 |
| נאוה חן ז"ל (צילום מסך מערוץ 2) |
שלוש בנותיה של נאוה חן ז"ל, שנדקרה למוות ב-2013 על ידי בן זוגה אבנר טווק, עתרו לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון פלילי נוסף בהרכב מורחב, בשאלת גובה הפיצויים המירביים שניתן לפסוק לנפגעי עבירה.
לפני כחודש פסק בית המשפט העליון, בדעת רוב, בעקבות ערעורו של טווק, כי סכום הפיצוי המירבי המוגדר בחוק, 258 אלף שקל, הוא תקרת הפיצויים כולה, ובמידה ויש כמה נפגעי עבירה יש לחלק סכום זה בין כולם ולא לפסוק את כולו בנפרד לכל אחד. לאור פסיקה זו, שהתקבלה על דעת השופטים דפנה ברק ארז ואורי שהם כנגד דעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין, הופחת סכום הפיצוי שנפסק לשלוש בנותיה של הנרצחת, מ-170 אלף שקל לכל אחת וביחד 510 אלף שקל, לכמחצית הסכום, כך ששלושתן יתחלקו ב-258 אלף שקל. שתיים מהבנות היו קטינות כאשר טווק הרג את אמן. הוא נדון ל-18 שנות מאסר.
בבקשה לקיום דיון נוסף, שהוגשה על ידי עורכות הדין של הבנות, רותי אלדר, תמי קלנברג–לוי וורד אנוך מתוכנית סנ"ה (סיוע לנפגעי עבירות המתה) של משרד המשפטים, נטען כי בית המשפט קבע הלכה חדשה בעניין הפיצויים ושינה את הפסיקה הנוהגת בשנים האחרונות. לפי הנטען, בעשרות פסקי דין נקבע לנפגעי עבירה פיצוי כולל שמעבר לרף המוגדר בחוק, שבמקור כוון על ידי המחוקק כרף פיצוי לנפגע יחיד.
לטענת העותרות, ההלכה החדשה אינה צודקת ופוגעת אנושות בנפגעי עבירות המתה – משפחות וקרובי נרצחים. לטענתן, פסק הדין מנוגד למטרת החוק, כפי שהגדיר אותה גם השופט רובינשטיין: מתן סעד מהיר ויעיל לקורבנות העבירה, מבלי לסבך אותם בהליך משפטי נוסף.
"נפגעי עבירות המתה משתייכים לקבוצה ייחודית הנאלצת להתמודד עם אובדנו הפתאומי של אדם קרוב, כתוצאה מאירוע אלים. לרגשות הקשים בעקבות האובדן מתלווים קשיים נוספים בשל נסיבות המוות, רגשות בלבול, חוסר הבנה ולעתים תחושת בושה קשה. ההתמודדויות להן נדרשים נפגעי עבירות המתה מביאות לעתים לפגיעה בתפקוד ובקשרים חברתיים, אובדן הכנסה של בני משפחה, לנוכח הפגיעה הנפשית, וזאת בנוסף לאובדן הכנסה של המנוח", כותבות העותרות. "כאילו לא די בכל אלה, נפגעי עבירות ההמתה נדרשים להליך המשפטי הכרוך בקשיים נפשיים רבים הנובעים מחשיפה לראיות במהלך המשפט, מהמפגש עם הנאשם בעת הדיונים, התמודדות עם מערכת וכללים שאינם מוכרים להם ומתחושת חוסר האונים והתסכול הנובעים מכך שאינם צד להליך וקולם אינו נשמע".
 |
| עו"ד רותי אלדר |
לטענת עורכות הדין של בנותיה של חן ז"ל, "המחוקק לא נותר אדיש לצרכים אלה ובמשך השנים התחזקה ההבנה כי נכון וראוי לתת מענה לנפגע העבירה במסגרת ההליך הפלילי, ואין להותירו לנהל הליכים עצמאיים בחזית עצמאית מול הנאשם. להלכה החדשה שנקבעה בדעת רוב, יש השפעה רוחבית משמעותית שמשנה את מצבם של כל נפגעי עבירות ההמתה ומצמצמת באופן ניכר את הסעד והתיקון שבית המשפט יוכל להעניק להם בעתיד. דווקא מי שאיבדו את היקר מכל כתוצאה מהעבירה ייאלצו להסתפק בפיצוי חלקי שבחלקי, או להתעמת ולהתמודד חזיתית מול העבריין שהמית את יקירם בתביעה נזיקית אזרחית כדי לזכות בפיצוי ריאלי".
העותרות טוענות כי שגויה גישתה של השופטת ברק ארז, שקבעה כי הפיצוי הפלילי הקבוע בחוק לא נועד להחליף את התביעה האזרחית אלא להוות רק "מסגרת משלימה" לפיצוי ה"ניזוקים".
העותרות מצטטות את דברי ההסבר שנתן המחוקק לסעיף הפיצוי בחוק העונשין, כדי להמחיש כי כוונתו היתה רחוקה מגישת השופטת ופרשנותה שהתקבלה בדעת רוב: בהסבר לחוק נכתב כי "פעמים רבות הנפגעים הם אנשים דלי אמצעים שאין להם יכולת לשכור עו"ד ולנהל משפטים אזרחיים לתקופה ממושכת. מסיבה זו, ולשם יעילות הדיון נקבע שבית המשפט בהליך הפלילי, אגב הכרעת הדין יהיה מוסמך לפסוק גם פיצוי לצד הנפגע… פיצוי כזה בהרבה מקרים ימנע הצורך בתביעה אזרחית חדשה, יעשה צדק מהיר עם קורבנות העבירה הפלילית, ויקל העומס על בתי המשפט".
"העולה מדברי הסבר אלה הוא שהמחוקק סבר כי הפיצוי בהליך הפלילי יכול לסייע בידי נפגע העבירה לסיים הליכיו מול הנאשם כבר בשלב הפלילי, ובהרבה מקרים לחסוך לחלוטין את הצורך בהגשת תביעה אזרחית", כתבו העותרות."הגדרת הסעיף אינה ליתן סעד זמני או תרופה משלימה… יתרה מכך, המציאות מלמדת כי נפגעי העבירה ממעטים להגיש תביעות אזרחיות כנגד העבריין. הקשיים, החסרונות והנטלים הכרוכים בהגשת תביעה, כפי שפירט השופט רובינשטיין בדעת המיעוט, אכן מתקיימים ומרתיעים את רוב נפגעי עבירות ההמתה מלנקוט בהם".
הותרת פסק הדין על כנו יגרום לדבריהן לכך שפיצויים לקורבנות עבירה לא ישקפו את חומרת הפגיעה, אלא את מספר הנפגעים, שייאלצו לחלוק ביניהם את הפיצוי.
 |
 |
 |
| שופטת ברק ארז | שופט רובינשטיין | שופט שהם |
השופטת ברק ארז כתבה כי קביעת פיצוי מלא בהליך הפלילי "על דרך האומדנה" ולא על פי חישוב אקטוארי, פוגעת בתקינות ההליך המשפטי ואולי אף בזכויות הנאשם. העותרות טוענות בתגובה כי השימוש בכלי האומדנה הוא תדיר ביותר גם בהליך האזרחי, בתחום קביעת האחריות, תחום קביעת הנזק ופסיקת הפיצויים.
לדבריהן, ההליך הפלילי מספק כלים אובייקטיביים שדי בהם להערכת הנזק, למשל "תסקיר נפגע עבירה" שנמסר לבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש ונערך על ידי עובד ציבור – עובד סוציאלי. זאת בנוסף למידע סובייקטיבי הנמסר להרכב הפלילי על ידי נפגע העבירה במסגרת "הצהרת נפגע", המגובה לעתים במסמכים רפואיים. העותרות מציינות כי בדיון שהתקיים בפני שלושה שופטי בית המשפט העליון, תמך בעמדתם גם היועץ המשפטי לממשלה.
