 |
| תארים אקדמיים פיקטיביים לאלפי שוטרים. אוניברסיטת לטביה |
חוקר ותיק במטה הארצי של המשטרה זכה בתביעה שהגיש נגד המשטרה, לאחר שנשלל ממנו התואר שקיבל מאוניברסיטת לטביה, ונשללה תוספת שכר שקיבל בעקבות התואר, כ-3,000 שקל בחודש.
השוטר הוכר כבעל תואר משלוחת לטביה בארץ ב-2001, אולם רק 11 שנה מאוחר יותר, ב-2012, נזכרה המדינה לטעון כי עבודת הגמר שלו הועתקה ולכן הוא אינו זכאי לתואר. השוטר, המשרת בארגון כ-30 שנה, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, אשר פסק כי קביעת המדינה שהעבודה מועתקת משוללת כל בסיס ראייתי, ולפיכך הוא זכאי להכרה בתואר ולהחזר התוספת לשכר שנגזלה.
לדברי פרקליטו, עו"ד אלי כץ, זהו פסק דין ראשון בעניין תארי לטביה שבו הצליח שוטר, לאחר משפט ושלא במסגרת פשרה, לגבור על הפרקליטות ולחייב את המדינה להשיב לו את התואר.
השוטר היה מהסטודנטים במחזור הראשון של שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. הוא סיים את לימודיו ב-2001 וקיבל תואר ראשון במנהל עסקים. מעל 7,000 שוטרים, סוהרים, אנשי קבע, מורים ועובדי מדינה למדו בשלוחה באותן שנים, אך באותה שנה בה סיים השוטר את לימודיו, נפתחה בדיוק חקירת משטרה שהעלתה כי חלק מהתארים באוניברסיטה נקנו בכסף. ראש נציגות האוניברסיטה בארץ, אברהם אבן חן, הורשע ונשפט לשלוש שנות מאסר, ונציב שירות המדינה החליט לא להכיר עוד בתארי לטביה ואף לשלול אלפי תארים שניתנו על ידה.
 |
| עו"ד אלי כץ |
ההליכים הפליליים בפרשה הסתיימו כבר לפני שנים, אך ספיחי הפרשה עדיין נידונים בבתי הדין לעבודה. גם בשנים האחרונות נשללו עדיין, מתברר, תארים מבוגרי שלוחת לטביה, על בסיס ראיות פרטניות לכאורה נגדם. וכך ב-2012, יותר מעשור לאחר שהגיש את עבודת הגמר, נדרש לפתע השוטר א' להגן עליה ועל הזכויות הכספיות שצבר בגינה, מאחר שקיבל מכתב מהגף להערכת תארים במשרד החינוך, בו נטען כי בבדיקה נוספת נמצאה פתאום עבודת גמר אחרת, זהה בחלקה, שהוגשה על ידי בוגרת אוניברסיטת לטביה חצי שנה אחריו. אותה סטודנטית, אגב, קיבלה ציון נמוך יותר בעבודה.
תחילה נדרש השוטר להגיש את תגובתו ל"גילוי" בכתב, ובהמשך זומן לראיון בגף להערכת תארים, ראיון שמטרתו לבחון את בקיאותו בנושא העבודה, על מנת להעריך אם הוא אכן כותב העבודה במקור. מראייניו היו בעצמם סטודנטים לתארים מתקדמים (שני ושלישי). אחרי הראיון הוחלט לשלול ממנו את התואר.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בהרכב של השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור ממליה נוריאל ומרים קפלן, מתח ביקורת קשה על ההחלטה. הדיינים כתבו כי הגף להערכת תארים אינו רשות סטטוטורית מוסמכת בענייני משפט, ואינו נחשב כמו רשויות מנהליות כגון ועדות רפואיות לעררים שסמכותן מעין שיפוטית. על רשויות מוסמכות מנגנון הביקורת השיפוטית הוא ממוקד ומצומצם, אך בנוגע להחלטותיו של "הגף להערכת תארים" רשאי בית הדין, כך נקבע, להיכנס לעומקה של המחלוקת ולבדוק את ההחלטות ותשתיתן באופן מקיף – שכן לרשות זו "אין ידע ומומחיות מיוחדים", לדברי הדיינים.
בית הדין היה קשוב לסנגור, שטען כי תוצאות שלילת התואר קשות מאוד עבור השוטר, מטילות עליו כתם כבד של קבלת דבר במרמה ופוגעות פגיעה משמעותית בשכרו. פגיעה כה קשה, טען, ושינוי החלטה קודמת זמן כה רב לאחר שניתנה, מצריכה תשתית ראייתית משמעותית.
ההערכה השלילית של מראייניו של השוטר וקביעתם כי הוא לא כתב את העבודה נבעה מכך שעבודתו עסקה בניתוח חברה עסקית דמיונית, שנתוניה הומצאו, ולא בחברה קונקרטית, אולם מנחה העבודה מטעם אוניברסיטת לטביה שהוזמן להעיד בבית הדין לעבודה אמר כי הסטודנט היה רשאי להמציא נתונים והמבחן בחן את יכולת הניתוח שלו בלבד. "יש לזכור כי אין מדובר בעבודת מחקר פורצת דרך אלא בעבודה של סטודנט לתואר ראשון, מעין תרגיל", כתבו הדיינים.
העבודה המקורית לא נמצאה במלואה, אך השוטר הגיש טיוטות שנראו אותנטיות ועליהן הופיעו הערות המנחה שתוקנו מאוחר יותר, בגרסה הסופית. בית הדין קבע כי המראיינים התעלמו מראיות מהותיות אלה ולכן ההחלטה שקיבלו "פגומה ונפסדת". גם הטענה שהתובע לא שלט בתוכנה של העבודה – "אין בה ממש", נכתב. "הוא אינו עוסק בעבודתו היומיומית בתחומים בהם עוסקת עבודת הגמר ויהיה זה לא צודק ולא נכון לבחון אותו כיום על חומר הלימוד".
כיוון שכך, קבעו הדיינים כי אין תשתית ראייתית לשלילת הזכות שהוענקה לשוטר לפני למעלה מעשור, ויש להשיב לו אותה. בית הדין חייב גם את המדינה בהחזר הוצאות של 20 אלף שקל לשוטר.
עו"ד כץ מסר בתגובה לפסק הדין: "אנו שמחים על תוצאת פסק הדין וכעת נתבע מהמשטרה פיצויי הלנה על כל התקופה שבו לא קיבל מרשי את השכר המגיע לו. יש לקוות שפסק הדין הזה יהווה ציון דרך וישנה את עמדתה של הפרקליטות בתיקים דומים. פסק הדין מוכיח שאל לה לפרקליטות לנסות ולחסוך כסף על גבם של שוטרים מסורים העושים מלאכתם נאמנה".
