ועדת הערר לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה קיבלה בשבוע שעבר ערעור של שוטר נגד אגף השיקום במשרד הביטחון, והכירה בו כנפגע נפש עקב התנכלות של מפקדו.
השוטר (48) משרת במשטרה 27 שנים במחוז צפון. יום אחד זימן אותו מפקדו הישיר למשרדו והאשים אותו כי הוא הפיץ עליו ועל שוטרת בתחנה כי יש ביניהם רומן, כשבעלה של השוטרת משרת אף הוא באותה תחנה. השוטר שהואשם בהפצת השמועה הכחיש, אך זה לא עזר לו: שוטרים אחרים בתחנה העידו ששמעו באותו יום צעקות רמות בוקעות ממשרד המפקד, ושמעו את מה שנאמר בהן.
 |
כמה ימים לאחר אותה שיחה, המפקד הזמין את השוטר שוב לחדרו, והפעם גם ערך עימות בינו ובין השוטרת אשר היתה מעורבת כביכול בסיפור הרומן לפי השמועה, ודרש ממנו שיתנצל בפניה. לדברי השוטר, המפקד גידף והאשים אותו בהאשמות שווא וב"פירוק משפחות". כאשר השוטרת התכופפה וחיפשה דבר מה בתיק, השוטר חשש שהשיחה מוקלטת, ובעקבות העימות הטעון, הקשה והמשפיל, הוא החל לחוש בכאבים ולחצים בחזה.
לטענתו, בתקופה לאחר מכן המפקד החל להשפילו גם בפומבי בתדריכי הבוקר, והודיע לו כי יעבור מתחנת המשטרה לשלוחה בכפר ערבי סמוך, שהשירות בה קשה יותר. בעקבות מסכת האירועים והלחצים, השוטר התמוטט ואושפז במחלקה קרדיולוגית ועבר צנתור. בנוסף, הוא התלונן גם על נדודי שינה, נבדק וטופל בכדורים נגד דיכאון וחרדה והיה במעקב פסיכיאטרי, ללא כל עבר בתחום זה. הוא אובחן כסובל מחרדה ומצוקה נפשית על רקע מתח ממושך ויחסים מעורערים במקום העבודה.
עד לאותה תקופה נחשב השוטר, גם על פי גרסת מפקדו, כ"שוטר מצוין". המפקד העיד ואמר כי הגיעו אליו שמועות שהשוטר סיפר לאחד מהקצינים בתחנה על רומן הקיים כביכול בינו ובין השוטרת. המפקד אישר כי בדיעבד היה ראוי שאת הבירור יערוך אדם חיצוני ולא הוא בעצמו, והוסיף גם כי לא היו יחסים בינו לשוטרת באותה תקופה, אך אחרי כמה חודשים התגרשו שניהם מבני זוגם.
בחוות דעת רפואית שהזמינה ועדת הערר נקבע, כי במשך שנתיים חלה ירידה משמעותית בתפקודו הנפשי והמקצועי של השוטר, ובתקופה זו נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 20 אחוז. לאחר שנתיים, ואחרי שהמפקד עזב את תפקידו והשוטר הוצב מחדש בתפקיד משרדי, אובחנה הקלה משמעותית במצבו וסימני המצוקה שפגעו בתפקודו כמעט חלפו לגמרי. בחוות הדעת נקבע, כי לא נותרה נכות צמיתה, אולם עם זאת נשארו אצל השוטר תסמינים נפשיים שרידיים ו"פגימה נפשית" הבאה לידי ביטוי בתגובות חרדה ולחץ.
על בסיס זה קבעה ועדת הערר, בראשות השופט יואב פרידמן, כי יש להכיר בקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של השוטר להיסטוריית השירות שלו – וזאת בניגוד לקביעה הקודמת של קצין התגמולים, עליה השוטר ערער. ההכרעה בדבר הפיצויים הכספיים והיקפם הוחזרה לוועדה רפואית באגף השיקום.
