תיק רצח מור אלגרבלי: שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, גזר (ראשון, 8.10) שבע שנות מאסר בפועל על משה בן-דוד (48), שהודה והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ונשיאת נשק, וכן בתיק נוסף: ניסיון לברוח מהארץ בעת שהיה משוחרר בערבות בפרשה 1131. שמואל בן-דוד (26), בנו של משה, ונאשם נוסף שהיה בן 17 בעת ביצוע העבירות, הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע ונידונו לשישה חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרם.
לכתבה על כתב האישום המקורי – לחצו כאן.
הנאשמים הודו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, שתיאר את השתלשלות העניינים שקדמו לרצח אלגרבלי. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, משה בן-דוד התגורר בבניין בחולון, ואילו מור אלגרבלי ז"ל גר עם אביו בקרוואנים שבמתחם מגרש הכדורגל המצוי בסמוך לדירתו של בן דוד. בין משה בן-דוד לבין האב ובנו לבית משפחת אלגרבלי התגלעו סכסוכים על רקע מחלוקת בנושאי נדל"ן, על רקע השתלטות על שטחים במגרש הכדורגל של מכבי לזרוס חולון. ב-10 בינואר 2010 בוצע ירי לכיוונו של בן-דוד, שסבר כי מור אלגרבלי היה זה שירה לעברו. הוא החליט לנקום במשפחת אלגרבלי, ולהרוג את אחד מהשניים – האב או בנו. לכן הוא קשר עם אחרים לפגוע באחד מהם.
ב-11 בינואר 2011 התוכנית יצאה לפועל: סמוך לשעה 15:40 יצא מור אלגרבלי מאזור המגרש כשהוא נוהג בהונדה. במושב שלצדו ישב חברו ובמושב האחורי אדם נוסף. משה בן-דוד היה זה שתצפת באותה שעה מדירתו, הבחין ברכב והודיע על כך לאחרים. כשנעצר הרכב ברמזור בצומת הרחובות הרב מימון ואנה פרנק בבת ים, הגיחו שניים רכובים על גבי אופנוע, נצמדו לרכב והרוכב ירה שישה כדורים לכיוונו של אלגרבלי. לאחר מכן נמלטו השניים על גבי האופנוע. אלגרבלי נפגע משני קליעים ונפטר. חברו נפגע אף הוא ואושפז בבית החולים ונותח.
מיד לאחר הירי, משה בן-דוד נמלט והתחבא במקום מסתור במשך כחודש וחצי, עד אשר הסגיר עצמו למשטרה. מאחר שלא נאספו נגדו די ראיות, הוא שוחרר.
משה בן-דוד נעצר שוב במסגרת פרשה 1131, בין היתר מאחר שאחד המעורבים לכאורה ברצח מור אלגרבלי הפך לעד מדינה. העד, המכונה שוורצמן, סיפר לחוקריו כי מסר בעצמו לבן-דוד את האקדח ששימש לרצח. אבל ביולי 2016 שוחרר משה בן-דוד ממעצרו בתנאים מגבילים, שאחד מהם אסר עליו לצאת מביתו שבחולון ונאסרה עליו היציאה מהארץ.
אבל בן-דוד לא רק שיצא מביתו, אלא שהוא אף ניסה להימלט מהארץ. הוא עלה על יאכטה שהיתה מיועדת להפליג מנמל חיפה לקפריסין, מבלי להציג דרכון או תעודת מעבר בביקורת גבולות, כשברשותו תיק עם ציוד אישי ודרכון של אחיו. היאכטה כבר החלה לשייט לכיוון קפריסין, אולם נעצרה בדרך על ידי המשטרה. בן-דוד נתפס מסתתר בחדר המנועים, נעצר והוחזר אל מאחורי סורג ובריח.
התפנית במשפט חלה לאחר שהסנגורים – עורכי הדין משה סוחמי, טל ליטן וקרינה אבאל – עתרו להיפגש עם עד המדינה השני בפרשה 1131, במטרה לקעקע את עדותו של עד המדינה המרכזי שוורצמן, שהיה אמור להעיד במשפט. בין היתר טענו הסנגורים, כי עד המדינה השני, אשר משמש מבחינתם כעד הגנה, סותר בנקודות מהותיות את עדותו של שוורצמן.
כך למשל, שוורצמן טען שלאחד מעדי המדינה היה חלק פעיל בתכנון החיסול של אלגרבלי, אולם עד המדינה הזה הכחיש זאת. לעד המדינה השני אמנם לא היה קשר ישיר לרצח אלגרבלי, אולם עדותו סתרה את עדותו של שוורצמן בתיק הרצח של בר כהן (אותה עדות שבגללה בוטל האישום נגד חברי ארגון מוסלי). הסנגורים תכננו להשתמש בכך כדי לקעקע עוד יותר את אמינותו של שוורצמן. כמו כן, ההגנה הראתה כי ביום הרצח שוורצמן שהה רוב היום בבאר שבע, מה שסותר את טענתו לפיה היה זה שסיפק את האקדח אשר שימש לרצח.
בהקשר זה יש לציין, כי על פי עדותו של שוורצמן, בתיק הרצח של מור אלגרבלי הוא נטל חלק באופן מעשי, בניגוד לתיקים אחרים שבהם העיד כי מעורבים כאלה ואחרים התוודו בפניו על עבירות שביצעו. לפיכך, בפרקליטות חששו שפגיעה באמינותו בתיק רצח אלגרבלי תפגע בניהול תיקים אחרים בפרשות בהן לא היה לשוורצמן חלק מעשי. לכן הצדדים פנו לגישור, שבסיומו המליץ להם בית המשפט להגיע להסדר טיעון. במסגרת ההסדר, הצדדים הסכימו כי הרשעת השלושה בתיק לא תשמש כראיה או כבסיס לעדות של הנאשמים בהליכים אחרים.
וכך, בהתאם להסדר, נגד משה בן-דוד – שהואשם בתחילה בעבירות רצח, חבלה מחמירה ועבירות נוספות – הוגש כתב אישום מתוקן ומרוכך במסגרתו הוא הורשע בקשירת קשר לפשע, נשיאת נשק, שיבוש מהליכי משפט, הפרת הוראה חוקית והפרת חובה חוקית. הצדדים עתרו במשותף לעונשים מוסכמים: עונש של שבע שנות מאסר למשה בן-דוד, המגלם בתוכו ענישה גם על תיק היאכטה.
כמו כן, סוכם כי עונשם של שני המעורבים האחרים, ביניהם הבן שמואל בן-דוד, שתחילה הואשמו בסיוע לרצח, יהיה שישה חודשי מאסר, שמהווים למעשה את התקופה בה ישבו השניים במעצר. השניים הורשעו בקשירת קשר בלבד.
הסדר הטיעון סוכם בסופו של דבר חרף התנגדות משפחת אלגרבלי – התנגדות אשר הובאה גם בפני השופט שגיא.
בפרקליטות אומרים באופן רשמי כי השיקולים שהביאו לסגירת הסדר הטיעון היו קשיים ראייתיים הנובעים מחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. כמו כן מציינים בפרקליטות את הודאת הנאשמים והחיסכון בזמן שיפוטי.
ההסדר הוצג כאמור לשופט שגיא, שציין בהחלטתו: "נראה כי מדובר בקשיים שאינם מבוטלים, וכאלה שהיו יכולים לרועץ לתביעה בניסיונה להוכיח את עבירת הרצח. כחלק מהקשיים אמנה בתמצית נתונים שונים הקשורים לעדותו של עד המדינה, אשר ניתן היה לטעון לגביהם כי הם אינם עולים בקנה אחד עם נתונים אחרים, וכן שיתוף פעולה חלקי של חלק מהנחקרים בתיק".
השופט התייחס גם לעברם הפלילי הלא מכביד של הנאשמים, והדגיש את העובדה שהודו, לא רק בהקשר לחיסכון בזמן בית המשפט, אלא גם בכל הקשור להפנמת הפסול במעשיהם. "נראה כי ההסדר משקף באופן ראוי את האינטרס הציבורי, אף שנתתי דעתי גם להתנגדות משפחת קורבן העבירה", אמר השופט.
