 |
| איור להמחשה |
לפני זמן קצר ממש, לאחר ריצוי תקופת מאסר שאינה ממושכת מדי שוחרר אלף ממאסרו.
שיחה עימו, לצד שיחות קודמות עם אסירים אחרים, וביקורים בתוקף תפקידי בעבר כמבקר שרות בתי הסוהר מטעם לשכת עורכי הדין והשר לביטחון פנים, לימדו אותי לאן "נעלם" המזון שאמור להיות מחולק לאסירים. "נעלם" עד כדי כך, שהמוצרים המזינים הופכים למוֹסטרָא (דוגמית) לחלוקה בין אלו שאינם קרובים או מקורבים, מוגדרים כ"חלשים", או אלו שאין בחזקתם אמצעי סחר חילופיים על מנת "להסתדר" ולאכול כראוי אוכל בריא ומזין.
מן הראוי להקדים ולציין כי אל ממלכת ש.ב.ס מוזרמות כמעט מידי יום ביומו כמויות אדירות של מזון הנקבעות על פי לוחות מזון מעין צה"ליים. המזון מגיע ומרביתו אף באיכות סבירה, אך, מכאן ועד לצלחת של האסיר הרעב הוא מתמוסס ונעשה כמעט מיקרוסקופי.
מחסן הפרודקטים
כמו בצבא, כמעט בכל כלא ראוי לשמו קיים מחסן פרודוקטים אליו ובו צריכים המוצרים השונים להיות מאוכסנים. חוסר ביקורת וספירה לא נאותה של המוצרים היורדים מהספקים, ותו האיכות שלו, והופ, קורם עור וגידים המחדל הראשון. אם לא ממש בודקים היטב מדוע שהספק לא ינצל זאת למשלוחי מוצרי מזון באיכות ירודה לאסירים דווקא?
כבר מהגעתם, חלק מהמוצרים מקבלים "צבע שקוף". בחלק מן המקרים האסירים העובדים במקום זה דואגים לכך, שוב ללא השגחה נאותה מצד הסוהרים, או תוך כדי חצי עצימת עיניים. המוצרים הנעלמים בשלב זה, ומדובר בכאלו שזה מקרוב הובאו, מוצרי חלב טריים וירקות באיכות גבוהה יחסית אשר עושים את דרכם ל"שוק ההמרות", השוק השחור של הכלא.
השוק השחור
"שוק ההמרות" הוא אחד המוסדות הקיימים מזה עשרות שנים בממלכת ש.ב.ס. בכל כלא וכלא קיימים בעלי שליטה וקשרים מקרב האסירים, והם אשר עומדים מאחורי הסחר מכר של מוצרי המזון לאסירים, זאת אומרת חלוקתם לחברים קרובים הכלואים עימם, או בין בעלי כוח ושררה שעמם חייבים הם להתפשר, וכמובן סוחרי סמים מחתרתיים שנהנים מארוחות מלכים, אחרת מערכת השיווק "תיתקע".
"שוק ההמרות" הוא בסגנון "רוצה גבינה טובה, רוצה נתח בשר לא שומני, שלם בסיגריות בשיחות טלפון או במגוון מוצרי הקנטינה הנמכרים לאסירים כנגד מזומן המופקד מבחוץ לחשבונם. כאמור, יש גם המרות של מוצרי מזון תמורת סמים, וכסף ממש, ועל זה ישלמו בחוץ "לאנשים שלנו" במזומן.
וכך, נהר המזון השופע במחסן הפרודוקטים מצטמצם והופך לנחל הממשיך בדרכו. עתה עוברים המוצרים למטבח וגם פה הם מתפזרים. חלק עושה את דרכו לסירי הבישול, חלק למטבח סוהרים וחלקם מוברח – מועבר על ידי עובדי המטבח האסירים – שוב ל"שוק ההמרות". איש איש והשטארע או הקשרים שלו. מטבע הדברים שהחלקים המשובחים אינם עושים את דרכם לסירי הבישול. הם נמכרים, נמסרים למקורבים. חלק מהם אף עושה את דרכו לחדר האוכל של הסוהרים,למשמרות הלילה על מנת שהסוהרים ייהנו במהלך המשמרת מבשר יותר משובח, פירות וירקות טריים, גבינות ושאר מוצרי חלב מפנקים למיניהם. חלק מהמוצרים אגב "נעלמים" מהחלוקה כמעט לחלוטין.
 |
| עו"ד מנחם רובינשטיין |
החולייה
עכשיו המזון מגיע לעגלות החלוקה של "החולייה" והנחל הופך לפלג דק אותו מובילים כמה סוגים של אסירים בעגלות מקרטעות דביקות ומעופשות.
משת"פים של קצין המודיעין, מפקדי המטבח והאגפים, כאלה שמוסרים מידע על כל מה שראו עיניהם ושמעו אוזניהם בדרך מהמטבח לאגף ובחזרה, ובמהלך החלוקה.
סוג אחר של חברי חולייה הם נציגיהם של בעלי הגוף והפוזה הבכירים באגפים אשר ממנים את אנשיהם בעקיפין או ביודעין, ואלה כבר נחשבים לבחורים הטובים, שתמורת התפקיד המיוחס, ורצוי גם לא מעט סמים, הם מעבירים את כל הדברים האסורים, סמים כמו גם מידע ודרישות שלום בין האגפים, כולל הוראות לביצוע וסגירת חשבונות.
כמעט נדיר שחבר בצוות החלוקה הוא "אסיר רגיל" שאינו משתייך לאחת משתי הקבוצות השולטות בכלא – צוות הסוהרים או אסירים בכירים – ונבחר לתפקיד רק בזכות שקדנותו וחריצותו.
הנה כי כן, בדרך למסטינג של האסיר (מגש המזון), הפלג הופך לזירזופים דלילים, ואז הוא ניתן למי שבעצם היה מיועד לו מלכתחילה, אך לא בחסר כה משמעותי.
לו היה קיים בשלטונות הכלא רצון כן ואמיתי להקפיד, לבדוק, למיין לחלוקה מעין שווה, הוא היה מייתר רשימה זו ופוגע אנושות בשוק הקח-תן שמתנהל מתחת לאפה של המערכת או שמא בידיעתה והתעלמותה כמו במשל שלושת הקופים.
