 |
| אלאור עזריה ברגע הירי במחבל הפצוע |
ההגנה הטובה ביותר אינה התקפה, אלא הגנה חזקה ויעילה המבססת ומבצרת קו הגנה מושכל, עקבי ומנומק. זה הלקח הראשוני מכישלונם הנחרץ של הסנגורים של מי שהפך – בין השאר בגלל הכישלון – מ"היורה מחברון" ל"הורג מחברון". למי שבמבחן התוצאה לא זכה לייצוג שהיה מותיר לו, אולי, סיכוי לזיכוי מחמת הספק.
פסק הדין שאותו קראה במשך כשעתיים וחצי השופטת אל"מ מאיה הלר, שבסופו הדהדה ההרשעה מקצה הארץ עד קצה, לא רק מרסק את קו ההגנה שנקטו סנגוריו של אזריה; הוא גם מנפץ אותו. הטעות הראשונה, אשר במבחן התוצאה מתבררת כטעות קריטית, היה ויתורה של המשפחה על ייצוגו של בנה על ידי הסנגוריה הצבאית, והעדפתם של סנגורים מטעמם.
אחת לאחת הזימו והפריכו השופטים את טענות הסנגורים, אשר במהלך כל משך המשפט הפיצו ברבים את אי שביעות רצונם מהאופן שבו מתנהל המשפט ואף הטילו ספק ביכולתו של הרכב השופטים בכלל, ושל העומדת בראשו, אל"מ מאיה הלר, בפרט.
מבחן התוצאה של המשפט הוכיח – באופן פרדוכסלי, או מקאברי – כי התקווה שהביעו סנגוריו כי השיפוט והפסיקה ייעשו רק לפי הראיות שהובאו בפני מי שהם כינו "בית הדין הנכבד", אכן התגשמה והתממשה: השופטים, אכן, שפטו על פי הראיות, שלא הותירו מקום לספק כי אלאור אזריה הרג את המחבל שהיה שרוע על הקרקע ולא היווה כל איום. ניתן לומר כי התקווה, שהובלעה בה עקיצה ואף ביקורת כלפי השופטים, חזרה אליהם כבומרנג, כאומרת: רציתם ראיות? קיבלתם. שמעתם. הן פורטו ביסודיות רבה, באריכות, אחת לאחת. לא ניתן להטיל בהן ספק. הן מקימות ומבססות את כל התנאים המצדיקים ואף מחייבים הרשעה.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
הקו הלוחמני של הסנגורים נגד השופטים ויצירת אווירה של "אנטי" ודאי לא הגדילו את הסיכוי לפסיקה שלא תרשיע את אזריה באופן כה גורף, אלא ההיפך. שופטים, ככל שהדבר ייפלא, הם גם (או רק) בני אדם וגם אם ההשפעה עליהם של הרוח הרעה והאווירה השלילית שיצרו סביבם הסנגורים אינה מודעת ואינה ישירה, היא ודאי חלחלה, בדרכה העלומה, גם אל נימת הדברים וניסוחם, גם אם לא בהכרח לתוכנם ולמהותם.
בהינתן בפניהם חומרי החקירה וככל שהשכילו לדעת ולהבין את פרטי המקרה ונסיבותיו; ככל שהיו יכולים לאסוף עדים ועדויות כדי לגבש ולבסס קו הגנה שיש בו "בשר", קו בהיר ומוצק, עקבי ומנומק; צריכים היו סנגוריו של של סמל אלאור אזריה להתכונן טוב יותר למשפט ולסתור או להפריך את טענות התביעה.
אולי הראיות המאששות את הטענה להרג – שלא לומר רצח – היו חזקות דיין, עד כדי כך שאפילו הטוב שבסנגורים לא היה יכול להפריכן. ועם זאת, בשורה התחתונה, קשה להשתחרר מהמחשבה, כי יותר מאשר הועילו סנגוריו לאזריה, הם הזיקו לו. ב"חכמת הבדיעבד" ייתכן, כי אילו הואילה משפחתו של אזריה להסכים לייצוגה על ידי הסנגוריה הצבאית, היו תוצאות המשפט שונות. לעולם לא נדע זאת.
