 |
| השופט בדימוס אליעזר ריבלין |
נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר ריבלין, מצרף את קולו לקולות השמרניים בוויכוח על סמכותו של בית המשפט העליון, וקורא לו לצמצם את התערבותו במחלוקות פוליטיות ובחוקי הכנסת.
באירוע פרידה מנשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אשר גרוניס, שהתקיים בשבוע שעבר, אמר השופט ריבלין כי "משאביו של בית המשפט העליון, שעיקרם אמון הציבור, הם מוגבלים וירידה למחלוקת ציבורית, שלא לצורך, נוגסת במשאבים יקרים אלה. כיבוד הרשויות הפוליטיות במקרים הראויים לכך – לא באה להעצים את כוחן של אותן רשויות כי אם לשמור על משאביה על הרשות השופטת".
השופט ריבלין שיבח את הנשיא הפורש גרוניס על כך ש"פסיקתו השתלבה במגמה המבקשת להנמיך את להבות המחלוקת ולהציב גבולות להתערבותו של בית המשפט, והדגיש את הצורך לנקוט איפוק שיפוטי בעת בחינה חוקתית של חוקי הכנסת". לדבריו, גרוניס "עמד על הצורך להיזהר משימוש לא מבוקר במושג הסבירות כעילה להתערב בהחלטות הרשויות האחרות. חסרונה הגדול של עילת הסבירות, כך כתב, ברמת ההפשטה הגבוהה שלה, המעצימה את שיקול הדעת השיפוטי וכתוצאה מכך מגדילה את אי הוודאות המשפטית”.
לדברי ריבלין, "אכן, ראוי לשקול מחדש את ההנחה המוטעית כי בהגמשת תנאי הסף ובהרחבת מתחמי השפיטות מתעצם כוחו של בית המשפט. נהפוך הוא: מנגנוני הסף, מנגנוני הסינון, הם כלים שהועמדו לרשות בתי המשפט, כדי להגן עליהם מפני מעורבות בעניינים מעוררי מחלוקת קשה, מפני מעורבות בעניינים שיוחדו לרשויות השלטון האחרות".
השופט ריבלין ציין כדוגמה את מערכת המשפט האמריקאית. "בתי המשפט בארצות הברית אינם דנים בשאלה חוקתית אלא אם הדבר נחוץ באופן החלטי לצורך הכרעה קונקרטית. בתי המשפט מכבדים את הרשויות האחרות בתחומים החורגים מתחום ההתאמה המוסדית של בתי המשפט. בתי המשפט שם אינם נותנים חוות דעת מייעצות. זוהי תורת הבשלות, שאומצה גם אצלנו, בפסיקותיו של הנשיא גרוניס, בפסיקותיה של הנשיאה מרים נאור ובפסיקות שגם אני הייתי שותף להן".
ריבלין הטעים כי "הניסיון ההיסטורי האמריקאי לימד כי מקום בו בחר בית המשפט, תוך התנגשות חזיתית עם הרשות המבצעת, להתערב בשאלות של מדיניות – יצא כשידו על התחתונה".
