 |
| זירת התאונה |
שורת מחדלים בחקירת המשטרה הובילה לזיכויו מחמת הספק של נאשם בגרימת מוות תוך נהיגה רשלנית. כך עולה מהכרעת הדין של שופטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, לאה שלזינגר שמאי.
ב-8 באפריל 2013 נהג הנאשם, י"פ, ברכב היונדאי שלו בכביש 471 סמוך לפתח תקווה, ממערב למזרח, בכביש בו שלושה נתיבים. מדובר בכביש בינעירוני דו מסלולי, כאשר בין שני המסלולים אי תנועה, והמהירות המותרת בו היא 110 קמ"ש. לפי כתב האישום, י"פ נהג ברכבו בנתיב האמצעי מבין השלושה, כאשר במקביל אליו, בנתיב הימני רכב י"כ על קטנוע. לפי האישום, בשלב מסוים סטה י"פ ממסלולו ובין שני כלי הרכב נוצר מגע. רוכב הקטנוע הוטח בעקבות המגע לעבר הכביש, נחבל קשות ומת במקום.
 |
| השופטת לאה שלזינגר שמאי |
בכתב האישום נטען, כי הנאשם לו שם ליבו לדרך, נהג בקלות ראש, סטה מנתיב נסיעתו לעבר אי התנועה והתכוון לנסוע עליו, ולא הבחין במועד ברוכב הקטנוע. לפי התביעה, אילו היה נוהג כמצופה מנהג רגיל, התאונה היתה נמנעת. התביעה טענה במשפט, כי י"פ סטה עם רכבו ימינה לכיוון הירידה למחלף נחלים, ובמהלך סטייתו פגע בקטנוע שנסע בנתיב הימני. בכך, נטען, הוא גרם למותו של הרוכב.
לעומת זאת, הסנגורית של י"פ, עו"ד ליאן חצרוני, טענה כי י"פ נהג בנתיב הימני ואילו רוכב הקטנוע שנסע בנתיב הירידה למחלף נחלים, עקף את הנאשם מימין ואז סטה שמאלה לנתיבו על מנת לחזור לכביש 471. לטענתה, הוא פגע ברכבו של הנאשם וגרם לתאונה בה הוא עצמו נהרג.
השופטת שמאי קבעה, בין היתר, כי מהממצאים שנמצאו במקום התאונה ולאחריה לא ניתן להסיק מסקנות מעל לספק סביר, ולכן גם לא להחליט בשאלה המרכזית שבמחלוקת: איזה מבין שני הרכב סטה לנתיבו של משנהו.
 |
|
| עו"ד ליאן חצרוני |
מלבד זאת, השופטת סקרה בזו אחר זו את העדויות שנמסרו במשפט, ולבסוף מנתה בזה אחר זה את מחדלי החקירה של המשטרה. היא ציינה כי "בחקירת אירוע זה נפל חוסר, אם לא מחדל, בנתונים מסוימים אשר עלולים היו להכריע את הכף לכאן או לכאן".
בין המחדלים ציינה השופטת את העובדה שבניגוד לנהלי המשטרה – זירת התאונה לא תועדה בווידאו, ולא נערך ניסוי בלימה נוסף על ידי המשטרה, למרות הפערים שהתגלו בין סימני הבסלימה בניסוי לבין הסימנים במקום התאונה. בנוסף, המשטרה לא ערכה חישוב של מהירות נסיעתו של הנאשם, גופת הרוכב המנוח לא צולמה, ואף לא נערכה נתיחה לקביעת סיבת המוות. מחדלים נוספים, כך לפי השופטת: לא נבדקה הימצאות קסדה לרוכב ומקום נפילתה ולא נלקחו מהרוכב המנוח דגימות דם לאיתור אלכוהול וסמים.
"תשובות לשאלות אלו עשויות היו לשפוך אור חזק יותק על אירועי התאונה, אם לזכות הנאשם ואם לזכותו", קבעה השופטת בהחלטתה, והוסיפה כי נטל ההוכחה חל על התביעה, "ומצופה ממנה כי תחשוף את העובדות הרלוונטיות, אף אם הן עשויות לפעול לטובת הנאשם".
כאמור, לבסוף החליטה השופטת לזכות את הנאשם מחמת הספק, בין היתר בשל מחדלי החקירה של התביעה.
