אפליה בחינוך, נוער בסיכון, אוכלוסיות מוחלשות. צדק חלוקתי, הקטנת פערים, דיור ציבורי ושוויון הזדמנויות. המושגים האלה, הדומיננטיים במשנתם של אנשי מפלגת "גשר", רלוונטיים במידה שווה לשיח הלא מדובר מספיק על פשיעה ואסירים בישראל. גשר, המפלגה החברתית בראשות אורלי לוי, נאבקת אולי על מקומה בכנסת הבאה, אך הזיהוי שלה ברור, קול אותנטי של פריפריה מזרחית בישראל, זו שנדחקת לשוליים וממשיכה להיאבק על מוביליות חברתית.
"בפריפריה של החברה הישראלית, העבריינות היא לא המחלה – היא הסימפטום למחלה", אומרת ל"פוסטה" יפעת ביטון, פרופסור למשפטים ומספר 3 ברשימת גשר לכנסת. "ההסתכלות שלנו על עבריינות מורכבת: היא קשורה למבנה של החברה הישראלית".
פרופ' יפעת ביטון, מהמכללה למנהל, בת 48, משפטנית פמיניסטית מזרחית, מהקולות הבולטים העוסקים בייצוג ומתן קול לאוכלוסיות מודרות במערכת המשפט. בשנים האחרונות היתה ביטון המועמדת הצעירה ביותר ששמה נכלל ברשימת המועמדים לבית המשפט העליון.
"כמשפטנית אני עוסקת בנושאים של הגינות וצדק במערכת המשפט", אומרת ביטון. "עיקר המפגש שלי עם המערכת המשפטית הוא מהצד של קרבנות עבירה, אבל המערכת צריכה להיות הוגנת וצודקת לשני הצדדים, ואין מספיק תשומת לב לטיפול באסירים ובבני משפחותיהם.
"יש כאן אוכלוסיה לא קטנה, שהתעלמות החברה הישראלית ממנה רק דוחפת אותה יותר למחוזות של פשע, במקום שיקום. מפלגת גשר היא המפלגה היחידה ששומעת את הקול גם של האסירים ושל בני משפחותיהם. בדרך כלל העבריינות מעמיקה בבית הסוהר. ברגע שאדם נכנס לתוך הליכים פליליים, היכולת שלו לצאת מהעולם הזה היא מוגבלת.
"אין מספיק חשיבה על גישות חדשניות", אומרת פרופ' ביטון. "בהקשר זה, אני מציינת לטובה את הגישה של בתי המשפט הקהילתיים, שהם קריטיים ליצירה של הליך יעיל לטיפול בעבריינות. החוזק של בתי משפט קהילתיים הוא היכולת להסתכל על האדם בצורה הוליסטית ולתת לו אפשרות להשתקם ומענים טיפוליים. בבתי משפט קהילתיים יש הרבה יותר גמישות ביחס להרשעה, שיכולה לגרום נזק אדיר לאדם.
"בהיבט של בתי הסוהר, היה פסק דין שטח המחיה של השופט אליקים רובינשטיין, שקבע כי צריך לשחרר אסירים במידה שהמדינה לא מצליחה לעמוד במטלה של לאפשר חיים בכבוד לאנשים שנמצאים בכלא. אז נכון, יש מהלך של שינוי, אבל המדינה מודה שהוא ייקח שנים ארוכות, ובסדרי העדיפויות הדבר נמצא בתחתית.
"הדבר המרכזי הבא שצריך לעשות הוא לבחון את ההצעות הקונקרטיות של ועדת דורנר לחלופות מאסר, ולהיפגש עם אנשים בשטח ולשמוע מהם איך אפשר להפוך את השהות בכלא לסבירה יותר", אומרת ביטון. "לא הכל זה עניין של תקציב. למשל סוגי ענישה – אם שמים בצינוק או בבידוד, ויחס למשפחות שבאות לבקר בכלא. זה עניין של גישה ומדיניות שאפשר לשנות. יש דברים הרבה מעבר לתקציבים, שהמערכת יכולה לעשות ולא עושה".
את גדלת בקרית מלאכי. אי אפשר להתעלם מהקשר והמתאם בין ישובים חלשים במדד הסוציו-אקונומי לבין פשיעה ושיעורי עבריינות.
"הדרך הטובה ביותר למנוע פשיעה הוא לתת לאנשים שוויון הזדמנויות, הרבה לפני שהם יורדים לשוליים. שוויון מגיל ילדות ונעורים, לתת תקווה שיש בשביל מה להשקיע בלמידה, במסגרות חינוכיות. קו התפר והנקודה המכריעה במרבית הפעמים היא הנשירה מהמסגרת החינוכית, והיא קיימת בדרך כלל במרחבים של עוני".
היית ממקימות מרכז נגה, ועד היום את עוסקת בליווי קרבנות עבירה. אין סתירה בין הדברים? נפגעי עבירה מעונינים בדרך כלל בהחמרת הענישה.
"אני לא רואה את הדברים כסותרים. יש לנו נטייה להציג את הדברים כאילו הם משחק סכום אפס. אני לא חושבת שברגע שאדם פשע, הוא מאבד את זכותו הבסיסית לכבוד, ודאי לא משפחתו. לכל אדם במערכת המשפט מגיע משפט צדק. אנו צריכים לחשוב על יסודות שיאפשרו תיקון של המשפט הישראלי, שיהיה הוגן לכל הבאים בשעריו, ויקח בחשבון את טובתה של החברה בכללותה. הצטרפתי למאבק הציבורי שמוביל פרופ' בועז סנג'רו להימנעות מהרשעה על סמך הודאה בלבד. יש גם נתונים שמראים שבתי המשפט במדינת ישראל ממהרים לעצור – ויש המון מעצרים לא אפקטיביים. כשאני רואה ששולחים אנשים לבית הסוהר על 'עבירות עוני' זה שובר את לבי".
"יפעת ביטון עדיפה כשרת משפטים על איילת שקד"
"חשוב שיש מפלגה שמתייחסת לראשונה לשיקום אסירים, ורוצה לקדם את יישום מסקנות ועדת דורנר, ולדאוג שיחזרו לקהילה משוקמים ופרודוקטיביים", אומר עמי, קרוב משפחתו של אסיר המרצה מאסר ארוך בכלא.
הקשר של עמי ל"גשר" וליפעת ביטון, נוצר דרך כרמן אלמקייס-עמוס, אקטיביסטית פעילת שכונות. אלמקייס מוכרת בין היתר ממאבק התושבים המפונים משכונת גבעת עמל. פרופ' ביטון הכירה את אלמקייס ממאבק קודם, מחאת האוהלים של מחוסרי דיור. "נפגשנו במאהל התקוה. היו שם הרבה אסירים משוחררים שחיים בתנאים לא תנאים. בעיית קורת גג ודיור ציבורי היא גורם מאוד משמעותי אצל אסירים משוחררים", אומרת ביטון.
"בסופו של דבר, לכל אדם יש זכות להתחלה חדשה", אומר עמי. "זו חובתנו כחברה, למעננו. אם לא נעשה את זה, הכלא הוא דלת מסתובבת (שיעורי החזרה למאסר הם כ-40 אחוז, ז"ק). רוב האסירים בכלא הם מזרחים, ערבים ואתיופים. אלו האוכלוסיות המוחלשות בחוץ, ואלו שמאכלסות גם את הכלא".
בן המשפחה של עמי, אסיר עולם שעושה נפשות ל"גשר" בבית הסוהר, מספר כי רוב האסירים מצביעים ימין, והוא בונה על קולות משפחות האסירים. "הימין תומך בהחמרת הענישה, בגישה קשוחה לחוק וסדר. הימין היה רוצה לקבור את האסירים בבית הסוהר. אני הייתי מעדיף את יפעת ביטון כשרת המשפטים, על פני ביטול האקטיביזם והאג'נדה של מינוי שופטים שמרנים של איילת שקד".
