 |
| דוגמא לרישיון נשק (עיבוד מחשב: פוסטה) |
בית המשפט המחוזי מרכז הורה להחזיר אקדח לאדם שהנשק נלקח ממנו עקב תלונות של פרודתו על אלימות במסגרת סכסוך גירושין. בית המשפט קבע כי תלונותיה של האישה אינן מהוות עילה מספקת לביטול רישיון הנשק, בו החזיק העותר במשך כמעט 25 שנה.
בשנת 2013 החלו הליכי גירושין מתוחים בין העותר י' לבין אשתו, והאישה הגישה תלונה במשטרה וכרכה בה סדרת אירועים, חלקם אקטואליים – כמו גרימת נזק למחשב – וחלקם ישנים, וישנים מאוד: י' נחקר על כך שלכאורה ניפץ חלון בבית לפני שמונה שנים, כפה על אשתו קיום יחסי מין לפני חמש שנים ואיים עליה בנשק לפני 20 שנה. לאחר חקירה באזהרה על כל ההתרחשויות לכאורה האלו, י' שוחרר בערבות ביוני 2014 ואקדחו בו החזיק ברישיון מאז שנת 1991, נלקח.
י' הגיש ערר על החלטת קצין המשטרה לקחת את אקדחו. בית משפט השלום החליט להקל משמעותית בתנאי השחרור והורה למשטרה לשקול את הבקשה להחזרת האקדח. בית המשפט ציין כי תלונת האישה היא על אירועים מלפני שמונה ו-20 שנים, ותלונתה העדכנית היא על עבירה מינורית של היזק לרכוש, בעוד שלגבר אין כל עבר פלילי ומזה שנים רבות הוא מתנדב במג"ב.
 |
בשימוע שהתקיים לו במשטרה, החליט שנית קצין בדרגת רפ"ק, לאור הסכסוך בין בני הזוג, ובשל העובדה שהם עדיין מתגוררים בסמיכות, כי החזרת הנשק תסכן את המתלוננת. לאור המלצת המשטרה, החליט גם פקיד הרישוי לכלי ירייה במשרד לביטחון הפנים לבטל את רישיון הנשק של י' ביולי 2014. ערר נוסף שהגיש י' על ביטול הרישיון נדחה על ידי ועדה מנהלית.
באפריל 2015 עתר י' לבית המשפט המחוזי, נגד המשטרה, המשרד לבט"פ, פקיד הרישוי לכלי ירייה ו-ועדת הערר. הוועדה הודיעה כי תקבל המלצה עדכנית מהמשטרה ותמסור החלטה נוספת. ביולי האחרון דחתה שוב הוועדה את פנייתו של י' להחזיר לו את הרישיון, לאחר שהמשטרה הודיעה על התנגדותה, לאור התלונות נגד י' על ידי אשתו, וזאת למרות שהתיקים בתלונותיה נסגרו: התיק על ההיזק לרכוש והבעילה שלא בהסכמה, ותיק נוסף בגין איומים – נסגרו מחוסר ראיות. תיק אחד נגד י' נשאר פתוח, בחשד לשיבוש מהלכי משפט.
הוועדה קבעה כי מהתלונות (ההדדיות) של בני הזוג, עולות ראיות מנהליות לסכסוך גירושין מתמשך עם אלמנטים של אלימות פיזית ומילולית, כאשר רמת החיכוך בין בני הזוג לא פחתה.
 |
| רישיון לאקדח מאז 1991 (אילוסטרציה: FREEPIK) |
אמצעי זהירות ראוי?
בעתירה המתוקנת שהוגשה לבית המשפט, באמצעות עו"ד יהונתן רבינוביץ ועו"ד אייל לביא, טען י' כי כדי לבטל רישיון קיים – בשונה ממתן רישיון חדש לשאת אקדח – לא די בחשד בלבד, אלא יש צורך בהוכחה משכנעת למסוכנות. לטענתו של י', אשתו מנצלת את ההליכים הפליליים כאמצעי להפעלת לחץ כדי שייעתר לדרישותיה הכספיות במאבק הגירושין. אשתו "פועלת נגדו בדרך של הגשת תלונות סרק והעובדה שהיא כללה בתלונותיה אירוע שלטענתה אירע לפני 20 שנה, מצביעה על כוונותיה", לדבריו.
ועדת הערר והמשטרה טענו בתגובה, כי הערכת הסיכון נעשתה על פי "כלל הראיה המנהלית" – כלומר ראיה אשר אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי, והיה סומך עליה. הרשויות טענו כי "גם אם אין ממש בתלונות שנפתחו ונסגרו בזו אחר זו נגד העותר, יש בהצטברותן של התלונות כדי להוות ראיה מנהלית סבירה לקבלת ההחלטה לשלילת רישיון הנשק, כאמצעי זהירות ראוי. אמנם, התיקים נגד העותר נסגרו, אך זאת משום שלא היו די ראיות לצורך העמדתו לדין פלילי; יש בהם די ראיות במישור המנהלי".
 |
מה שהיה הוא שיהיה
שופט בית המשפט המחוזי צבי דותן כתב בהחלטתו: "ההלכה בסוגיה העומדת על הפרק נקבעה בבג"צ לפני שנים רבות, והיא תקפה ומיושמת עד היום".
לפי בית המשפט, צדק העותר כי "ההלכה קובעת כי קיימת אבחנה ברורה בין אי מתן רישיון לבין ביטול רישיון קיים. בכל הנוגע לביטול רישיון קיים, חשד בלבד לקיומו של אירוע, או חשש שמא העותר עשוי להשתמש בנשק שלא כדין, איננו שיקול מספיק לביטול הרישיון. צריך שיתקיים אירוע, שיש בו כדי ליצור סיכון ניכר או מיוחד, וצריך שאירוע זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו. רק משקל ראייתי נכבד, המצביע על סיכון ניכר, יכריע את הכף לטובת ביטול הרישיון. אם דברים אלה אינם מתקיימים, הביטול אינו תופס, ובית המשפט יבטל את הביטול".
 |
| השופט צבי דותן |
השופט דותן ציין כי באותו תיק בו נקבעה ההלכה בבג"צ (לפני 35 שנה), העותר שם הורשע בפלילים שלוש פעמים, מתוכן פעמיים בעבירות איומים וגרימת נזק, חמש ושש שנים לפני מועד הדיון. בג"צ קבע, כי מאחר והעותר החזיק בנשק כבר למעלה משבע שנים ומעולם לא עשה בו שימוש שלא כדין, אין די בחשש שמא יעשה בו שימוש לא כדין בהמשך – ולאור זאת קיבל את עתירתו נגד ביטול רישיון הנשק.
בחזרה לתיק הנוכחי: השופט ציין כי התיקים הפליליים נגד י' נסגרו מחוסר ראיות, ומכאן שאין המדובר באירועים אשר הוכחו "בצורה משכנעת באופן שאינו מותיר ספק סביר בדבר התרחשותם".
המשטרה הציגה לבית המשפט חלק מהחומר שעליו ביססה את המלצתה לשלול את הרישיון – ואז התברר כי התלונה הממשית היא בשל שבירת צג מחשב בבית – מעשה אשר המתלוננת חשדה שבעלה עשה. יתר התלונות על אירועים שהתרחשו כביכול לפני שנים, הבעל מכחיש. מעבר לאירועים הבודדים שציינה, האישה אמרה כי אינה חוששת מפגיעה פיזית, והתלוננה על קללות בלבד. תלונה נוספת למשל היתה על כך שהבעל דפק על מכסה המנוע של רכבה והפנה לעברה אצבע משולשת. הערכת מסוכנות של המשטרה שנמצאה בתיק קבעה כי מסוכנותו של י' נמוכה.
 |
 |
| עו"ד יהונתן רבינוביץ | עו"ד אייל לביא |
סיכומו של דבר, קבע השופט: "מדובר בעותר שהחזיק נשק 23 שנה, שעברו נקי לחלוטין… וכל התלונות הן על רקע הליכי הגירושין. כל התלונות נסגרו בסופו של דבר. אירוע מלפני 20 שנה, שהעותר מכחיש את קיומו, אינו רלוונטי היום. אין ולא היתה מעולם אלימות פיזית בינו לבין רעייתו. העותר מעולם לא עשה שימוש לרעה בנשקו".
השופט ציין אמנם כי "לא מן הנמנע שנוכח החומר, היה מקום לדחות בקשה למתן רישיון חדש – אולם במקרה זה אין המדובר במתן רישיון חדש אלא בביטולו של רישיון קיים. החומר הקיים אינו מצביע על מסוכנות, בוודאי לא במידה המצדיקה ביטול הרישיון". לפיכך יוחזר לו אקדחו, והמשיבים (המשטרה והמשרד לביטחון הפנים) יישאו בהוצאותיו המשפטיות בסך 20 אלף שקל.
עו"ד רבינוביץ מסר בתגובה: "הפרקליטות האזרחית ניסתה לשנות את ההלכה הקיימת, וביקשה שבית המשפט המחוזי יתן לה גושפנקא, אישור שניתן לשלול רישיון נשק כל אימת שיש סכסוך גירושין בין בני זוג. בית המשפט אמר שכדי לשלול רישיון נשק לא מספיק שיש תלונה, אלא שמשקל התלונה צריך להיות משמעותי. למשל, אם האישה אומרת שהגבר פגע או איים עליה, צריכות להיות ראיות לחבלה, או עדות של אדם נוסף. המצב הנוהג בשטח הוא שבסכסוכי גירושין אכן לוקחים את הנשק בגלל תלונות סתמיות – בניגוד לפסיקה".
