנציב כי שני הצדדים נתנו הסכמתם לכך שמחלוקות על הסכם הגישור יובאו להכרעתה.
הנציב ריבלין קיבל את התלונה ומצא כי "נפלה בהתנהלותה של השופטת שורת תקלות הנובעת מטשטוש הגבולות הבלתי ראוי בין שפיטה לבין גישור. העובדה שכבוד השופטת הפכה מ'מגשרת' שנחשפה למידע שקיבלה מתוך אמון כי יישמר בסוד ויחול עליו חיסיון בהליך המשפטי – לשופטת המקבלת החלטות בתיק, יש בו כדי להשליך בדיעבד על אמון הצדדים בהליך ה'גישור' וליצור אצלם חשש למשוא פנים, או מראית עין של משוא פנים, לא רק ביחס להליך הגישור, אלא גם ביחס להליך המשפטי שבא בעקבותיו".
העובדה שהמגשרת מינתה עצמה גם לשופטת המכריעה במחלוקות, "עומדת בניגוד לדין ולרוחו של הליך הגישור", כתב הנציב. על פי חוק בתי המשפט, דברים שנמסרו בהליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי. "חיסיון זה בא למדר כל שופט שיידרש למחלוקת מפני הדברים שנאמרו בהליך הגישור. הזהות בין השופט לבין המגשר מסכלת את החיסיון", קבע ריבלין. "הגישור הוא עיסוק שמקומו מחוץ לבית המשפט, ובית המשפט אינו מוסמך לשמש כמגשר בסכסוכים המובאים לפתחו. הליך הגישור שונה באופיו מן ההליך השיפוטי. התנהגות והתנהלות המותרות למגשר אסורות על השופט. טשטוש התחומים עשוי לפגוע בתדמיתה של מערכת המשפט ולהסב לה נזק ארוך טווח".
תוכנית הגישור בבתי המשפט לענייני משפחה זכתה עם יציאתה לדרך לברכתה של נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית בייניש, ואולם כבר בעבר – נציב תלונות הציבור הקודם, השופט אליעזר גולדברג, הביע את דעתו השלילית עליה וכתב כי "על פי החוק, מוסמך בית המשפט להציע פשרה שיפוטית או דיונית. אין הסמכה בחוק של בית המשפט לעסוק בבוררות או בגישור".
