 |
| איור מתוך בלוג על "חיים עם סכיזופרניה" |
ניסיון ראשון לתקוף נוהל חדש של שב"ס – לאזוק למיטה בבתי חולים לבריאות הנפש עצירים עד תום ההליכים שנקבע כי הם זקוקים לאשפוז. לא רק שהעצורים האומללים נכבלים במשך 24 שעות ביממה לאורך תקופות ארוכות, עד תום ההליכים כאמור, שב"ס גם משקיע תקציב גדול בפיקוח עליהם באמצעות משמרות של שלושה סוהרים אשר משגיחים עליהם בכל רגע משעות היממה.
הנוהל, החדש יחסית, מתקיים בניגוד לחוות דעת הצוות הרפואי והפסיכיאטר המחוזי, בניגוד למידע המודיעיני של המשטרה על מסוכנות העציר או כוונות הימלטות מצידו, ואפילו בניגוד לפקודות שב"ס בנושא "כבילת אסיר במקום ציבורי" – הכל כדי להימנע מהטלת אחריות על שב"ס בשל בריחה נוספת של עצורים מבתי חולים.
מאחורי הנסיון לעצור את הנוהל הבעייתי הזה, שמחזיר את המערכת לימים החשוכים של בתי החולים הפסיכיאטרים, עומדת עו"ד רותם טובול שנדהמה לגלות כי לקוח שלה שיש ספק לגבי בריאותו הנפשית נכבל למיטה מרגע שהוגש נגדו כתב אישום והוא הועבר מאחריות המשטרה לאחריות שירות בתי הסוהר. היא חשפה את הסיפור בעתירה בהולה שהגישה לבית משפט השלום לעניינים מנהליים בתל אביב, מה שהפתיע מאוד גם את השופטת נעה תבור אשר נדרשה לסוגייה ונדהמה לשמוע את נציגי שב"ס מצהירים בפניה כי זהו ההליך שנקבע על ידי הממונים עליהם בשב"ס.
 |
| הכניסה לאברבנל |
הכבילה
העציר, מ', אושפז בהוראת שופט לצורך הסתכלות במחלקה המשפטית הסגורה של בית החולים לבריאות הנפש "אברבאנל" בבת ים מאז 25 בדצמבר. הוא נעצר אז על ידי משטרת תל אביב בחשד שתקף את בת זוגו, איים על שוטר שהגיע לעצור אותו, ואף חשף את איבר המין שלו בפני שוטרת בתחנת המשטרה.
במשך מספר שבועות בהם שהה במחלקה הסגורה על תקן עצור רגיל הוא לא היה כבול ולא הוגדר כמסוכן על ידי המשטרה או הרופאים. בשבוע שעבר הוגש נגדו כתב אישום על תקיפה סתם, איומים, הכשלת שוטר ומעשה מגונה בפומבי. בהסכמת הסניגורית והתביעה הורה בית המשפט על הארכת מעצרו עד תום ההליכים, בתנאי אשפוז.
מ' הועבר לאחריות שב"ס אשר אנשיהם הגיעו איתו מבית המשפט לבית חולים, שם הם הודיעו למנהלי המחלקה הסגורה כי הם נוטלים עליו את הפיקוד. שלושה סוהרים התייצבו סמוך לחדרו וכבלו אותו למיטה יום ולילה, מבלי שרופאיו ואנשי הצוות ראו בכך כל צורך ומבלי שהדבר נמסר לפסיכיאטר המחוזי של משרד הבריאות, אשר לו נתונה הסמכות לכבול מטופלים.
כאמור, הסיבה לכבילה של העציר המאושפז נבעה מהעברת האחריות עליו לשירות בתי הסוהר, שם נוהגים לכבול כל עציר או אסיר אשר מאושפז בבית חולים – העובדה שמדובר בעציר עם חשש למחלת נפש לא שינתה את הנוהל הזה. יותר מכך, נשללה ממנו גם הפריבלגיה ליצור קשר טלפוני עם בני משפחתו ואף עם עורכת דינו, כמו גם הזכות לקבל ביקור של משפחתו. בני משפחתו של העצור התקשרו לעו"ד טובול וסיפרו לה שנותק הקשר עימו, שכן אנשי שב"ס כבלו אותו בידיו וברגליו למיטה בניגוד לחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי שעקב אחריו בחודש האחרון.
 |
 |
| עו"ד רותם טובול | שופטת נעה תבור |
העתירה
עו"ד טובול עתרה בדחיפות לבית המשפט לעניינים מנהליים, וביקשה להורות על הפסקה לאלתר של כבילת הנאשם המאושפז. "החלטה לכבול עצור הינה פגיעה קשה בכבודו, במיוחד כאשר מדובר במי שכיום נמצא בתהליך רמיסיה (התאוששות נפשית – ז"ק), כבילתו מבלי לקבל חוות דעת מומחה יכולה להוביל לפגיעה חמורה במצבו", כתבה עו"ד טובול בבקשה.
"ככלל, אסיר לא יהיה כבול", נכתב באתר שב"ס על הפקודה בנושא כבילת אסירים במקום ציבורי. "כבילת אסיר מעוררת דילמות, כאשר מחד עומדת החובה לשמור על זכותו של האסיר לכבוד ולפרטיות ולמניעת השפלתו בפרהסיה, ומאידך עומדות חובות שב"ס להבטיח את האינטרס הציבורי שבמניעת הימלטותו וסיכון לשלום הציבור". לפי הפקודה, "אסיר לא יהיה כבול אלא אם סוהר סבר כי קיים חשש סביר שהוא עלול להימלט או לגרום נזק לגוף או לרכוש, או אם הורשע בעבירות אלימות חמורות או באלימות נגד בן משפחה".
עו"ד טובול הסתמכה על פקודת שב"ס עצמו בעתירה: "יש להראות כי מדובר במי שמהווה סיכון לאחרים ולעצמו, וגם אז יש לבחון בזהירות סנקציה כה קשה. פקודות שב"ס מאפשרות שימוש באמצעים שונים לריסון אסירים המבקשים להזיק לעצמם או לאחרים, אך אמצעי הריסון משמשים למניעה בלבד ולא לענישה, וגם לפי הפקודה יש למצות תחילה את אפשרויות הריסון הקלות לפני האמצעי החמור ביותר של כבילה למיטה". לטענת עו"ד טובול, שב"ס "לא הציג כל מידע המצדיק אקט כה חמור, בפרט שמדובר בעצור חיובי המקשיב לרופא המטפל".
נציגי שב"ס, עו"ד אביב בר-אור וכלאי רעאפת סולימאן, הבהירו לשופטת תבור כי מדובר בנוהלי עבודה של שב"ס, וחזרו על הביטוי הזה כמה פעמים בבית המשפט, לפרוטוקול. "נהלי שב"ס שונים מנהלי המשטרה… תחת המשטרה העציר היה בלי זקיפות אבל ברגע שהשתנה הסטטוס שלו הוא תחת נוהלי שב"ס… ונכבל לפי הנוהלים…".
 |
| בחזרה לימים חשוכים |
ההחלטה
כאשר נציגי שב"ס הסבירו לשופטת כי הבסיס לכבילה הוא בחשש העולה מעצם העבירה בה הוא מואשם – תקיפת בת זוג – השופטת תבור רמזה להם בעדינות שאולי כדאי לשנות את הנוהל, שכן אין מקום לכבילת עציר על בסיס העבירה המיוחסת לו בלבד, ומבלי שקיים חשש סביר וקונקרטי העולה מהתנהגותו או מהערכות הצוות הרפואי.
"במקרה שלפני לא נטען חשש סביר הנוגע לנסיבותיו של העציר, והחשש נלמד מעצם העבירה המיוחסת לו בלבד", קבעה השופטת. "יתר על כן, הפסיכיאטר המחוזי לא מצא צורך בכבילתו ולא השתנה דבר בעניין הסיכון הנשקף ממנו לאחר קבלת ההחלטה למעצר עד תום ההליכים". השופטת הורתה להסיר לאלתר את הכבלים ולהפסיק את הריתוק של העציר למיטתו, אך התירה לשלושת הזקיפים של שב"ס להישאר בצמוד אליו, בנימוק ש"צעד זה אינו בלתי מידתי".
עו"ד טובול מסרה בתגובה כי היא ממתינה לדיון נוסף בבקשה להסיר גם את הזקיפים השומרים עליו. לגבי הכבלים היא אמרה: "כבילת עצור למיטה ללא עילה, רק מטעמי 'נוהל', אינה מתיישבת עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ההחלטה של השופטת להסיר את הכבילה ניתנה לאור העובדה שמרשי לא התנהג בצורה לא ראויה, ואין בכך צורך רפואי פסיכיאטרי. הנוהל שלפיו הוא נכבל אינו עומד בפקודת שב"ס עצמה. הכבילה אמורה להיות חריג שבחריגים, ואני מקווה שהנוהל המדובר ייבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים".
ואכן, משב״ס נמסר בתגובה: "כבילת עצור בבית חולים, כמו בכל מקום ציבורי, אינה נעשית באופן גורף, היא כפופה לשיקול דעת מפקדים בהתייעצות עם הצוות הרפואי תוך בחינת מסוכנות העצור ורמת הביטחון במוסד המאשפז. עמדת שב״ס במקרה הנדון הובאה בפני בית המשפט ואנו מכבדים את החלטתו להסרת הכבילה ופועלים על פיה".
דובר המשטרה הבהיר בעניין זה: "כבילת עצור מחוץ למתקן משטרתי, כדוגמת מתקן פסיכיאטרי, נבחנת באופן קפדני במסגרת הערכת מצב המורכבת ממגוון שיקולים: מסוכנות העצור כלפי עצמו וסיכון בטחון כלל הציבור, לרבות הסגל הרפואי, חומרת העבירה, רמת אבטחת המתקן, החשש לבריחתו וכיוצא בזה. במידה ונקבעת כבילה למיטה, הדבר מתבצע בליווי זקיפות ברגישות המתחייבת, ובמידה והצוות הרפואי אינו יכול לערוך בדיקה בתנאי כבילה, הדבר מובא בפני פורום הכרעות משותף לדיון והחלטה. בימים אלה נערכת עבודת מטה בשיתוף שב"ס ומערך בריאות הנפש לבחינת הנושא וכתיבת נוהל משותף עקב ריבוי ניסיונות בריחה, המהוות סיכון ממשי לשלום הציבור".
