 |
| עד מדינה על ספסל הנאשמים (משמאל) כחשוד רגיל |
הידיעה שפורסמה ב"חדשות 2" על ידי גיא פלא, על חקירתם הצפויה של שלושה עורכי דין פליליים בכירים מפרשה 512, עוררה באזז עצום בקהילת עורכי הדין הפליליים, במיוחד לאור ריבוי עורכי הדין אשר ייצגו את החשודים והנאשמים.
מהמשטרה נמסר: "פרסומים שאינם מבוססים על הודעות דוברות רשמיות של חטיבת דובר המשטרה הינם על דעת המפרסם ובאחריותו הבלעדית". ועדיין, שלושת הפרקליטים זומנו למשרדי יאחב"ל בלוד בשעה 10 בבוקר היום (16 יולי), אולם רק אחד מהם נחקר באזהרה, על פגישה אחת עם העד בבית המעצר במגרש הרוסים, אחד תושאל בעדות פתוחה בלבד והשלישי לא נחקר.
הטענה לכאורה היא, שהסנגורים ניסו למנוע מעד המדינה באופן ישיר או במרומז את החתימה על ההסכם עם המשטרה והפרקליטות, מאז שידיעה ראשונה על עד מדינה מסוים פורסמה ב-YNET על ידי אלי סניור. מי הדליף את הידיעה – אחד הסנגורים הרלוונטים או שמא דווקא אחד מקציני המשטרה? יתכן ולא נדע לעולם.
כך או כך, מאז פרסום הידיעה ב-24 יוני, חלפו 12 ימים תמימים ומורטי עצבים של אי ודאות לגבי זהות העד ורק ב-6 ליולי החלו העימותים מול החשודים והתבררה סופית זהותו. מדובר בזמן רב מהסביר, שבו עורכי הדין לא ידעו (רשמית) כי הם מצויים בניגוד אינטרסים, למרות שהשם שלו נלחש על ידי רבים במסדרונות בית המשפט.
עכשיו, כאמור, הסנגורים שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית אמורים להיחקר באזהרה על כך שניסו לדלות מהלקוח שלהם פרטים לאור מערכת היחסים הכפולה, שהיה להם חשד כי הוא מנהל מולם: בזמן שהוא הכחיש בפני פרקליטיו את העובדה שהחל לשתף פעולה עם חוקריו, כולם במסדרונות בית המשפט כבר לחשו את שמו.
 |
| הזיכוי של יוני אלזם |
מלחמה פסיכולוגית
החוקרים ניהלו מלחמה פסיכולוגית לכל אורך החקירות בתיק הזה. היום ברור כי שני עדי המדינה הראשונים, החיפאי והנתנייתי, לא הספיקו כדי לבסס את תיק "הפיגוע הפלילי" נגד אברג'ל, ולמעשה הם שימשו רק פיתיון לגיוס עדי מדינה שהיו קרובים יותר למעשי הרצח. באמצעותם יצרו החוקרים בתקשורת ובבית המשפט אווירה של קריסה כללית בארגוני הפשע הרלוונטים, מה שהכשיר את הקרקע לגיוס עדי מדינה חדשים וקרובים יותר לאירועים, וכאשר אלה גויסו הקפידו במשטרה לשדר תחושה של אי ודאות מוחלטת בנוגע לזהותם.
בעוד שזהותם של שני הראשונים היתה ברורה לכולם כבר מהימים הראשונים, הרי שזהויות האחרים אשר גויסו במהלך החקירות נשמרו תחת מעטה כבד של חשאיות, אפילו עורכי הדין שלהם לא ידעו בוודאות שהם עדי מדינה. במשך שבועות ארוכים התפתחה אווירה של חשדנות בין העצורים, אחד כלפי השני, אבל גם בין הסניגורים לבין לקוחותיהם, וכך גם בין הסניגורים של החשודים השונים. במסגרת הזו ריחפו שמועות על חשודים המועדים להיות עדי מדינה בגלל תכונות, חולשות או אינטרסים כאלה ואחרים, אבל אישור רשמי לא ניתן.
המשטרה בפרשה 512 (כמו גם שופטי המעצרים, יש לציין) שיחקה משחק כפול בכל הקשור להתנהלות מול עורכי הדין ועדי המדינה. מצד אחד, החוקרים הפנימו לכאורה את פסיקת בית משפט העליון בכך שלא התערבו בזכות ההיוועצות של החשודים אשר הפכו לעדי מדינה. מצד שני, הם פגעו בעורכי הדין בכך שהותירו אותם בחוסר ודאות ולא הודיעו להם כי הם מצויים בניגודי אינטרסים מול לקוחות אשר הפכו לעדי מדינה.
הפסיקה עליה נשענו החוקרים היא זו של בית משפט העליון בתיק יוני אלזם, עד מדינה שהורשע ברצח חנניה אוחנה והורעל למוות לפני שעלה לדוכן העדים במשפט של שותפו שמעון זריהן (זוכה עקב מותו של עד המדינה).
גם אלזם זוכה, אבל רק רק לאחר מותו, עקב הפגיעה בזכות ההיוועצות שלו. החוקרים בשלב המעצר, נקבע בבית משפט העליון, שלחו מדובבים לשכנע את אלזם לא להיפגש עם פרקליטו, עו"ד שרון נהרי (עורך הדין של יצחק אברג'ל שהיה חשוד בעינהם כמי שמזוהה עם ארגון הפשע), וניצלו את חולשתו של אלזם לבד במעצר ללא עורך דין, כדי לשכנע אותו להודות ברצח ולחתום על הסכם עד מדינה.
הפעם, החוקרים לכאורה לא התערבו בשיקולי החשוד בכל הקשור לזכות ההיוועצות שלו, אבל כאמור גם לא הודיעו לסנגורים על ההתפחות הדרמטית בחקירה של מרשם. אמנם על פי חוק החוקרים אינם חייבים לעשות כן, אבל מנגד חלק מהסנגורים מייצגים חשודים נוספים, ובפועל נוצר מצב שלקוח אחד של אותו סנגור הפליל בחדרי החקירות את הלקוח השני של אותו הסנגור.
הסיפור הזה חזר על עצמו עם מרבית עדי המדינה בפרשה, עו"ד שרון נהרי (אינו אחד מהמוזמנים לחקירה) למשל המייצג את יצחק אברג'ל ייצג בפרשה שני חשודים שהפכו לעדי מדינה – הנתנייתי ומהנדס המטענים מתל אביב, בשניהם לא ניתן לו רמז על כך, גם לא כאשר ביקש בתחילת הדרך את עזרת בית המשפט בנוגע לאפשרות שהוא נקלע לסיטואציה מעין זו בכל הקשור לעד המדינה הנתנייתי.
בעולם טוב יותר, סוגייה מעין זו עשויה להביא לפסילה של עדי מדינה שהחוקרים "הקטינו" ראש בעניינם, בדיוק כמו בתיק יוני אלזם, רק להיפך. בהקשר זה נהוג לומר שאם אלזם לא היה מת אף בית משפט בישראל לא היה מזכה אותו, אבל לפחות נרשמה על שמו הלכה חשובה בתחום זכויות חשודים. מעניין מה צריך לקרות עכשיו, כדי שהתנהלות החוקרים תוביל לפסיקה תקדימית נוספת אשר תציב בפני המשטרה את התמרור הנגדי של זכות ההיוועצות – זכות הייצוג.
בעולם כמו שלנו, במשך שלושה שבועות ריחפה עננה מעל ראשו של העד, ופרקליטיו אשר נשאלו שוב ושוב אם הלקוח שלהם הוא עד מדינה נאלצו להשיב בלאקוניות: "אם הוא עד מדינה הוא השחקן הטוב ביותר בעולם". צודקים, הוא הובא לבית המשפט כאחרון החשודים, כאשר בני משפחתו יושבים באולם, הכל בזמן שהוא מספק לחוקרים מאחורי הגב ראיות דרמטיות נגד מאיר אברג'ל, מוטי חסין, אבי רוחן, גולן אביטן ויצחק אברג'ל – הבוס הרוחני הכל יכול שלו.
