 |
| דידי סיבוני ושני ילידו בתמונה שאומרת הכל. חופשת הבר מצווה |
זה קרה בבוקר ה-26 בינואר 1999. דידי סיבוני, תושב ההתנחלות גבעון החדשה, עמד לעזוב את הבית בשל סכסוך שהתגלע בינו לבין אשתו מנדי. לפי כתב אישום שהוגש נגדו מאוחר יותר, על רקע הסכסוך, לאחר שאשתו יצאה מחדר האמבטיה, הוא כיוון את האקדח לראשה, לחץ על ההדק, פגע במצחה והרג אותה. סיבוני הורשע ברצח אשתו ונידון למאסר עולם.
ערעור שהגיש על ההרשעה לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם שתי בקשות למשפט חוזר בהן טען כי ברשותו ראיות לכאורה על כך שאשתו איימה להתאבד באמצעות אקדחו, נוצר ביניהם מאבק והיא נהרגה כתוצאה מכדור שפגע במצחה ולא מירי שלו.
מאז ועד היום, סיבוני ממשיך לדבוק בגרסתו. מאחר שכך, עונשו לא נקצב על ידי נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. כבר 14 שנים הוא יושב מאחורי סורג ובריח, ומלבד אי קציבת העונש, הרשויות – בכללן ועדת השחרורים המיוחדת של שירות בתי הסוהר – אינן רואות בו מי שמועמד לשיקום והוא גם אינו זוכה לחופשות ופריבלגיות נוספות.
סיבוני הוא ללא ספק השחקן הראשי בטרגדיה הזאת, אבל לא היחיד. לילדיו, בת בכורה ובן, שהיו בני שלוש וחצי ושנה וחצי במהלך הטרגדיה המשפחתית, יש תפקיד לא פחות ראשי בסיפור הזה. מאז מות אימם מוגדרים הילדים בחוק כ"נפגעי עבירה". בינתיים הם בגרו ומתגוררים כיום עם ההורים של אביהם. הבכורה, עומדת להתגייס לצה"ל. הצעיר, תלמיד וספורטאי מצטיין. במקביל לאביהם אשר עומד על טענת החפות שלו מאחורי הסורגים, גם הם מאמינים בחפותו ונלחמים בכל הכוח עבורו.
על רקע טענת החפות, נראה כי סיבוני וילדיו מיצו את כל האפשרויות שיובילו לחנינה, לקציבת העונש, לשחרור מוקדם ואף ליציאת האב לחופשות. אולם, בימים אלה בני המשפחה סומכים ידיהם על הליך משפטי שיתכן ויוביל להיפוך בהשתלשלות העניינים. באמצעות עו"ד ניר יסלוביץ', סיבוני פנה בעתירה מנהלית לבית המשפט העליון.
האם העתירה הזו תביא לשינוי גורלה של משפחת סיבוני?
מכתב ראשון לנשיא
 |
| הנשיא לשעבר, שמעון פרס |
הרקע לעתירה מתחיל ביולי 2007, אז נדחתה הבקשה הראשונה לקציבת עונשו של סיבוני, בנימוק שהוגשה "בטרם עת", כאשר הוא אינו בשל לקציבת עונשו.
מספר שנים לאחר מכן, ב-22 יולי 2013, כמה ימים לפני יום הולדתו ה-90 של הנשיא דאז פרס פנו ילדיו של סיבוני פנו לנשיא בפעם הראשונה. במכתב קורע לב ומלא בתחנונים, תחת הכותרת "תחזיר לנו את אבא שלנו", ביקשו הילדים לשחרר את אביהם מכלאו. בתחילת מכתבם סיפרו הילדים איך במשך שנה וחצי לאחר מות אמם גדלו עם אביהם טרם נעצר. "על אף הסיטואציה ההזויה איתה הוא נאלץ להתמודד מעולם לא הרגשנו חריגים", הם כתבו, "אבא גידל אותנו באהבה ולא חסך מאתנו דבר. זכורים לנו במיוחד סופי השבוע. על אף שהיינו קטנים צברנו זיכרונות טובים ומשמחים מאז".
בהמשך מכתבם כתבו ילדיו של סיבוני על הראיות להוכחת החפות לכאורה שאביהם השיג, דחיית בקשותיו בעליון, ומנגד הצלחתם שלהם בחיים ובלימודים, כנגד כל הסיכויים. "הכוח שדחף אותנו הלאה הוא האופטימיות של אבא, שמעולם לא הרים ידיים והמשיך וממשיך להיאבק על הצדק והשלום והאמת… מרגע לרגע זה נעשה יותר ויותר קשה, כשאנחנו מעכלים שכבר 13 שנה אבא לא לקח אותנו ליום כיף בשבת, או הכין לנו ארוחת ערב. אבא, מכולם, לא נכח באסיפות הורים שלנו, לא בטקס ההצטיינות שלי, בתו, וגם לא במסיבת סיום או בטקס סיום הצופים, במשחקי כדורסל ותחרויות של אתלטיקה של בנו, מעולם לא הסיע אותנו לבית הספר, לצופים, לחוגים, לאימונים או ישמש לי נהג מלווה כשיהיה לי רישיון… כל הפעולות נשמעות קטנות וחסרות משמעות, אך בשבילנו, ילדים שגדלו יתומים מאם ורחוקים מאב – הפעולות הללו הן עולם ומלואו. תן לנו לחוות אותן, להשלים ולפצות על הפער שנוצר…".
למכתבם לנשיא פרס צירפו הילדים תמונה נדירה של כל המשפחה, שצולמה שלוש שנים קודם לכן, כאשר אביהם יצא לחופשה היחידה עד כה, כדי להשתתף במסיבת הבר המצווה של ערן, בלבוש אזרחי וללא אזיקים רק לאחר שכך קבע בית המשפט, בניגוד לעמדת המדינה. "אנא, עשה שתמונה זאת תחזור על עצמה בזמן הקרוב ולתמיד", סיכמו הילדים במכתב, וביקשו להיפגש עם הנשיא. "בבקשה תחזיר לנו את אבא שלנו במהרה".
 |
| דילמת אי ההודאה באשמה מתחילה להגיע לוועדות השחרורים |
ועדה שכזאת
מטבע הדברים, גם הוריו של דידי – האם, לשעבר עובדת בלשכת שר החינוך והאב, מנהל מדור לשעבר במועצה האזורית "מטה יהודה" – לוקחים חלק במאבק למענו. ב-6 באוקטובר 2013 הם פנו לנשיא פרס בבקשה שיסייע להעניק חנינה לבנם. במכתב הזכירו ההורים, המשמשים כאפוטרופוסים של נכדיהם, כי שהמשפט התנהל הוא סירב לעסקת טיעון לפיה ירצה שלוש שנות מאסר בלבד. "לצערנו, בימים בהם משחררים מחבלים ורוצחים אמיתיים עם דם יהודי על הידיים, בניגוד לרצון הקורבנות ובני משפחותיהם, ראוי ואף חובה לשחרר את דידי, שאינו רוצח ו'קורבנות העבירה' שלא בוצעה הם ילדיו, שמחכים ומצפים בכיליון עיניים לשחרורו".
יום אחר כך (7.10) פנו הילדים לנשיא פרס במכתב נוסף. הם עדכנו אותו על כך שקיבלו תשובת ביניים מלשכתו, לפיה מכתבם יטופל כבקשת חנינה; הילדים ביקשו להבהיר כי מדובר בבקשה שלהם לחזרת אביהם ולא בבקשת חנינה "של אסיר שאמור להתחרט על 'פשע' שלא ביצע"; והוסיפו כי ישמחו להיפגש עם הנשיא.
שלושה שבועות חלפו, וילדיו של סיבוני פנו שוב לנשיא, לאחר שקיבלו מכתב ממנהלת ענף החנינות במשרדו. במכתבם ביקשו שוב להיפגש. "מגיע לנו שיתייחסו אלינו בכבוד שמגיע לנו כבני אדם ולא כניירות", כתבו.
ב-8 בדצמבר 2013 דנה ועדת השחרורים המיוחדת של שב"ס בנושא, וציינה בהחלטתה כי יש בפניה בקשה מטעם ילדיו של סיבוני לקציבת עונשו. כמו כן הזכירה הוועדה את הבקשה הקודמת שנדחתה. בהחלטתה דחתה הוועדה את הדיון בנושא, בנימוק שטרם נערך לו אבחון פסיכולוגי ולא הובאה בפניה חוות דעת של ועדת אלמ"ב (אלימות במשפחה) בעניין מסוכנותו. ביוני 2014 התכנסה לדיון שוב, והחליטה לדחות את הבקשה, על סמך חוות הדעת שקבעה כי מדובר אמנם באסיר שמתפקד בצורה חיובית בכלא, אולם עדיין מכחיש את הרצח. כמו כן צוין כי בנוגע לפוטנציאל התפרצויות זעם ורמת המסוכנות לאלימות חוזרת מצדו של סיבוני התקבלה חוות דעת מקצועית על רמה בינונית.
החלטה זו של הוועדה הביאה את הילדים לכתוב שוב לנשיא, וגם לשרת המשפטים ציפי לבני, בטענה שוועדת השחרורים לא הבינה את בקשתם – לשחרר את אביהם, להוציאו לחופשות ולאפשר לו משפט חוזר. הם מחו על החלטת חברי הוועדה לפיה אביהם מסוכן, מבלי שאפשרו להם להביע את עמדתם.
מכתב נוסף לנשיא נשלח לאחר שפגשו את מנהלת מחלקת החנינות בלשכתו, עו"ד אמי פלמור (כיום מנכ"לית משרד המשפטים). "בכל המדינה שלנו אין עוד אסיר במצב של אבא, שהילדים שלו, שהם 'נפגעי העבירה' – הם אלו שמתחננים לחזרתו".
מכתביהם של הילדים השיגו לבסוף פגישה, אבל לא עם הנשיא עצמו, אלא עם עובדי לשכתו, מה שכמובן לא סיפק אותם. "לא יתכן שרוצחים מרצים 10-15 שנות מאסר, בעוד אבינו יושב יותר מ-14 שנים, ללא חופשות, רק מאחר שהוא זועק לחפותו", כתבו במכתב נוסף.
נפגשים בעליון
 |
| עו"ד ניר יסלוביץ |
לאחרונה עזב פרס את משכן נשיא המדינה. הילדים לבית משפחת סיבוני לא נפגשו איתו, ומכתבי התחינה לא קידמו את שחרורו של אביהם. אבל השתלשלות העניינים, והמכתבים, פורטו עד תום בעתירה שהגיש לבית המשפט העליון פרקליטו של סיבוני, עו"ד יסלוביץ.
בעתירה מתבקש בית המשפט העליון להוציא צו על תנאי, המכוון אל ועדת השחרורים המיוחדת, שסירבה להמליץ לקבל את בקשת החנינה של הילדים לנשיא המדינה. לפי העתירה, הוועדה "התעלמה מכך שהעותר הוא לא זה שפנה לכבוד נשיא המדינה, אלא קורבנות העבירה בבקשה לחנינה". או בתמצית: קורבנות העבירה ביקשו לחנון את אביהם, ולא הוא ביקש לקצוב את עונשו.
עו"ד יסלוביץ טוען, כי לפי החוק ועדת שחרורים מיוחדת רשאית, לבקשתו של אסיר עולם, להמליץ בפני נשיא המדינה להקל בעונשו של האסיר באמצעות קציבת עונשו בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי חוק יסוד: נשיא המדינה. לכן, טוען עו"ד יסלוביץ, תמוה שהוועדה התכנסה לדון בבקשה כאשר מי שמבקש הם קורבנות העבירה ולא האסיר עצמו. כמו כן נטען בעתירה, כי לא יתכן שהוועדה תתכנס לדון בעניינו של אסיר מבלי שהוא עצמו יהיה מודע לכך.
מלבד זאת נטען בעתירה, כי מאחר שלוועדת השחרורים המיוחדת אין סמכות לדון בבקשת חנינה שהוגשה על ידי ילדיו, הרי שדין ההחלטה להתבטל. לחילופין מציע עו"ד יסלוביץ, להורות על החזרת הדיון לוועדה, כדי שתאפשר לקורבנות העבירה להביע את עמדתם לעניין בקשת החנינה – שהרי זוהי זכות בסיסית של נפגע עבירה להגיש טיעוניו וחובתה של הוועדה להתייחס לטיעונים אלה,"מה שלא נעשה במקרה זה".
העתירה מתייחסת גם לקביעת הוועדה בנוגע למסוכנותו של סיבוני. בהקשר זה הציג עו"ד יסלוביץ מכתב ממפקדת כלא אשל, גנ"מ רינה הראל: "ההחלטה להסיר את הליווי והפיקוח מהביקורים ולאפשר לדידי לקיים ביקורים רגילים ככל האסירים הינה הבעת אמון של המערכת, כולל גורמי הטיפול, ביכולת של דידי לקיים קשר משפחתי תקין ובריא".
"נשאלת השאלה", כותב עו"ד יסלוביץ בעתירה, "באם שב"ס מאמין ביכולת העותר לקיים קשר משפחתי תקין עם ילדיו, אזי כיצד נשקפת מהעותר סכנה כלשהי, ולמי…?".
לסיכום
אולי זה המקום לציין, שבתחילת החודש (4.8), פנו ילדיו של סיבוני למנכ"לית משרד המשפטים, פלמור, וכך סיכמו את מכתבם: "אנו נמשיך את המלחמה שלנו והפניות לנשיא, שבגלל שעיכבו אותנו כל כך הרבה זמן, כבר הספיק להתחלף".
