 |
| אריה דרעי (צילום מתוך האתר "נשפיע") |
שופטי בית המשפט העליון כתבו כי "מינויו של אריה דרעי לשר בממשלה מצוי על גבול מתחם הסבירות", לאור עבירות השוחד בהן הורשע, אך בהינתן הזמן שחלף מאז סיום ריצוי מאסרו לפני 13 שנה, ושיקול הדעת הרחב שעומד לראש הממשלה בעניין מינוי שרים, הוחלט שאין מקום להתערבות בית המשפט בו.
הרכב של שלושה שופטים – אסתר חיות, חנן מלצר ועוזי פוגלמן – דן בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, ובבקשתה להוצאת צו שיורה לראש הממשלה להעביר מכהונתו את שר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל, יו"ר ש"ס ח"כ אריה מכלוף דרעי.
התנועה לאיכות השלטון באמצעות עו"ד אליעד שרגא טענה כי המינוי נגוע באי-סבירות קיצונית לאור הרשעותיו של דרעי בשתי פרשות, הראשונה על עבירות מלפני 30 שנה, והשנייה על עבירות מלפני 25 שנה. התנועה טענה כי דרעי מעולם לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה, ו"תקופת הצינון" שנקבעה בחוק, שבע שנים, מרגע סיום מאסר ועד לכהונה מחודשת בממשלה, היא פרק זמן מינימלי. לגישתה, דרעי על הרשעותיו פסול לתמיד מלכהן כשר.
ב"תיק האישי", הראשון, הורשע דרעי בלקיחת שוחד של 155 אלף דולר, מרמה והפרת אמונים כאשר ניצל את תפקידיו, תחילה כעוזר שר הפנים, אחר כך כמנכ"ל המשרד ולבסוף כשר עצמו, כדי לקדם עמותה שבעבר כיהן כמנהל אדמיניסטרטיבי שלה. דרעי נשפט לשלוש שנות מאסר.
בתיק הזה התנהל "הסיבוב הראשון" בעימות של התנועה לאיכות השלטון איתו, כאשר בעקבות פנייתה לבג"צ הוא נאלץ להתפטר מתפקידו, אז גם התקבעה ההלכה המחייבת שר להתפטר כשמוגש כתב אישום.
ב"תיק הציבורי", השני, הורשע דרעי בהפרת אמונים, על כך שפעל כשר הפנים להסדיר תמיכה של מאות אלפי שקלים מעיריית ירושלים בעמותה שניהל אחיו וקרויה על שם חותנו וחותנתו. בתיק הזה נשפט דרעי למאסר על תנאי וקנס.
עו"ד שרגא הזכיר בעתירה גם פרשה שלישית, "בראון-חברון", בה המליצה הפרקליטות להעמידו לדין בגין הפרת אמונים וסחיטה, על כך שהתנה ב-1997 את תמיכתו באישור "הסכם חברון" עם הפלשתינים בכך שראש הממשלה (גם אז נתניהו) ימנה את עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לכאורה כמינוי נוח לדרעי בתקופה בה היה על היועץ לקבל החלטות בעניין תיקיו הפליליים.
לאחר חשיפת הקומבינה על ידי העיתונאית איילה חסון, התפטר עו"ד בר-און תוך ימים מתפקידו כיועמ"ש (וכעבור שנים הוא כיהן כשר בממשלה).
היועמ"ש שהחליף אותו, אליקים רובינשטיין, הורה בסופו של דבר על סגירת התיק בעניין "בראון-חברון", בגלל התקדמות ההליכים בשני התיקים הקודמים וכדי לא לפתוח תיק שלישי נגד דרעי. עם זאת, רובינשטיין כתב בהחלטתו כי החשדות לא הופרכו, כי יש לראות בהן "ראיות מנהליות" והוא "רואה בחומרה חשד לעסקה פוליטית למינוי יועץ משפטי שיהא להנחת דעתו של נאשם במשפט פלילי".
דרעי התמודד ונבחר שוב לכנסת ב-2013, עשר שנים אחרי שסיים את מאסרו, והחל ממרץ השנה הוא שוב חבר ממשלה.
 |
זה רצון הבוחר
בחוות דעת שהגיש לבית המשפט העליון, קבע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, כי אין מניעה משפטית למנות את דרעי לשר, למרות הערה "מתייפייפת" שהוסיף כמתחייב, ש"מדובר בהחלטה המעוררת קשיים משפטיים, נוכח עברו הפלילי המכביד של דרעי והפגיעה באמון הציבור בטוהר-מידותיו של השלטון". דרעי יישם המלצה של וינשטיין, למסור את סמכויותיו כשר הכלכלה בעניין מינוי שופטים לבתי הדין לעבודה – לשר אחר.
פרקליטו של דרעי, עו"ד נבות תל צור, טען בתגובה מצידו כי התערבות במינוי, כעת, לאחר שהציבור אמר את דברו ובחר בדרעי לשתי הכנסות האחרונות, וגם נציגי הציבור, חברי הכנסת, אישרו את המינוי – תפגע בעקרון הפרדת הרשויות ובאמון של הציבור במערכת המשפט.
"על בית המשפט לכבד את תוצאות הבחירות ואת רצון הבוחר", הדגיש עו"ד תל צור. מלבד זאת הוא טען, כי השיקול המכריע הוא הזמן הארוך שחלף מביצוע העבירות, מזמן שדרעי היה לדבריו "אדם צעיר וחסר ניסיון".
הרכב השופטים קבע כי כעיקרון, אין די בכך שמועמד לשר יענה על תנאי הכשירות שהגדיר החוק, ואותם צולח דרעי (מאחר שחלפו 13 שנים מסיום מאסרו), אלא יש גם מבחן של סבירות ושיקול דעת.
השופטת חיות כתבה, כי העבירות שביצע דרעי "היו בזיקה ישירה לתפקידים הציבוריים שמילא והן עבירות מובהקות של שחיתות שלטונית המטילות על איש הציבור החוטא בהן כתם מוסרי כבד". מדובר ב"דופי חמור" שהוטל על דרעי, קבעה השופטת.
השופטת חיות ציינה אמנם את עקרון "תקנת השבים" המאפשר לאדם בעל עבר פלילי לשקם את חייו, לטהר את שמו ו"לפתוח דף חדש", אולם לדבריה מעקרון זה לא נגזר בהכרח מתן אפשרות לאדם שהורשע בפלילים לחזור לכהן בתפקידים ציבוריים.
השופטת חיות הזכירה שדרעי אכן לא הביע עד כה, בקולו, חרטה מפורשת, אך ציינה את הודאתו בחצי-פה, בטעויות שביצע שהיה "צעיר וחסר ניסיון". "דברים אלה יש בהם, אולי, כדי ללמד כי עתה ממרום 58 שנותיו נטל דרעי אחריות על מעשים אלה והפנים את הפסול שבהם", כתבה.
לאור סמכויות ראש הממשלה במינוי שרים, אישור הכנסת ועמדת היועמ"ש, סיכמה השופטת כי העתירה נגד מינוי דרעי נדחית.
חבריה להרכב הצטרפו להכרעה השיפוטית, אך לא נמנעו מלרמוז לעמדתם "במישור האתי". השופט פוגלמן כתב כי "כאשר בית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטה של ראש הממשלה, אם להעביר או לא להעביר שר מכהונתו, אין בית המשפט מתכוון לומר כי ההחלטה של ראש הממשלה טובה וראויה".
השופט מלצר כתב כי כאשר מדובר ב"מקרה גבול", יש לכבד את מתחם שיקול הדעת של הרשות הציבורית, אך ציין כי "במרבית הדמוקרטיות המערביות סיטואציה מעין זו איננה מתעוררת בדרך כלל". במקום אחד, לדבריו, היה מצב דומה: בהודו, גם שם בית המשפט העליון החליט לא להתערב, אך התריע מפגיעה במשילות ו"במוסריות הקונסטיטוציונית" הנדרשת לממשל תקין.
