 |
| אילוסטרציה: FREEPIK |
אזרח אריתראי, שהורשע עם שלושה מחבריו בביצוע אונס קבוצתי, ונשפט לארבע שנות מאסר, ערער על החלטת פקיד מינהל האוכלוסין להשאירו ב"סוג של" מעצר מנהלי ולהחזיקו במשמורת במתקן הכליאה סהרונים, לאחר שכבר סיים לרצות את עונש המאסר.
בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, קיבל את עתירת האריתראי והורה לשחררו, לאחר שהוחזק שמונה חודשים מעבר לתקופת המאסר שנגזרה עליו. בית הדין התרשם מחלופת המעצר שהציע עבריין המין, לפיה הוא אמור להיות מפוקח על ידי שני אריתראים אחרים, שהסתננו אמנם אף הם לישראל, אך מקיימים כאן אורח חיים "נורמטיבי".
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך את ההחלטה, וביטל בשבוע שעבר את החלטת בית הדין למשמורת, לאחר שהמדינה ערערה על השחרור.
בסוף שנת 2010, כשהיה בן 18, נכנס לארץ האריתראי מוחמד אברהים, דרך גבול מצרים. כעבור שנה וחצי, בגיל 20, היה שותף לאונס קבוצתי יחד עם שלושה מחבריו, ילידי אריתראה. באפריל 2012 סמוך ל-1 בלילה, הם נתקלו באשה בת 40, שחלפה על פניהם ברחוב, היתה במצב שיכרות ונפלה. ארבעת הזרים הצעירים ניגשו אליה, הרימו אותה, החליפו איתה כמה מילים, ולקחו את האישה לשביל סמוך, שם החלו לאנוס אותה. הם "הופרעו" באמצע, לאחר שעדת ראייה הזעיקה שוטרים. אברהים, שחלקו בתקיפה היה הגדול ביותר, הורשע בעבירה של אינוס בחבורה ונשפט בהסדר טיעון לארבע שנות מאסר בפועל. שלושת חבריו, שהורשעו בעבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה בנסיבות אינוס וסיוע לאינוס, נשפטו ל-12-26 חודשי מאסר – עונשים קלים יחסית, שהוסברו עקב אי שיתוף פעולה מצד המתלוננת.
 |
הסנגור של אברהים אמר כי הוא בא לארץ "במטרה לחסוך ולתמוך במשפחתו ובעשרת אחיו שבאריתראה, לאחר פטירתו של אבי המשפחה". בפברואר השנה הסתיים עונש המאסר שלו, וכדרך בה נוהגים בעברייני מין משוחררים – נערכה לו הערכת מסוכנות שנקבעה כבינונית-גבוהה והוצא לו צו פיקוח לפי חוק ההגנה על הציבור מעברייני מין.
שלא כאזרחים ישראלים, אברהים נותר מוחזק ב"משמורת" במתקן סהרונים, לאחר שפקיד משרד הפנים, הממונה על ביקורת הגבולות, ערך לו שימוע עם תום ריצוי מאסרו. על פי חוק הכניסה לישראל, ניתן להמשיך ולהחזיק בכליאה שוהה בלתי חוקי, אם יש בשחרורו כדי לסכן את בטחון המדינה או את שלום הציבור.
בית הדין לביקורת משמורת אישר פעמיים את המשך כליאתו, אולם בסוף החודש שעבר פסק כי יש לשחרר את אותו בתום שמונה חודשים במשמורת, לאחר שהוצגה בין היתר תוכנית טיפול פרטית שתיערך לו לאחר שישתחרר, במטרה להפחית ממסוכנותו.
משרד הפנים הגיש ערר נגד השחרור באמצעות הפרקליטות האזרחית במחוז דרום, וטען כי שני ה"משמורנים" שמונו כמפקחים הם בעצמם מסתננים שנגדם ניתן צו הרחקה מהארץ, וממשיכים לשהות כאן רק עקב המדיניות שאינה מאפשרת גירוש אריתראים למולדתם. אחד המפקחים עובד בסופרמרקט, והאחר בעבודות מזדמנות.
משרד הפנים ציין גם, כי אברהים לא עבר טיפול במהלך מאסרו ועדיין מסכן את הציבור: "מדובר באדם ששוהה בארץ רק מכוח עקרון אי הרחקה זמנית, הוא אינו מחזיק בזכות קנויה לשהות בתחומי ישראל ומתחם שיקול הדעת לגביו רחב יותר". בנוסף, צוין גם כי שני שותפיו לאונס, ברחו לאחר ששוחררו ממשמורת למתקן השהייה הפתוח בחולות.
 |
| השופטת יעל רז לוי |
עו"ד נאור חזות המייצג את אברהים טען בתגובה כי "המשיב סיים לרצות את מאסרו ושילם את חובו לחברה. כל אדם ששוחרר ממאסר מחזיק במסוכנות, אך החברה חייבת ליטול סיכונים מסוימים, וכאשר מדובר באזרח אריתראי שלא ניתן לגרשו, ההחלטה להשאירו במשמורת לתקופה לא מוגבלת היא בלתי סבירה".
שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעל רז לוי, קבעה כאמור כי השחרור, באופן שנקבע, "מצוי בסתירה לאינטרס הציבורי של הגנה על שלום הציבור ובטחונו וכי החליפה שנתפרה בעניינו של המשיב, אינה מספקת". "למרבה הצער", הוסיפה השופטת, "אנו נתקלים לא אחת במי שהסתננו לישראל ובעת שהותם כאן ביצעו עבירות פליליות. בד בבד, בהיותם נתינים אריתראים, הם נהנים מהגנה זמנית ולעת הזאת לא מורחקים מישראל. במקרים מסוג זה קיימת התנגשות חזיתית בין חירות הפרט וזכותו לכבוד לבין ההגנה על שלום הציבור. מחד, המדובר בנתינים זרים אשר החזקתם במשמורת לתקופה ארוכה מעוררת קושי, ומאידך אין להלום תוצאה שמשמעותה סיכון הציבור באופן בלתי סביר".
