פרישה נעימה

השופטת עדנה ארבל

שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, תיפרד ביום ראשון הקרוב מכס המשפט בטקס חגיגי שייערך במקום מושבה בעשר השנים האחרונות. בתחילה תקריא ארבל את פסק דינה האחרון – בעתירה העוסקת בביטוח בריאות לעובדי סיעוד זרים השוהים ממושכות בארץ – ולאחר מכן יכבדו אותה בדבריהם נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס; שרת המשפטים ציפי לבני; היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין וראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי.

(לנאומה המלא של השופטת ארבל בטקס הפרידה ממנה – לחצו כאן)

אל בית המשפט העליון הגיעה השופטת ארבל לאחר תשע שנים כפרקליטת המדינה. בשנת 2012 הצטרפה לוועדה לבחירת שופטים ואף מונתה ליו"ר הוועדה המייעצת לסדר דין פלילי וראיות. את דרכה בשדה המשפט הציבורי החלה ארבל, בוגרת משפטים באוניברסיטה העברית משנת 1967, כתובעת בבית הדין למשמעת של השב"כ והמוסד. בהמשך היתה חברה בוועדה שבדקה את פרשת קו 300, ונמנתה עם צוות איסוף החומר לוועדת כהן שחקרה את אירועי סברה ושתילה ב-1982.

בין מגוון התפקידים שמילאה ארבל במהלך השנים יש לציין את כהונתה כפרקליטת מחוז מרכז (כארבע שנים) וכשופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כשמונה שנים). ואולם, התפקיד בו השפיעה יותר מכל בעיצוב פני המדינה היה כשופטת בית המשפט העליון, בעתירות בהן דנה בשלל תחומים – החל בזכות לכבוד מול זכויות ואינטרסים נוגדים, שוויון, חופש המידע ונפגעי עבירה, וכלה בסדרי שלטון ומשפט, קלון, חוזים, נזיקין, הגנת הצרכן ולשון הרע.

ציוני דרך

מקצת ציוני דרך בדרכה: ב-2006, בערעור המדינה נגד נהג אוטובוס שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, בעקבות חציית צומת ברמזור אדום שהביאה למות שלושה ילדים ופציעת 55 ילדים נוספים, הפכה ארבל את החלטת המחוזי והרשיעה את הנהג בהריגה, משנקבע כי הבחין באור האדום וחרף זאת האיץ. באותה שנה דנה ארבל בתביעת לשון הרע שעוררה הד ציבורי בעקבות הכינוי "נאצי קטן" שהטיח העיתונאי אמנון דנקנר ז"ל בפעיל הימין איתמר בן-גביר בתוכנית "פופוליטיקה". ארבל, עם השופטת פרוקצ'יה, פסקה כי הענקת הגנתו של חופש הביטוי לחרפות ונאצות תחליש חירות זו.

ב-2007 היתה ארבל בדעת מיעוט כאשר בעתירתה של תנועת "אמונה" נגד מינויו של חיים רמון לשר בממשלה, גרסה כי המינוי "בלתי סביר בשל הפגיעה באמון הציבור ובשלטון החוק בעצם מינויו של מי שאך זה מקרוב הורשע בביצוע עבירת מין". ב-2009 נמנתה ארבל עם צוות השופטים שדן בהפרטת בתי הסוהר בישראל, וקבע כי בהעברת סמכויותיה של המדינה כריבון לידי גורם פרטי, יש משום פגיעה בזכות האדם לכבוד ולחירות, ובכך מנעה את המהלך שתוכנן במשרד האוצר.

ארבל היא שהביאה ב-2010 להכרה בנפגעי פעולות איבה כנכי צה"ל, בכל הנוגע לתגמולי הביטוח הלאומי, בעקבות עותר שאובחן כחולה לב בסמוך לתחילתה של מלחמת המפרץ. באותה שנה היא אף נמנתה עם הרכב השופטים שדן בערעור על הכרזתם של מבוקשים ובהם האחים מאיר ויצחק אברג'יל כמי שניתנים להסגרה לארצות הברית.

המוסר והמצפון

המשפט המפורסם ביותר בו דנה ארבל היה ב-2011 מול משה קצב, לשעבר נשיא המדינה, בו עסקה ב"עדות שיטה ומעשים דומים" וקבעה בשני מקרים כי עדותה של מתלוננת אחת מהווה עדות שיטה המחזקת את עדותה של האחרת. משפט מפורסם נוסף היה של ענת קם ב-2012, בו קבעה ארבל כי "פשיעה על רקע אידיאולוגי של 'תיקון עולם' טומנת בחובה עשיית דין עצמית, ועלינו להוקיע מניע זה הפותח פתח מסוכן למתן הכשר מוסרי-מצפוני למעשי פשע ולהגמשת שלטון החוק".

אחד התיקים המשמעותיים, מהאחרונים בקריירת המשפט העשירה של ארבל, היה בעתירת אומ"ץ ב-2013, בעניין העברת יצחק רוכברגר מכהונתו כראש עיריית רמת השרון בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו. ארבל, יחד עם השופר נאור, היתה בדעה כי יש פגיעה קשה בשלטון החוק כאשר נבחרי ציבור אינם רואים פסול בכך שנאשם בפלילים מחזיק במשרה ציבורית בכירה.