 |
| מחסום של מג"ב (תמונה להמחשה – למצולם אין קשר לכתבה) |
"ראוי כי המשטרה תיתן את דעתה לצורך בהעמקת הידע בנושא סוגי החיפוש והכללים המחויבים, וזאת על מנת לצמצם ככל שניתן מקרים כגון זה שבפניי". כך ציין שופט בית משפט השלום באילת, יוסי טופף, בשלהי החלטתו לזכות באופן מוחלט נאשם שהואשם בהחזקת חלקי נשק, סכין ורכוש החשוד כגנוב. את ההחלטה לזכות את הנאשם קיבל השופט לאחר שקבע כי החיפוש שערכו שוטרי משמר הגבול ברכבו של הנאשם היה לא חוקי. החלטה זו של השופט מצטרפת להחלטות שיפוטיות נוספות מהעת האחרונה, בהן שופטים מתחו ביקורת על חיפושים לא חוקיים שביצעו שוטרים. בחלק מהמקרים, נאשמים זוכו בשל פסילת הראיות – פועל יוצא מהחיפושים הלא חוקיים.
את החלטתו הורה השופט טופף להעביר למפקד מרחב אילת במשטרה, "שיפעל לפי שוקל דעתו, מכוח אחריותו הפיקודי, לרענון ההנחיות בקרב שוטרי המרחב". מסתבר, כפי שעולה מהחלטת השופט, שלפחות חלק מהשוטרים במרחב, בהם גם לפחות קצין בכיר אחד, לכאורה אינם בקיאים בסמכויות החיפוש שלהם.
 |
 |
| עו"ד יהונתן רבינוביץ' | השופט יוסי טופף |
צ'קלקה לפוזות
ב-5 בפברואר 2012, כחצי שעה לאחר חצות, הגיע רפאת טוויל ברכבו למחסום הצפוני בכניסה לאילת, ונתבקש על ידי השוטרים במחסום לעצור לבדיקה שגרתית. השוטרים הבחינו בהתנהגות לחוצה של טוויל ושל יתר יושבי הרכב, שהתבטאה בגמגום ומבטים לחוצים. לכן הם החליטו לערוך חיפוש ברכב. מלבד סכין, הם מצאו שורה ארוכה של פריטים, שרובם ככולם נחשדו כגנובים: אלת גומי, אזיקים, צ'קלקה משטרתית, בקבוק גז שחור, מחסנית וכדורים לרובה אוויר, כדורי 0.5 מ"מ, כובע זיהוי משטרתי, חלקי אקדח, טלפון נייד, תעודת לוחם, תעודת נכה, שני כרטיסי אשראי ואפילו מערכת כריזה משטרתית.
בדיקה במסוף המשטרתי העלתה כי לטוויל יש הרשעה פלילית קודמת, אולם למרות זאת הוא מתנדב במשמר האזרחי באילת. במקביל לחיפוש ברכב, השוטרים ערכו חיפוש גם על גופו של טוויל, וכן על גופם של יתר נוסעי הרכב. הוא עוכב לחקירה, שבסיומה החליטה שלוחת התביעות במשטרת אילת להגיש נגדו כתב אישום. בגין הפעילות הזו של השוטרים, אגב, הם זכו לשבחים רבים.
 |
| מתיק החקירה: פריטי מערכת הכריזה המשטרתית |
בתגובה לכתב האישום טען סנגורו של טוויל, עו"ד יהונתן רבינוביץ', כי החיפוש שערכו השוטרים ברכבו של טוויל ועל גופו היה לא חוקי, ללא "חשד סביר" וללא "הסכמה מדעת" של הנאשם. מאחר והחיפוש נערך באופן לא חוקי, טען הסנגור, יש לפסול את הראיות שהתגלו בעקבותיו, כולל את הודאתו החלקית של הנאשם במשטרה, בה טען כי כל הפריטים המשטרתיים הינם של אביו, שוטר בגמלאות, וכי לקח אותם ממנו ללא רשותו כדי לעשות "פוזות". הוא גם ביקש את סליחת החוקרים, והוסיף כי אינו רוצה שהמקרה יפגע בשירותו במשמר האזרחי.
לאחר משפט הוכחות, התביעה – באמצעות עורכי הדין איציק אלפסי ושחר עידן – עתרה להרשיע את טוויל. לטענת התובעים, בשל המצב הביטחוני, ביחוד באזור אילת לאחר פיגועי הטרור ב-18 באוגוסט 2011, הוגברה פעילות גורמי הביטחון במרחב, מה שהוביל ללא מעט בדיקות רכבים בכניסה לעיר. כמו כן טענה התביעה, כי הלחץ ששידרו הנאשם וחבריו הוא שהוביל לחיפוש ולפיכך גם לראיות. בסיכומיהם ציינו התובעים כי טוויל עצמו נמנע מלמסור את גרסתו בבית השפט.
מנגד, עו"ד רבינוביץ' שב וטען, כי החיפוש בוצע בניגוד לחוק, מאחר שלא גובש חשד סביר ולא נתקבלה הסכמתו של הנאשם לחיפוש. הוא הוסיף כי לדעתו השוטרים עושים עבודת קודש, איך גם ש"עליהם לבצע מלאכתם תוך כיבוד הזכויות החוקתיות של כל אדם, ובכללן הזכות לפרטיות".
השופט טופף ציין בהחלטתו, כי בהיעדר צו שיפוטי, השוטרים רשאים לערוך חיפוש אך ורק בשל חשד סביר או בשל הסכמה מדעת של החשוד. סבירות החשד תיבדק, ציין השופט, על פי אמות מידה אובייקטיביות – כל מקרה לפי נסיבותיו.
 |
| הסכין שנתפסה ברשותו של הנאשם |
אם כן, האם החשד של השוטרים שערכו את החיפוש היה סביר?
השופט טופף קבע כי לא מצא בסיס ל"חשד סביר" במקרה של טוויל, או "יסוד להניח" ש"מבוצע פשע שהצריך את עריכת החיפוש ברכבו של הנשם ועל גופו וגופם של יתר נוסעי הרכב". סמכויות החיפוש, ציין השופט, "לא נקבעות על פי הממצאים בדיעבד".
"אכן", הוסיף השופט, "הסימנים שנצפו אצל הנאשם ויתר נוסעי הרכב יכולים לתרום לגיבוש חשד נגדם, אך לא די בהם, שכן סביר שאדם מן היישוב, ששוטר מפנה אליו שאלות, יחוש לחץ מסוים, בלבול ואי נוחות. זו תופעה הגיונית וסבירה, שיחוש כל אדם שאינו מורגל להימצא במצבים כאלה". בהקשר זה הוסיף השופט, כי למרות שכל נוסעי הרכב היו לחוצים, רק טוויל הועמד לדין לבסוף, ה שמראה לכאורה כי אין מדובר בסימני לחץ המקנים זכות חיפוש.
השופט קבע גם, כי השוטרים נחפזו לבצע את החיפוש: "גם אם היתה לשוטרים תחושה שהנאשם מסתיר דבר מה או מחזיק דבר מה אסור, עדיין חלה עליהם החובה להקפיד בפרטיותו… אין בידי לקבל את עמדת המאשימה, כי התרגשות בקרב מי שנדרש לעצור את רכבו לבדיקה שגרתית במחסום דרכים, שבאה לידי ביטוי בהטיית ראש ובגמגום מסוים – יש בה כדי לגבש חשד כזה, המצריך ביצוע חיפוש ברכבו ועל גופו, שכן בנסיבות כאלה, זו פגיעה בלתי מידתית בפרטיותו, באוטונומיה על גופו וברכושו".
 |
| רפ"ק אלי אבוטבול, נצ"מ רון גרטנר ורפ"ק אופיר דהר |
דרוש רענון דחוף
מאחר והשופט קבע כי החיפוש שביצעו השוטרים היה לא חוקי, הוא החליט גם לפסול את הראיות שהושגו בעקבותיו, ולזכות כאמור את טוויל, לא לפני שמתח ביקורת על המשטרה: "טרם חתימה אני מוצא לציין כי אין לי ספק שהשוטרים ששירתו בזמנו במחסום פעלו כפי שפעלו בתום לב, במסירות ומתוך חשש אמיתי לשלום הציבור וביטחונו. מעדותם בפניי, ובעיקר מעדותו של רפ"ק אלי אבוטבול, נוכחתי לגלות ששוטרי המחסום, כמו גם מפקדם, אינם בקיאים בחובתם, בעת שהם מבקשים הסכמה ממושא החיפוש לעריכת החיפוש, להבהיר לו כי נתונה לו הזכות לסרב לביצוע החיפוש וכי הסירוב לא יפעל לחובתו".
אבוטבול, יש לציין, שימש כמפקד מג"ב באילת בעת עדותו, אבל מי שהיה מפקד מג"ב בעת האירוע היה אופיר דהרי, אותו אבוטבול החליף. שניהם זומנו לבית המשפט להעיד, דווקא על ידי ההגנה. מי שהיה מפקד המרחב בזמן האירוע היה נצ"מ רון גרטנר. כיום מפקד המרחב שיצטרך "לרענן" את שוטריו הוא נצ"מ קובי כהן.
בעדותו בבית המשפט ציין אבוטבול, כי כי בשעות הלילה תנועת הרכבים דלילה, ולכן כמעט כל הרכבים נדרשים לעצור לבדיקה, וככל שמתעורר חשד, אזי החשוד ו/או הרכב נבדקים באופן מעמיק על ידי שוטרי המחסום. כשנשאל כיצד מתבקשת הסכמת הנבדק לחיפוש, ככל שנמצא דבר מה מחשיד, השיב ש"בעל הרכב נשאל אם הוא מסכים לחיפוש ומודיעים לו כי במידה ויימצא משהו ברכב, זו תהא אחריותו כי מדובר ברכב שלו, וככל שיסרב לחיפוש – משמעות הדבר שיש לו מה להסתיר". השופט, כאמור, הזכיר לו ש"הסירוב לא יפעל לחובתו" של החשוד.
