עיתונאי זר לו היה נקלע לארכיון הפלילי של ארץ ישראל בסיום השנה העברית שבא עלינו לטובה עוד היה מאמין שהמזמור היהודי העתיק, "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", עובד להם יפה שם בארץ הקודש. שהרי, מקבץ הפרשות הפליליות העצומות והמטלטלות שנחשפו כאן השנה אמור לכאורה לייצר שקט פלילי לכמה שנים קדימה, לפחות. אשרי המאמין, אבל את זה יכול לחשוב רק מי שלא היה כאן בשנים עברו, בהן כבר התבשרנו על חיסול משפחות הפשע וצפינו בנשיא מורשע המושלך אל בור הכלא, ובו בזמן בראש הממשלה מודח ומורשע ללא הפסקה, שנשלח אף הוא לשבע שנות מאסר. אפקט ההרתעה, שניתן היה לצפות לו במדינת המשטרה ישראל עם התקשורת הצווחנית פאדחנית, לא עבד גם בשנה הפלילית האחרונה. על כל ברכה שהובטחה אשתקד חטפנו קללה, והשנה אף נוספה שדרת הניצבים המושחתים, והתוודענו אל שערוריית החפרפרפרת המשולבת מעולם המשטרה והמשפט עם ערן מלכה המייבב, רונאל פישר הלעולם מיתמם ורות דוד המתעלפת. ראינו חשודים שתקנים ושמענו על עדים בוגדנים מנבכי הממסד הפוליטי המושחת ועד למשק כנפי ההיסטוריה הפלילית בתיק 512, הסצינה במיטבה, קבלו את גיבורי השנה הפלילית שחלפה. רונאל פשר ורות דוד – הפיאסקו של השנה וכל הזמנים המנוע הדו ראשי המפוקפק של רונאל פישר ורות דוד שבק חיים השנה אל מול נפלאות הטכנולוגיה של מח"ש אשר פיצחה באיחור ניכר את הסלולרי של פישר והביסה את האייקון הבלתי מנוצח, מה שחשף גם את פרצופה האמיתי של המשפטנית הדומיננטית. שנים סרקו בעיתונות החוקרת שמועות על מהות הקשר בין הפרקליט המתוקשר והחמקמק, שמחובר למקומבני השלטון המקומי והמדיה, עדי מדינה ועבריינים בכירים, לבין הפרקליטה הבכירה, מעוז שלטון החוק ואימת העולם התחתון. רומנטיקה? פרוטקציה? היחיד שהעז להגיד בקול רם את מה שכולם חששו או לחשו היה יו"ר תנועת אומ"ץ, אריה אבנרי, העיתונאי החוקר הראשון שזכה על כך לקיתונות של בוז ולעג מממשיכי דרכו בעיתונות החוקרת. אבל האמת של אבנרי התבררה כנכונה עוד לפני המעצר המתוקשר. כאשר רות דוד סיימה את תפקידה בשירות הציבורי, פישר כבר ניהל משרד משגשג בבניין יוקרתי, ודוד התמקמה אצלו בטבעיות. היא גם גייסה את המוניטין שלה בנסיון לחלץ אותו מהרשעה בבית הדין למשמעת על העלבת השופט חנן אפרתי, מה שלא צלח להם, והתמנתה לחברת דירקטוריון בחברת הבנייה של יאיר ביטון, לקוח, שותף וחבר נפש של פישר, מה שהסתיים בפיאסקו של כל הזמנים. החברים של רות דוד במשטרה ובפרקליטות מתקשים להניע את החקירה נגדה, בנוגע לתקופה בה היא כיהנה כפרקליטת מחוז, ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה מתעקשים להקל בסעיפי האישום (לאן נעלם החשד לשוחד בתיק לואי ויטון למשל?), ואף עושים הכל כדי לא לראות אותה על ספסל נאשמים אחד עם יצחק אברג'ל. אולי בגלל זה הפרידו במלאכותיות חקירה חמורה אחת לשתיים חמורות: האחת, חקירת העברת הכספים מחברת ב.יאיר לארגון אברג'ל, נחקרה ביאחב"ל. השנייה, חקירת הדלפת המידע של ערן מלכה מאותה החקירה, נחקרה במח"ש. אפרופו הדיון על הצורך בנציבות ביקורת על מערך התביעה – שהתחזק מאז נחשפו היחסים בין צמד אנשי השנה שלנו – חובה לכלול בנציבות הביקורת גם אגף של מודיעין מסכל, כזה שמראש יאתר ברכילות הברנז'אית את השערורייה הבאה. אלון חסן – עד מטעם הציבור אלון חסן לא קיבל הטבה על חלקו המכריע בחשיפת הפרשה המטלטלת של השנה: רונאל פישר ושתי החפרפרות בצמתים המרכזיות של שלטון החוק – רפ"ק ערן מלכה ביאל"כ, ורות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר. הסמכות לגיוס של עדי מדינה נתונה לקציני משטרה ופרקליטים, בתיאום מראש. לאחרונה, בחסות החוק להגנה על עדים, תעודות חיסיון למינהם וצווי איסור פרסום, הציבור אינו יודע מי הם עדי המדינה בכלל, ומה האינטרסים שמאחורי הגיוס שלהם – יוקרת הפיענוח והמפענח? התחשבנות עם נאשמים? מודיעין? פוליטיקה? חסן ויתר על הזכות להיות עד מדינה נגד פישר ושות', כדי לא להפליל את שותפיו בתיק נמל אשדוד, ולכן, הוא צפוי לעונש חמור אם יורשע. אבל חסן זכאי להסדר אחר, נטול אינטרסים אפלים של משטרה ופרקליטות עם כל המשמעות של מערכות היחסים בינהן. עד מטעם הציבור הרחב נכנה את ההסדר הווירטואלי המוצע, הסדר ספונטני, כי אין אחד שאינו מודה היום לחסן, ובית המשפט חייב להכיר בכך. אילמלא הצעד הנואש והנועז שחסן נקט בו, פישר ומלכה בליווי הפרקליטה הבכירה, עוד היו ממשיכים להתל במשטרה ובבתי המשפט, בפקידים בכירים ובאנשי עסקים, במושחתים ובחפים מפשע. הנסיון מלמד, שהמשטרה והפרקליטות נוטים להעלים ולגמד פרשות שחיתות של אנשי חוק, ובמקרה של פישר גם התקשורת נאלמה. למזלנו, בעידן הדיגיטלי הכללים השתנו, הקהל הרחב התגבר על מכשלות הטיוח הממסדי והעריכה הסלקטיבית בעתונות – אין כמו אלון חסן להתמנות לעד הראשון מטעם הציבור. עו"ד אורי כרמל – מח"ש החדשה הבחירה במנהל המחלקה לחקירת שוטרים, היא בחירה סמלית בלבד, שכן היא כוללת את כל חוקרי מח"ש, ובראשם את הסגן הנצחי, עו"ד משה סעדה, ואת שתי הפרקליטות המובילות של המערכה הסוערת בבתי המשפט השנה, קרן אלטמן וליאורה נהון. כבר למעלה מ-10 שנים סעדה נוטל חלק פעיל בחקירות המורכבות ביותר, מדריך חוקרים חדשים ומנווט את מערך הדוברות שנדרש להתמקצע אל מול מתקפת הניצבים האחרונה ומאות השוטרים הסורחים על בסיס יומיומי ממש. מעבר למהפכת האכיפה הנגדית, שמאיימת לתקן את משטרת ישראל, לזכותו של אורי כרמל ייאמר כי הוא הציב למחלקה יעד נוסף, לנקות אותה משוטרים חוקרים, ובחודש מרס השנה הוא אף הוציא על כך הודעה רשמית: "השוטרים המושאלים שאיישו את יחידת החקירות הוחלפו בצעירים אקדמאים, עורכי דין, קרימינולוגים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים. 100 אחוזים מחוקרי מח"ש כעת הם אזרחים". מישהו עדיין מחפש כאן מפכ"ל מזן אחר? אורן חזן – זכות הייצוג לערסים ומהמרים שבוע לפני סיום השנה העברית נכנס גם ח"כ אורן חזן לקלחת הפלילית הרשמית, עם הודעת המשטרה על תשתית ראייתית נגדו בתיק תקיפה של מנכ"ל עיריית אריאל. הודעת המשטרה פוגעת עכשיו ביכולת שלו לטעון לפגיעה בשמו הטוב, לצורך תביעת הדיבה שהוא לכאורה מגבש נגד "חדשות ערוץ 2". אבל, עם כל הכבוד לחשיפה האותנטית החשובה של עמית פרי, כבר מנחם בגין אמר שגם לצ'חצ'חים שמורה הזכות לייצוג בפרלמנט, וברוח הימים האלה ניתן להוסיף שהזכות שמורה גם לערסים, חובבי הימורים, קריסטל וזונות במדינות זרות – עניין של כמה מנדטים לפחות. רפ"ק יוני חג'ג – על כישלון והצלחה כאשר קרס תיק הבר נוער עקב מחדלי צוות החקירה של ימ"ר תל אביב, בפיקודו של רפ"ק יוני חג'ג', היו מי שחשבו כי הקצין הקשוח, גם אם חייכן, חייב לסיים את דרכו במשטרה. אבל חג'ג' הוריד פרופיל, והמשיך לעבוד קשה ברמות הכי גבוהות של העולם התחתון. אחרי תיק איתן חייא בשנה שעברה, הוא הוביל השנה את חקירת תיקי פרשות הסמים הבינלאומיות בתיק 512, מה שזכה לכתובית יחודית על הקרטונים המתוקשרים – צוות יוני. עד המדינה הנתנייתי – הספין של השנה עד המדינה הראשון של פרשה 512 היה פעם עבריין כרטיסי אשראי מנתניה שהתחבב על פליקס אבוטבול ומונה למנהל מועדוני הימורים של משפחת הפשע "הראשונה", אך הפך מהר מאוד לשנוא נפשם של שני יורשי הכתר, אסי ופרנסואה. כאשר אפילו "הסנדק" לא הצליח למנוע את מעשי האיבה בין האחים ל"שמן", ובאוויר ריחפה כבר ה"כיפה אדומה" שהוא ובניו זוממים, "השמן" יצר קשר עם הצד השני של העולם התחתון. בגיבוי של גיסו היפואי (שמעון זריהן) הוא חבר לכוח המשימה של האחים אברג'ל ולקח חלק בתכנון החיסולים של פליקס אבוטבול בפראג, חנניה אוחנה בגני תקווה וזאב רוזנשטיין ברחבי גוש דן. במקביל, נטען עכשיו, הוא עודד את ריקו שירזי לחבור ליצחק אברג'ל באירופה, כדי לחסל את אסי אבוטבול וגיא יחזקאל – עבריין זוטר מקריית גת שנטל חלק בנסיון החיסול של שמעון זריהן בלב רחוב דיזנגוף. במשך עשור שלם חלמו ביאחב"ל לשים יד על המונולוג של הנתנייתי השמן, עד שהסתבך עם ארגוני פשיעה ומשטרה פדראלית אי שם, והזעיק לתאו המבודד את נציג משטרת ישראל אי שם. במשך ארבע שנים הוא סיפר כל מה שזכר ושמע על אגדות הפשע בישראל ובעולם, עדות שיצאה לאור בחודש סיוון השנה, ושינתה את פני הפשע הישראלי – לעולם. בתוך מספר ימים היה ברור למרבית החשודים מה שהיה ידוע לראשי צוות החקירה מלכתחילה, שעדויות השמיעה של "הנתנייתי" לא יספיקו להרשעה של מנהיגי ארגוני הפשיעה. אבל החוקרים לא ויתרו על העד שערק מארגון הפשע מנתניה אל ארגון הפשע של המדינה, וערכו מעצר ראווה של למעלה מ-60 עצורים בסיוע ארטילרי תקשורתי אשר הניב שבעה עדי מדינה משני הארגונים. הספין עבד, לגמרי, והנתנייתי השמן נותר עד מסייע לעדי מדינה טובים ממנו. יצחק אברג'ל, אבי רוחן, ריקו שירזי, מוטי חסין, אסי אבוטבול ועוד עשרה, כולם ספונים עכשיו בתאי הפרדה ומחשבים את קיצם לאחור. תנ"צ אפריים ברכה – דת ומדינה מהכותרות המכאיבות של יואב יצחק ועד לסנגוריאליות הדביקה של גידי וייץ ב"הארץ", טרגדיית מותו של תנ"צ אפריים ברכה מאפילה על כל סימני השאלה שהתעוררו סביבו בפרשת פינטו. היטיב להגדיר את הסיטואציה מפקדו הנערץ, יואב סגלוביץ', שלקח אחריות כבר בהלוויה כאשר אמר "עשית בחירה מתבקשת אך קשה מנשוא, בחירה בין הרב שלך לבין המדינה שלך". לזכרו. אלי מוסלי – החמקן מהכפר בימ"ר תל אביב של נצ"מ גדי אשד האמינו שהצליחו לגייס עד מדינה קלאסי אשר יפצח השנה עוד ארגון פשע, זה של משפחת מוסלי. בסופו של דבר, "רק" חמישה שכירי חרב מהפריפריה נותרו במעצר כנאשמים בשני אירועי רצח, מתוך 20 שנפלו במלחמת הצ'יינג'ים בגוש דן (2012). מלבדם, יוסי מוסלי הוחזר לתאו המבודד באגף השמורים בכלא רימונים; שי מוסלי ממשיך את הגלות בדרום אפריקה עם גיבנת בינלאומית של מבוקש ברצח מהמלחמה הנ"ל הזכורה לשמצה; האבא ניסים חזר לעסקי הירקנות והאשראי ברחבי גוש דן; ואילו האח אלי מוסלי, שסגר במהירות שיא הסדר טיעון על תיק החפרפרת המודיעינית שלו במאגרי המידע של ימ"ר תל אביב ולהב 433, חמק מישראל פחות מיממה לפני המעצרים של אנשיו, והוא שוהה מאז בגן העדן של המהמרים הישראלים – בוקרשט, רומניה. עו"ד אפי נוה – הבולדוזר החדש ראש לשכת עורכי הדין הנבחר, עו"ד אפי נוה, יודע לייצר באזז, מה שמבטיח סוג של תקווה למקצוע המצוי במשבר עמוק. רגע לפני האירוע הנוצץ של פתיחת שנת המשפט השבוע, היו"ר נוה וציון אמיר, אב בית הדין הארצי למשמעת, התיישבו בלשכת מנכ"לית משרד המשפטים והגדירו גבולות לעורכי הדין ביחסם אל נציגי המדינה באולמות המשפט. הקורבן הראשון היה פרקליט הצמרת, עו"ד משה שרמן, שהושעה לארבעה חודשים, ותגובת המדינה לא איחרה לבוא. שרת המשפטים איילת שקד הודיעה בוועידה כי היא מוציאה לפועל את הדרישה של נוה מהשנים האחרונות – להאריך את תקופת ההתמחות לשנתיים, כדי לצמצם את הצפת המקצוע. על רקע הלוביזם המוצהר של נוה, המשך יבוא. עו"ד ברק כהן – גיבור מקומי הסמל המיליטנטי של המחאה החברתית, עו"ד ברק כהן, בנו של פעיל הפנתרים השחורים הרצל כהן משוק מחנה יהודה, הפך השנה לאייקון פלילי עקב מינוף הפעילות שלו בחצרות בתיהם, גני ילדיהם ומסעדותיהם של הבנקאים הבכירים, אבל גם בזכות הלובי שלהם שהתקבל באהדה על ידי שופטי בתי המשפט בתל אביב. אפילו הנהלת פייסבוק נעתרה לבקשות הבנקאים והורידה את הדפים הפופולרים של כהן, מבוגרי הקורס לחוקה (וחופש הביטוי) של פרופ' אהרון ברק במרכז הבינתחומי. אפרופו חופש הביטוי, משטרת ירושלים הצטרפה למצוד עם כתב אישום נגד עורך דין כהן בעבירה של העלבת עובד ציבור, עקב שיר שכתב והעלה ברשת – רכז מידע. אז חפשו אותו ברשת. רצועת בונוס: יהודה וינשטיין – הובל ולא הוביל כאשר תעלה לקיר במסדרון משרד המשפטים התמונה של היועץ המשפטי ה-12 של מדינת ישראל לצד תמונות קודמיו האגדתיים בשחור לבן הקלאסי, היא תחוויר למרות צבעוניותה העדכנית ופניו הטובות הניבטות ממנה. בגלגולו הראשון כפרקליט, עו"ד יהודה וינשטיין עזב את השירות הציבורי עם יושרה ונחישות, פרקליט אולד סקול מהזן של מאיר שמגר ואהרון ברק, שעליו התחנך ובזכותו זכה בתפקיד. אבל ויינשטיין, שהיה אמור להביא למשרה הציבורית הרמה את בשורת המגזר הפרטי – יעילות, התמקצעות, חדשנות, פתיחות, יצירתיות – חזר בסגנון אחר, כזה שהחיים הטובים "כופים" עליך כנראה כאשר אתה מסתודד במשרדים עפופי סיגרים וקוניאק משובח עם לקוחות כמו אהוד אולמרט, או בנשפים על יאכטות של כוכבי טלוויזיה ומשפטנים נכלוליים כמו רונאל פישר. היועץ וינשטיין היה מנוע מטיפול בתיק אולמרט אמנם, אבל שוחרי איכות השלטון לא הופתעו כאשר הוא סגר את תיק השוחד של המפא"יניק האחרון – אביגדור ליברמן. בפרשת הרב יאשיהו פינטו התגלתה שוב הססנותו, והיא מאפשרת עד היום את אי הבהירות ביחס לאפריים ברכה המנוח ומנשה ארביב ייבדל לחיים ארוכות, שעזב את המשטרה ומזה שלוש שנים יושב בבית עם תיק פתוח שמישהו מונע את המשך חקירתו. וינשטיין מסיים השנה שש שנות כהונה. לכל אורכה הוא גרר רגליים, התמהמה בקבלת החלטות אסטרטגיות והגיב באיחור. לעיתים, כמו השבוע כאשר תקף בוועידת המשפט את השר ארדן על מחדלי מינוי המפכ"ל, זה הרגיש כאילו הוא מחכה לסיים לקרוא את כל הפרשנויות ולצפות בכל מהדורות החדשות בטלוויזיה, כדי לגבש את עמדתו המשפטית – הובל ולא הוביל. עיבוד מחשב: ערן זעירא
