 |
| ימי סליחות (אילוסטרציה: FREEPIK) |
אני מבקשת את סליחתך. אין דבר כואב וקשה יותר מלשלם מחיר כבד על חטא שמעולם לא ביצעת. לי כואב לעמוד מן הצד, לדעת שניסינו הכול ובכל זאת – הנה זה קורה לך. אתה מוצף ברגשות של תסכול וחוסר אונים משווע, ובצדק. אני מבינה את מקור הכאב הזה, לא משום שהייתי שם, אלא כי במרוצת שנות הקריירה המקצועית שלי, נכחתי בבתי המשפט, ביקרתי בבתי הכלא וראיתי לא מעט אנשים כמוך, משלמים מחיר לא הוגן על לא עוול בכפם.
המתלוננת שפנתה לבית המשפט בשל האשמות בעבירות מין, הפליאה לעשות הצגות שנראות ככאלה שנכתבו ובוימו על ידי אנשי מקצוע. אולי היא הצליחה להערים על השופטת, אבל את ליבי היא לא תצליח לקנות. אינני מאמינה לאף מילה שחוקה שיצאה מפיה, ולתסריט המהוקצע עליו טרחה שעות רבות מאחורי הקלעים. רק אני ואתה יודעים את האמת. עצוב לדעת, שזליגה של כמה דמעות יכולות להפוך שופטת לקלת דעת, ולרכוש את אמונה.
סליחה שלא הצלחתי להציל אותך מהחובבנות השיפוטית של מי שישבה על כסא השופטת אך כשלה בתפקידה. אנשים כמוך מורשעים בישראל לא מתוך עשיית צדק, אלא אך ורק בגלל שהמערכת קורסת. שופטת שאמורה לבחון בכליותיו ובליבו של כל תיק וכל נאשם, מתבררת כקצרת רואי. היא לא קראה בעיון רב את הטענות ולא את התגובות לטענות, במקרה הטוב היא רפרפה מעל הדברים כאילו מדובר בטור טרחני ומייגע בעיתון ולא בחייו של אדם. על הסיכומים אין כבר בכלל מה לדבר, היא פשוט לא הגיעה אליהם.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
העומסים הופכים את השופטים בישראל לאדישים וציניים, וכל מה שהם רוצים זה להגיע לתיק הבא ולסמן וי נוסף, ובדרך עוד קורבן משלם מחיר. הפעם זה היית אתה, ועל כך צר לי מעמקי ליבי. אבל דע לך, שהסיבוב הזה עדיין לא הסתיים. הפסיקה הזו היא לא המילה האחרונה, לפחות לא בשבילי. הערעור עוד בוא יבוא, אני אלחם בכל כוחותיי, ואהפוך עולמות כדי להשיג את הזיכוי שמגיע לך.
