 |
| בית החולים ברזילי |
בית משפט השלום באשקלון זיכה אח חדר ניתוח בבית החולים "ברזילי" מאשמת מעשים מגונים בחולה, וקבע כי למתלוננת היה אינטרס כלכלי להעליל עליו כדי לזכות בתביעה אזרחית שהגישה נגדו, אף שאפשר גם כי טעתה בייחוס כוונות מיניות לאח בהשפעת חומרי ההרדמה והחרדה שלפני ניתוח.
מדובר באח שעבד מעל 10 שנים בבית החולים. בדצמבר אשתקד הוא הושעה מעבודתו, לאחר שחולה בת 55 התלוננה כי ביצע בה מעשים מגונים פעמיים בשני מקרים שונים, לפני שני ניתוחים שעברה, אחד באותו שבוע ואחד שנתיים קודם, עליו לא מסרה תלונה בזמן אמת.
לטענת המתלוננת, בדצמבר שעבר, בעת שהמתינה לניתוח להוצאת אבן מהכליה, האח ניגש למיטתה, ביקש מבעלה להתרחק מעט כדי לבצע בדיקה, הסיט את הווילון סביב המיטה, שאל היכן כואב לה, מישש את בטנה ופתאום ירד לעבר איבר מינה וליטף אותו.
אחר כך, ביקש ממנה להתפנות לפני הניתוח, וכדי לסייע לה כביכול, נדחק איתה לתוך תא השירותים.
החולה סיפרה לאחת האחיות לאחר הניתוח על האירוע, והוא דווח למשטרה. לדברי המתלוננת, היא היתה בהלם על כך שאותו אח תוקף אותה פעם שניה, אחרי מקרה דומה שאירע ב-2012, עליו לא סיפרה לאיש, ואף לא לבעלה, מלבד לחברה אחת קרובה.
לטענתה, במקרה הקודם כשהמתינה לביצוע ריסוק אבנים בכליותיה, ניגש האח אליה בחדר הניתוח, ובזמן שהכין אותה להליך, החמיא לה עד כמה היא יפה, נראית טוב וביקש את מספר הטלפון שלה. אחר כך לטענתה הרגישה כיצד, תוך כדי ביצוע הפעולות המקצועיות כביכול, הוא העביר את ידו בתנועת ליטוף לאורך החזה שלה, בטנה ואיבר מינה.
בהודעתה הראשונה טענה לליטוף בלבד, אבל גרסתה התפתחה והגיעה להחדרת אצבע, למרות שבכתב האישום דובר רק על נגיעה.
לטענתה, אירוע זה ביקשה להדחיק, כפי שניסתה להדחיק זכרון מלפני יותר מ-40 שנה, כאשר קרוב משפחה פגע בה מינית כשהיתה בת 11.
עדות מזוהמת
הנאשם, באמצעות סנגורו עו"ד גיל עשת, כפר בתוקף וטען כי טיפל במתלוננת בהתאם להליך המקצועי ולבדיקה הרוטינית. הוא הכחיש שנגע באיבר המין, גם לא באקראי.
כאשר המתלוננת עומתה עם התפתחות גרסאותיה ביחס לניתוח הראשון, טענה כי החליטה בתחילה לתת תיאור מתון ולא לספר למשטרה על החדרת האצבע, ו"פתחה הכל" רק לאחר שדרישת פיצויים ששלחה במכתב באמצעות עורך דינה נענתה בתגובה של הכחשה גורפת מהאח ומבית החולים.
אחרי שהכחיש ו"הוציא אותה שקרנית שרוצה כסף", החליטה לפתוח הכל.
בשלב זה, באיחור, הציגה המתלוננת למשטרה גם חברה שתתמוך בגרסתה בנוגע לאותו אירוע. עדה זו היתה היחידה כביכול ששמעה ממנה על המעשה המגונה הראשון סמוך לזמן אמת, כשביקרה אותה לפי גרסתן המשותפת בבית החולים יומיים לאחר הניתוח. ואולם, על פי מסמך רפואי שהציגה ההגנה, המתלוננת שוחררה לביתה כבר יום למחרת הניתוח.
כמו כן, התברר כי עוד לפני שחברתה של המתלוננת מסרה עדות במשטרה, היא היתה אצל עורך דינה של המתלוננת וחתמה על תצהיר המפרט את גרסתה לטובת הכנת תביעה אזרחית.
השופט חיים נחמיאס קיבל את טענת ההגנה, כי קיים "ריח" של זיהום ותיאום גרסאות במהלך זה.
 |
 |
| עו"ד גיל עשת | השופט חיים נחמיאס |
גם בנוגע לארוע השני, שעליו מסרה המתלוננת בסמוך להתרחשותו כביכול, עלו תהיות. סגן מנהל מחלקת ההרדמה בבית החולים "ברזילי" העיד כי שוחח איתה לפני הניתוח ולא הבחין בשום ביטוי של לחץ או סטרס מצידה במילים, בהבעה או במדדים פיזיולוגיים – לא ההתנהגות הצפויה ממי שחוותה לטענתה תקיפה מינית10 דקות לפני כן. לדבריו, כששמע כי האח חשוד בתקיפה, הוא היה המום שכן ראה את המתלוננת בסמוך למקרה והיא נראתה נינוחה.
עד הגנה נוסף, המומחה להרדמה ד"ר מיכאל שלמן, הציג חוות דעת ולפיה המרדימים הם החשופים ביותר מבין אנשי צוות חדר הניתוח לתביעות הטרדה מינית, בשל החרדה האופיינית שלפני ניתוח. לדבריו, תלונות החולה לגבי מה שהתרחש לפני הניתוחים יכולות לנבוע מהשפעות לוואי של הליך ההרדמה, בהן הצפת חרדות, כמו אלה שמהם סובלת המטופלת על רקע הפגיעה המינית שעברה בילדותה.
מניע כלכלי
הסנגור עו"ד עשת הוסיף נדבך נוסף לערעור כתב האישום, כשטען למניע כלכלי העומד לכאורה בבסיס מהלכיה של המתלוננת. בחקירה נגדית שלה התברר כי לא מכבר, היא פרשה מעבודתה בגוף ציבורי ומשכה פיצויים, לדבריה לצורך כיסוי חובות.
השופט נחמיאס קבע בפסק הדין כי הוא מקבל את גרסת הנאשם, אשר עשה את עבודתו המקצועית ללא כל כוונה ופעולה מינית.
השופט ציין כי הוא מוכן להניח שהמתלוננת פירשה את הדברים שלא כהלכה בהשפעת ההרדמה, ויחד עם זאת הוא נוטה לקבוע כי הגשת התלונה, עיתויה והאופן בו התפתחה קשורים גם במגמה ובמניע לבסס תשתית להרשעתו ולתביעה האזרחית שהכינה נגד האח ונגד בית החולים.
השופט קבע כי גם הפרקליטות לא האמינה לגמרי בגרסאותיה של המתלוננת, אחרת היה עליה להגיש כתב אישום בעבירת אינוס לבית המשפט המחוזי, בהתאם לגרסה המאוחרת כי היתה חדירה.
נכון שאין לצפות מקורבן עבירות מין להעיד באופן קוהרנטי לגמרי, אמר השופט, אולם על הגרעין הקשה של העדות לעמוד מעבר לספק סביר ולמצוא חיזוקים בעדויות וראיות נוספות, אשר במקרה זה תמכו דווקא בעמדת הנאשם.
