בית המשפט העליון בעד הזדמנות שווה לקיצור שליש לשב"חים

צילום ארכיון להמחשה

הנחיית פרקליט המדינה, שי ניצן וקביעת שירות בתי הסוהר, כי לאסירים בטחוניים ולאסירים פליליים פלסטינים אין זכות להציג תוכנית שיקום פרטית לצורך שחרור מוקדם, לא עברה את רף בית המשפט העליון.

השופטים עוזי פוגלמן, נעם סולברג וענת ברון הורו לבטל את הוראת השעה שאסרה על כניסת מומחים פרטיים לכלא לפגוש אסירים לצורך הכנת תוכניות שיקום שיוצגו לוועדת השחרורים.

בית המשפט העליון קבע כי לאסירים בטחוניים או פליליים שאינם ישראלים (ובהם שב"חים), קיימת זכות להליך הוגן בוועדת השחרורים, שתדון באפשרות ובתנאים לקיצור עונשם – וזכות זו אינה נופלת מזכותו של כל אסיר ישראלי. שב"ס נימק את המדיניות, המונעת הכנסת עובדים סוציאליים לכלא למפגש עם אסירים פלסטינים, בצורכי הבטחון – אולם השופטים קבעו כי הנימוק הבטחוני אינו מצדיק שלילה גורפת ומוחלטת ("בלתי מידתית") של זכותם של האסירים לניהול הליך הוגן בפני ועדת השחרורים.

פסיקת בג"צ ניתנה בעקבות בקשות ערעור שהגישו אסירים שונים, אשר עתרו באמצעות עורכי הדין חן מאירי, עביר בכר, ימימה אברמוביץ ומג'ד בדר, ובתמיכת הסנגוריה הציבורית שהצטרפה להליך כידידת בית המשפט, באמצעות עו"ד ד"ר חגית לרנאו, ד"ר איילת עוז ורענן גלעדי.

הרשות לשיקום האסיר (רש"א), הפועלת במשרד הרווחה, מופקדת על עריכת תכניות לשיקום אסירים לאחר שחרורם, ותוכניות אלה הן בעלות משקל עיקרי בהחלטות על קיצור שליש. עד 2013 מנע שב"ס ביקורי מטפלים פרטיים בכלא לצורך הכנת תוכניות שיקום שאינן של רש"א, כמעט באופן גורף – עד שבית המשפט המחוזי ביטל הוראת שעה קודמת והורה לשירות בתי הסוהר לאפשר לכל אסיר אשר רש"א אינה פעילה בעניינו, לפגוש איש מקצוע פרטי. בית המשפט הכיר בכך שהכנת חוות דעת מקצועית לוועדת שחרורים שקולה לחוות הדעת המקצועיות המוגשות לבתי משפט.

בעקבות הפסיקה, נוסחה בהנחיית ניצן הוראת שעה חדשה, בה אושרה הכנסת מומחים פרטיים לכלא, להכנת תוכניות שיקום לכלל האסירים, למעט קבוצת האסירים הבטחוניים (כולל אזרחי ישראל) ואסירים פליליים שאינם ישראלים. המדיניות נומקה בכך שפוטנציאל השיקום של אסירים בטחוניים נמוך, ואילו לגבי עבריינים פליליים שאינם מתגוררים בשטחים בשליטת ישראל, אין יכולת לפקח עליהם לאחר שחרורם. מספר עתירות של אסירים כנגד הנחיה זו אוחדו לדיון אחד.

הסניגוריה הציבורית ועורכי הדין הפרטיים של האסירים שעתרו, טענו כי חוק שחרור על תנאי העוסק בשחרור מוקדם, אינו מבחין בין אסירים ביטחוניים לפליליים ובין תושבי ישראל לכאלו שאינם. לטענתם, זכותו של אסיר להיפגש עם מומחה מטעמו לצורך קידום הליכים משפטיים היא זכות חוקתית, זכות לייצוג הולם אשר אינה  שונה מהזכות לפגוש עורך דין. 

המדינה ציינה, מנגד, את הטיעון הבטחוני לפיו התרת כניסתם של מאות מומחים פרטיים לבתי הסוהר, לפגישות עם אסירים "זרים", תפגע באופן ממשי "בסדר, במשמעת, בסדרי הבטחון ובניהול התקין של בית הסוהר".

השופט פוגלמן כתב בפסק הדין כי גישה למומחים המציגים חוות דעת לוועדות השחרורים, היא אחת מיסודותיו של הליך הוגן. 

השופט עוזי פוגלמן	השופט נעם סולברג	השופטת ענת ברון

"קביעת סיכויי השיקום של אסיר היא נושא שבמומחיות", כתב השופט פוגלמן. ככלל, אסירים פלסטיניים אינם זכאים לעבור תוכניות שיקום – לא בכלא ולא מחוץ לכלא. מאחר שרש"א אינה פועלת בעניינם, זכאים אסירים אלה, לדעת השופט פוגלמן לקבל הזדמנות בוועדת השחרורים באמצעות הצגת תוכנית שיקום פרטית, שלצורך עריכתה יש לאפשר להם מפגש בין כותלי בית הסוהר עם גורמי מקצוע.

ביחס לטיעון הבטחוני, כתב השופט פוגלמן, כי אינו סבור כי לתוספת של כמה מאות כניסות של גורמים פרטיים בשנה לבתי הכלא "תהא השפעה של ממש בהיבט ההיערכות הנדרשת משב"ס", זאת "על רקע היקף הכניסות הכללי בשערי בתי הסוהר השונים – למצער עשרות אלפי כניסות בשנה (בעיקר של עורכי דין)… וגם אם הנטל המינהלי או התקציבי על שב"ס יגבר במידה מסוימת, יש לזכור כי הוא אינו אמור להוות חסם לפני מימוש זכויות האדם של האסיר". ממילא, מוסיף השופט, מימוש הזכות ימשיך להיות מותנה בסינון הביטחוני המוקדם של המבקרים על ידי שב"ס.

רק לפני שבועיים הביעה נציבת שירות בתי הסוהר עפרה קלינגר, בכנס פומבי בלשכת עורכי הדין, מורת רוח מ"שיח הזכויות" שלדבריה תפס מקום רחב מדי בתוך מערכת הכליאה. רב גונדר קלינגר טענה כי תקופות המאסר בישראל קצרות מדי ופוגעות בשיקום האסירים, וציינה בציניות, ובמורת רוח את העובדה ש"כמעט כל העולם", לדבריה, "רשאי להיות מבקר רשמי ולהכנס לבית הסוהר". הדברים נאמרו לפני הפסיקה האחרונה העליון ואף בטרם החליט שב"ס להגביל גם כניסת עורכי דין לבתי הסוהר. אגב, על רקע אישור חוק המאבק בטרור השבוע, לא בטוח גם ששרת המשפטים או שר הבט"פ מאושרים מהפסיקה החדשה.

עו"ד חן מאירי

השופט סולברג, אשר כמו השופטת ברון, הצטרף לעמדת השופט פוגלמן, כתב כי אין צורך לדון בשאלה אם הכנת תוכנית שיקום פרטית (כאשר המדינה אינה עורכת תכנית כזו) היא זכות קנויה – ו"די בכך שנפגעת זכותם של אסירים להליך הוגן ביחס לאסירים אחרים".

עו"ד מאירי, שייצגה חלק מהעותרים אומרת בעקבות פסק הדין כי "בפועל שב"ס מדבר בשני קולות: מצד אחד הוא מעוניין לכאורה בשיקום אסירים ומצד שני לא מקדם את המטרה. בסופו של יום חלק ניכר מהפשיעה בישראל היא של שוהים לא חוקיים, ולמדינה אינטרס לשקם אותם כדי שלא יחזרו. פסק הדין הוא חשוב ועקרוני בכך שהוא מונע משב"ס להיכנס לנעליה של ועדת השחרורים", אומרת עו"ד מאירי. "שב"ס קבע שכל האוכלוסיה אינה ראויה לאמון וטירפד את יכולת ועדת השחרורים לבחון מה עשה כל אסיר בכלא. הוועדה היא גוף מקצועי בה יושבים עובד סוציאלי, איש חינוך, איש שב"ס ושופט בדימוס, והיא זו הבוחנת האם חל באסיר שינוי ומסוכנותו פחתה. עכשיו גם שב"חים יוכלו להגיע לוועדה לאחר שאיש מקצוע פגש ואיבחן אותם, ויציג לוועדה תמונה מלאה".

עו"ד שני אילוז

עו"ד שני אילוז, יו"ר ועדת שב"ס בלשכת עורכי הדין במחוז תל אביב מציינת כי הפתרון ניתן רק בנושא של הכנת תוכניות שיקום לתקופה שלאחר השחרור, אך בתי המשפט טרם נתנו מענה למדיניות האבסורדית של שב"ס, המונעת מתן טיפולים פרטיים לאסירים בזמן שהייתם בכלא. "הלכה למעשה", אומרת עו"ד אילוז, "אין מספיק מסגרות טיפוליות בבתי הסוהר. שב"ס לא מספק מענה לביקוש, וגם לא מאפשר טיפול פרטי לאסירים המבקשים זאת. כך נוצר מצב שבמשך חצי שנה למשל אסיר מבקש להשתלב בטיפול, דוחים אותו מחוסר מקום, ולאחר מכן כשהוא מבקש חופשה אומרים לו שאין אישור כי לא עבר טיפול. זו הופכת להיות בעיה שלו. זה מעגל לא הגיוני", אומרת עו"ד אילוז. "בהוראת השעה נאמר ששב"ס ישקול בקשות לטיפולים פרטיים, אך בפועל אין אישורים".