בית משפט עליון משקם את שב"ס

צילום ארכיון להמחשה

הנחיית פרקליט המדינה שי ניצן וקביעת שירות בתי הסוהר, כי לאסירים בטחוניים ולאסירים פליליים זרים אין זכות לפגוש מומחים פרטיים לצורך הכנת תוכנית שיקום פרטית והצגתה לוועדת השחרורים, לא עברה את רף בית משפט העליון.

בהחלטה חשובה הורו שופטי בית משפט העליון עוזי פוגלמן, נעם סולברג וענת ברון, לבטל הוראת שעה, שאסרה על כניסת מומחים פרטיים לכלא במטרה להכין חוות דעת מקצועיות עבור אסירים מקבוצות מובחנות.

בית המשפט קבע כי זכות האסירים לפגוש מומחים מטעמם לצורך הכנת חוות דעת משפטיות היא חלק מהזכות להליך הוגן, וזכויותיהם של אסירים בטחוניים או פליליים שאינם ישראלים – ובהם שב"חים פלסטינים-  בעניין זה, אינן נופלות מזכותו של כל אסיר ישראלי.

החלטת בית המשפט העליון אמורה לשים קץ למאבק משפטי נוקב נגד מגבלות שונות על כניסת מומחים, כגון עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, אותן פרסם שב"ס. פסיקת בג"צ ניתנה בעקבות בקשות ערעור שהגישו אסירים שונים, באמצעות עורכי הדין חן מאירי, עביר בכר, ימימה אברמוביץ ומג'ד בדר, ובתמיכת הסנגוריה הציבורית שהצטרפה להליך כידידת בית המשפט, באמצעות עו"ד ד"ר חגית לרנאו, ד"ר איילת עוז ועו"ד רענן גלעדי.

הרשות לשיקום האסיר (רש"א), הפועלת במשרד הרווחה, מופקדת על עריכת תכניות לשיקום אסירים לאחר שחרורם, ותוכניות אלה הן בעלות משקל עיקרי בהחלטות על קיצור שליש. עם זאת, רש"א אינה מכינה תוכניות עבור כלל האסירים – לחלקם מסיבות ענייניות (עקב חוות דעת של אי התאמה), לחלקם עקב מגבלות משאבים, ולחלקם מטעמי מדיניות. כך, ככלל, המדינה באמצעות רש"א אינה מכינה תוכניות שיקום לאסירים פלסטיניים.

השופט עוזי פוגלמן	השופט נעם סולברג	השופטת ענת ברון

בשנת 2013, בעקבות עתירות אסירים, ביטל בית המשפט המחוזי הוראת שעה קודמת, אשר מנעה מכלל האסירים שאינם מטופלים על ידי רש"א, לפגוש מומחים פרטיים בכלא לצורך הכנת תוכניות שיקום. בית המשפט הכיר בכך שחוות דעת המקצועיות המוצגות לוועדת השחרורים כמוהן כחוות דעת המוגשות לבתי משפט, ומניעת פגישה עם עורכי חוות הדעת פוגעת בזכותם החוקתית של האסירים לייצוג הולם, ואף מפלה אותם כנגד שאר האסירים.

בעקבות הפסיקה, נוסחה בהנחיית פרקליט המדינה הוראת שעה חדשה, בה אושרה הכנסת מומחים פרטיים לכלא, להכנת תוכניות שיקום לכלל האסירים – למעט קבוצת האסירים הביטחוניים (כולל אזרחי ישראל שביניהם) ואסירים פליליים שאינם ישראלים. המדיניות נומקה בכך שלאסירים בטחוניים פוטנציאל שיקום נמוך, ואילו על עבריינים פליליים פלסטינים אין יכולת פיקוח אפקטיבית לאחר שחרורם במקום מגוריהם. לצורך הטיעון כנגד העתירות החדשות, גייסה המדינה גם את הטיעון הבטחוני – של הסיכון הכרוך בהתרת כניסתם של גורמים פרטיים למפגש עם אסירים פלסטינים בכלא, "הצפוי לפגוע באופן ממשי בסדר, במשמעת, בסדרי הבטחון ובניהול התקין של בית הסוהר".

הסניגוריה הציבורית ועורכי הדין הפרטיים של האסירים שעתרו, טענו כי חוק שחרור על תנאי אינו מבחין בין קבוצות אסירים, וכי זכותו של אסיר להיפגש עם מומחה מטעמו – הזכות לייצוג הולם – אינה שונה מהזכות לפגוש עורך דין. 

השופט פוגלמן כתב בפסק הדין כי גישה של אסירים למומחים המציגים חוות דעת לוועדת השחרורים, היא אחד מיסודותיו של הליך הוגן: "קביעת סיכויי השיקום של אסיר היא נושא שבמומחיות". מניעת כניסת מומחים, קבע, פוגעת בעבודת ועדות השחרורים ומגבילה את שיקול דעתן – וההחלטה אם לתת משקל לחוות דעת אלו נתונה לוועדה, שהנה גוף שיפוטי, ולא לשירות בתי הסוהר, המבקש לבטל את משקלה מראש.   

עו"ד חן מאירי

ביחס לטיעון הבטחוני, כתב השופט פוגלמן, כי "על רקע היקף הכניסות הכללי בשערי בתי הסוהר – עשרות אלפי כניסות בשנה, איני סבור כי למאות כניסות נוספות של גורמים פרטיים לבתי הכלא תהא השפעה של ממש בהיבט ההיערכות הנדרשת משב"ס… וגם אם הנטל המינהלי או התקציבי יגבר במידה מסוימת, יש לזכור כי הוא אינו אמור להוות חסם לפני מימוש זכויות האדם של האסיר". ממילא, ציין השופט, מימוש הזכות ימשיך להיות מותנה בסינון ביטחוני מוקדם של המבקרים על ידי שב"ס, ובכל מקרה הנימוק הבטחוני אינו מצדיק שלילה גורפת ו"בלתי מידתית" של זכותם של האסירים לניהול הליך הוגן בפני ועדת השחרורים.

רק לפני שבועיים הביעה נציבת שירות בתי הסוהר עפרה קלינגר, בכנס פומבי בלשכת עורכי הדין, מורת רוח מ"שיח הזכויות" שלדבריה תפס מקום רחב מדי בתוך מערכת הכליאה. רב גונדר קלינגר טענה כי תקופות המאסר בישראל קצרות מדי ופוגעות בשיקום האסירים, וציינה בציניות, ובמורת רוח את העובדה ש"כמעט כל העולם", לדבריה, "רשאי להיות מבקר רשמי ולהכנס לבית הסוהר". הדברים נאמרו לפני הפסיקה האחרונה של העליון ואף בטרם החליט שב"ס להגביל גם כניסת עורכי דין לבתי הסוהר. אגב, על רקע אישור חוק המאבק בטרור, לא בטוח גם ששרת המשפטים או שר הבט"פ מאושרים מהפסיקה החדשה.

משב"ס נמסר בתגובה: "בית המשפט נתן את החלטתו. עמדת המדינה הייתה כי מפגשים בין אסירים מהסוג האמור – זרים וביטחוניים לסוגיהם – עם מומחים פרטיים יקשה על הניהול התקין של בתי הסוהר, וכן הסדרי הבטחון הנדרשים לשם כך, וכי עריכת תכניות פרטיות-חלופיות שאינן מושפעות מהתנהגות האסיר בבית הסוהר – תוביל להפחתת המוטיבציה של אסירים להתנהגות תקינה, ובכך תפגע בהשלטת הסדר, המשמעת והביטחון. בנוסף נטען על ידי המדינה כי אין תועלת בהכנת תכנית לשיקום אסירים ביטחוניים על רקע אידיאולוגי, ללא שינוי ממשי שחל בהם, וכן לא קיימת האפשרות לפקח על התוכנית הפרטית מחוץ לשטחי מדינת ישראל".

עו"ד שני אילוז

המאבק הבא – על טיפולים פרטיים

עו"ד מאירי, שייצגה חלק מהעותרים אומרת בעקבות פסק הדין כי "בפועל שב"ס מדבר בשני קולות: מצד אחד הוא מעוניין לכאורה בשיקום אסירים ומצד שני לא מקדם את המטרה. בסופו של יום חלק ניכר מהפשיעה בישראל היא של שוהים לא חוקיים, ולמדינה אינטרס לשקם אותם כדי שלא יחזרו. פסק הדין הוא חשוב ועקרוני בכך שהוא מונע משב"ס להיכנס לנעליה של ועדת השחרורים", אומרת עו"ד מאירי. "הוועדה היא גוף מקצועי בה יושבים עובד סוציאלי, איש חינוך, איש שב"ס ושופט בדימוס, והיא זו המוסמכת לבחון האם חל באסיר שינוי ומסוכנותו פחתה. עכשיו גם שב"חים יוכלו להגיע לוועדה לאחר שאיש מקצוע פגש ואיבחן אותם, ויציג לוועדה תמונה מלאה".

עו"ד שני אילוז, יו"ר ועדת שב"ס בלשכת עורכי הדין במחוז תל אביב מציינת כי הפסיקה נותנת מענה בנושא של הכנת תוכניות שיקום לתקופה שלאחר השחרור, אך היא אינה מתייחסת למדיניות אבסורדית אחרת של שב"ס, המונעת מתן טיפולי שיקום פרטיים לאסירים בעת שהייתם בכלא. "הלכה למעשה", אומרת עו"ד אילוז, "אין מספיק מסגרות טיפוליות בבתי הסוהר. שב"ס לא מספק מענה לביקוש, וגם לא מאפשר טיפול פרטי לאסירים המבקשים זאת. בהוראת השעה נאמר ששב"ס ישקול בקשות לטיפולים פרטיים, אך בפועל אין אישורים".