 |
| עדי שלג |
עד המדינה בפרשת דנקנר, הברוקר עדי שלג, העיד שקיבל מהנאשם איתי שטרום הוראות להריץ באופן מלאכותי את מניית אי.די.בי ולהעלות את שערה בימי גיוס ההון הקריטי האחרון שביצע נוחי דנקנר בנסיון להציל את השליטה שלו בתאגיד בשנת 2012.
שטרום, מקורבו של דנקנר והבעלים של חברת ISP למסחר בניירות ערך, רכש מניות אי.די.בי בעשרות מיליוני שקלים בתיאום עם תוכנית של דנקנר להצלת אי.די.בי, ותוך נכונות לספוג הפסד כלכלי כבד. "התרשמתי כי דנקנר היה שקוע בניסיון להציל את החברה עד כדי כך שנגרר לקבל החלטות הנוגדות את החוק… שעה שהחליט לפעול עם שטרום להשפיע באופן מלאכותי על שער המניה… ובהתעלם מהפן הפלילי שיש בפעילות זו", קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב בפסק הדין בו הרשיע את שטרום ואת דנקנר.
ב-21 בפברואר 2012 יצא דנקנר למהלך של להיות או לחדול – גיוס הון להצלת שליטתו בחברת האחזקות הגדולה אשר היתה תחת איום קיומי של חדלות פירעון. "השוק", כלומר המשקיעים המוסדיים הגדולים כגון קרנות הפנסיה ובתי ההשקעות, והציבור הרחב, איבדו את אמונם במניה שצללה, ודנקנר בחר לצאת ל"הנפקת חברים" – כלומר לפנות בקריאה אישית נרגשת לחברים ומכרים שיתנו אמון אישי בו וביכולותיו לחלץ את החברה. אי.די.בי הצליחה לגייס בהנפקה 321 מיליון שקל, אך גם הסכום הזה לא הציל את שליטת דנקנר בחברה.
שטרום סייע ל"מסע ההצלה" בכך שבתיווכו של דנקנר הוא לווה מהבנק סכומים הגבוהים פי 20 מההון העצמי שלו, וכנגד כל הגיון כלכלי השקיע אותם במניית החברה באמצעות הוראות קנייה שנתן לברוקר שלו, עדי שלג, אשר המשיך לקנות מניות אי.די.בי בהיקפים עצומים כנגד המגמה בשוק במשך שלושה ימים. כדי להשיג מימון לרכישה נוספת של מניות מהבורסה שתיצור מראית עין של ביקושים, הברוקר התבקש למכור מניות בעסקאות מחוץ לבורסה ומתחת למחיר השוק, ובכך קיבע למעשה שטרום את הפסדיו.
 |
| איתי שטרום |
עד מדינה
הברוקר, עדי שלג, סוחר ניירות הערך, היה בעבר שותפו של שטרום בחברת ISP, ובתקופה המדוברת דנקנר היה בקשר רצוף ואינטנסיבי עם שטרום בזמן שהוא יחד עם שלג סחרו בהיקפים גדולים של המניה.
שלג נחקר ברשות ניירות ערך שלוש פעמים לפני שחתם על הסכם עד מדינה. בחקירותיו הראשונות שלל כי שטרום הינחה אותו להשפיע על שער המניה. כמו שטרום הוא טען כי הרכישות היו מתוך ציפיה לרווח, כנגד תחזיות השוק.
לאחר שחתם על הסכם עד מדינה שינה שלג את גרסתו וסיפר על שיחה במשרדי ISP, בה שטרום הינחה אותו לשמור על שער המניה שלא יירד, ובה הובהר לו כי מטרת הפעולה לתמוך במניה יותר מאשר להשיא רווחים עצמיים, מה שמסביר את הרכישות המנוגדות להגיון. לדברי שלג בעדות, בתחילה הוא שמע משטרום כי הוא תומך באי.די.בי "מתוך ציונות", אך בהדרגה התגלתה לו המעורבות של דנקנר בתוכנית.
עו"ד גיורא אדרת, הסנגור של דנקנר, ועורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב סבאג, הסנגוריות של שטרום, הציגו חוות דעת של מומחה איכון בה נקבע כי שטרום לא היה כלל במשרד ביום בו שלג טוען שקיבל את ההנחיה להרצת המניה. התביעה לא התעמתה עם הטענה הזו, והסנגורים טענו כי התעלמות הפרקליטות והחוקרים מנתוני האיכון הסותרים את גרסת שלג, ואי הצגתם בפני בית המשפט, היא התנהלות שגובלת בשיבוש מהלכי משפט.
ביחס למכלול עדותו של שלג טענו דנקנר ושטרום כי הברוקר ניסה לרצות את חוקריו ו"לספק להם את הסחורה" כולל את ראשו של דנקנר, ולכן הוא יישר קו עם הגרסה שהציגו לו בעניין הרצת המניות. עדי שלג ואשתו מאיה היו זקוקים לחסינות, טוענים הסנגורים, עקב עסקאות מתואמות שגם בהן הודה שלג, ואותן ביצע מאחורי גבו של שטרום ועל חשבונו – הרצת מניית אי.די.בי על ידי מסחר בין חשבונות ISP לחשבונות סיטי ברוקר, חברה בבעלות מאיה שלג.
עדי שלג, שמיוצג במשפט על ידי עו"ד גיל דחוח, הודה כי הרצה זו בוצעה "על הדרך", בעוד שטרום ודנקנר טענו כי שלג היה העבריין היחיד בתמונה. לטענתם, לשלג היו סיבות לספק גרסה שקרית, מאחר שהסכם עד המדינה מאפשר לו להמשיך בפעילות בשוק ההון ולשמש גם כיום כמנהל קרן, למרות הודאתו בעניין הרצת המניות בחשבונות החברה המשפחתית.
 |
 |
| עו"ד גיל דחוח | עו"ד גיורא אדרת |
עד המדינה – חלקלק ואמין
בהתייחס לנתוני איכון הטלפון, השופט כבוב הבהיר כי הוא "אינו מקל בהם ראש", אך אין בכך כדי להפריך את גרסת שלג. "בחינת עדותו דורשת משנה זהירות – ראשית, מעצם היותו עד מדינה וכמי שפעל לעשות רווחים לכיסו תוך ביצוע עבירה של עסקאות מתואמות, ושנית, שעה שחלקים בעדותו התגלו כבעייתיים".
השופט כבוב הדגיש כי הוא אינו מקבל את עדות עד המדינה כראיה העיקרית בתיק, אלא כראיה מחזקת בלבד, מאחר שהיא תומכת במסכת הראיות הנסיבתיות לגבי התנהלותם של דנקנר ושטרום, התנהלות המהווה ציר עיקרי עליו מושתתת ההרשעה. "חלקים נרחבים בעדותו אינם מוכחשים על ידי הנאשמים ואף אושרו על ידם", כתב השופט כבוב.
"שטרום אינו מכחיש את העובדה שהיה בקשר רציף עם שלג, אינו מכחיש את המפגש למחרת היום בבית הקפה כגרסת שלג, אינו מכחיש את העובדה שאף לגרסתו ביקש לרכוש מניות אי.די.בי נגד מגמת השוק, וכי לצורך מטרה זו היה נכון לסכן מיליוני שקלים שלא היו נגישים לו, הכל על אף שידע משלג שסוחרי היום פועלים להוריד את שער המניה ובהתעלם מאזהרותיו של שלג כי צפויה ירידה במחיר ההנפקה".
זאת ועוד. לדברי השופט, שלג שעמד על דוכן העדים במשך עשרות שעות "הותיר רושם של אדם מתון ושקול, וגרסתו, למרות הבעייתיות שבה, נותרה עקבית וברורה…". השופט גם התרשם מכך ששלג לא ניסה לצייר את שטרום באור שחור, "ובחלקים מסוימים אף גונן עליו" כאשר הודה כי הרגיש "חייב" לשטרום מפני שהשותפות הקודמת ביניהם ב-ISP, בה שטרום הביא את הכסף, פורקה עקב הפסדים שנגרמו להם בעסקת השקעה במניית הגז רציו, בה שלג היה איש הביצוע.
שטרום, מצידו, כאשר גילה כי שלג הפיק רווח של 200 אלף שקל מהרצת המניה גם בחשבון של אשתו, טען במשפט כי שלג "גנב אותו" גם בעבר ודרש לפתוח חקירת של רשות ניירות ערך מ-2010 שנגנזה. לטענתו, רק במשפט נודע לו אודות החשד לעסקאות מתואמות קודמות שביצע שלג מחשבון ISP מול חשבון החברה של אשתו. השופט הבהיר בהקשרים אלה, כי המדינה התכוונה לייחס משקל הרבה יותר גדול לעדות של שלג, אולם "משנתגלו סתירות בעדותו ריככה את עמדתה ביחס לחשיבות עדותו".
ההגנה טענה כי החשיבות שייחסה המדינה לשלג מלכתחילה, וההטבות המפליגות שנתנה לו, מצביעות על כך שהראיות החיצוניות אינן חזקות מספיק. השופט סבר אחרת, מבחינתו, ההכרעה נשענת על ראיות נסיבתיות רבות אשר יכולות להוביל למסקנה אחת בלבד, כנדרש בהרשעה בתיק של ראיות נסיבתיות.
 |
| שופט חאלד כבוב |
בנקאים וטייקונים
הראיות הנסיבתיות לקשר בין דנקנר לשטרום כוללות שיחה שערך דנקנר עם מנהל החטיבה העסקית בבנק הבינלאומי, בה "נתן דנקנר את מילתו" כדי שהבנק יתן לשטרום אשראי של 15 מיליון שקל לצורך ההשקעות (ובדיעבד, המניפולציה) במניה, זאת לאחר שבקשה שהיפנה שטרום בעצמו לבנק סורבה.
הראיות הנסיבתיות כוללות גם את החיבור שעשה דנקנר בין שטרום לבין "חברי מועדון הטייקונים" אילן בן דב, צביקה בארינבוים ואחרים, כולל פגישה לילית משולשת בה השתתפו דנקנר, שטרום וצבי ויליגר, בה נרקמו עסקאות למכירת מניות אי.די.בי. מחוץ לבורסה, אשר מימנו את המשך הרצת המניות של שטרום.
הראיות הנסיבתיות כוללות גם הלוואה בסך שמונה מיליון שקל שנתן דנקנר לשטרום כמה ימים לאחר ההנפקה, ובכך עזר לו לסגור חלק מההפסדים.
"הגרסה שהציע שטרום להחלטות שקיבל בקשר לבניית הפוזיציה במניה היתה לא עקבית ואף הזויה לפרקים", קבע השופט כבוב. "גרסתו סובלת מחוסר היגיון כלכלי, נכונות לסבול הפסדים במהלך ימי המסחר, נכונות למכור את המניות במחיר נמוך ולרכוש אותן בסמוך לאחר מכן במחיר יותר גבוה. חוסר ההגיון אף גובר כאשר מוסיפים את העובדה ששטרום נאלץ כמעט להתחנן בפני פקידי הבנק שיעניקו לו אשראי לפעילותו ופנה לדנקנר לעזרה בכך.
"שטרום לווה כספים כיוון שהאמין, לטענתו, במניה לטווח ארוך, אך הוא סחר בה כאילו היה אחרון סוחרי היום, כאשר פעילות המסחר שלו מניבה לו הפסד מתמשך. בחינת הראיות מגלה כי גרסתו היא כה מופרכת, עד אשר כל ניסיון שאעשה לתור אחר היתכנות הגיונית לאופן התנהגותו, מלבד פעילות תרמיתית, נכשל".
השופט ציין סתירות בגרסאות של שטרום, למשל כאשר טען כי אינו זוכר את שמם של ויליגר או של אילן בן דב, וקבע כי הן "מעידות שהוא ביקש להסתיר את הקישור שביצע דנקנר בינו לבין מקורביו, שרכשו ממנו את המניות".
 |
| נוחי דנקנר |
אדם כמו דנקנר
גם דנקנר ניסה להרחיק עצמו מהקשר עם שטרום, תוך שבהדרגה הודה כי היה בתקשורת אינטנסיבית איתו בימי ההנפקה. "דמותו של דנקנר הקשתה עליי לקבל את הסבריו המיתממים והמנותקים", כתב השופט כבוב. "אדם כמו דנקנר, שאינו נותן מקום ליד המקרה, בגרסתו בבית המשפט שם יהבו על מקריות שילובן של נסיבות הפרשה, הכל במעטה של יחסי חברות עם שטרום כשברקע מתרחשת הנפקה קריטית. השתלשלות האירועים מצביעה על כך שדנקנר בלא כל ספק פעל באופן מכוון ומיודע באשר לפסול שבמעשיו, אך תוך התעלמות מוחלטת מכך. נאשמים כמו הנאשמים שבפניי שהינם אנשים מתוחכמים, שקולים, מנוסים ומקצועיים לכל הדעות – אינני יכול לקבל גרסתם… אין מדובר בהתנהגות שהיא בגדר עצימת עיניים אלא במעשים פרי כוונה של ממש שנעשו באופן מודע ופעיל הן מצדו של דנקנר והן מצדו של שטרום".
שניהם הורשעו בעבירות תרמית בניירות ערך והלבנת הון. דנקנר הורשע גם בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך. שטרום זוכה מעבירה של הדחה בחקירה. המדינה יוצגה על ידי עורכי הדין חנה קורין, עמית בכר ומאור ברדיצ'בסקי מפרקליטות מיסוי וכלכלה.
