 |
תיק פלילי מספר 52781, מדינת ישראל נגד ניסים חדד, היה אחד התיקים המזוויעים שנתקלתי בהם. הסנסציה החלה ביום המעצר עם הכותרות הבלתי נתפשות, על גבר בשנות הארבעים לחייו אשר אנס תינוק בן שנה, והגיעה לשיאה ההיסטרי כאשר חדד הורד במעלית החיצונית של בית המשפט כאשר באמתחתו 17 שנות מאסר בפועל, וגדודי צלמים עיתונאים וסתם סקרנים מטיחים בו דברי בלע.
באופן אישי נמנעתי מסיקור המשפט. הראיון שהעניקה האמא לאחד המגזינים, שכנע אותי בלי לקרוא אותו בכלל. פה ושם גם דיברנו בפרלמנטים על אשף הנדל"ן מצפון תל אביב, והדוברים חבטו בו שלא בפניו, חיברו את המצליחנות עם תאוות בצע חמדנות ופדופיליה. התנהלתי בתוך המארג הסטריאוטיפי הזה כשלוש שנים, חוטא למקצוע, עד הקיץ שעבר. עו"ד יורם שפטל פנה אלי אז ועניין אותי בתיק המבחיל, ובערעור שהוא מתכוון להגיש. התחמקתי מיד, איני בנוי להתעסק בכמויות דם שזלגו מפי טבעת של תינוק, ובטח שלא בגודל איבר המין של הנאשם, מה גם שבית משפט מחוזי אמר את דברו.
כעבור זמן מה שפטל שלח הזמנה למסיבת עיתונאים בבית סוקולוב. התייצבנו שם כ-20 עיתונאים, מנומסים לכאורה אך מסוייגים עד כדי גועל. שפטל, בדרכו, מנה ברהיטות עשרות סימני שאלה ממוקדים על החקירה הרשלנית של מרחב ירקון, ההתמסרות של פרקליטות מחוז תל אביב וההרשעה של השופטים מבית משפט המחוזי: התעלמותם ממחדל סרטוני האבטחה בחדר הכושר (נעלם רק קטע הסרט המתעד את עזיבת השכנים); בפי הטבעת של התינוק, ובטיטולים, לא נמצא זכר לדי-אנ-איי של חדד; העצמת המשקל לכתם הדם המיקרוסקופי של התינוק שנמצא בתחתוניו של חדד; האמונה העיוורת של השופטים בפתולוג הלאומי לשעבר, ד"ר היס, במקביל לביטול על הסף של חוות דעת הפתולוג הפרטי דאז, ד"ר חן קוגל, שבינתיים תפס את מקומו של היס מעורר המחלוקת.
מפאת כבודו פורסמה רשימה קצרה באחד האתרים, וגם אני חטאתי באחת באתר שלי, אבל אז החלו להגיע הטלפונים מאנשים של חדד בחוץ, אחותו, נהגו הפרטי, עו"ד רויטל סבג-שקד שמלווה אותו במאסר חמש שנים. הוא עצמו התקשר מכלא איילון והתחנן ממש לתחקיר רציני. שיחה ועוד שיחה, התחמקתי בנימוס עד שלמדתי לזהות את המספר שלו, והתחלתי לסנן אותו.
יום אחד התקשר אסיר עולם שהיה פעם מלך העולם התחתון בחיפה עיר נעוריי, הוא ביקש ממני להקשיב לניסים חדד: "שמע, הבתי סוהר היום מלאים בפדופילים מגעילים שאנחנו לא סובלים, אבל זה איש מיוחד, תקשיב לו, הוא עוזר כאן לכולם, תורם לבית הכנסת, עם כל הניסיון שלי אני אומר לך, הבנאדם חף מפשע, תנו לו צ'אנס".
כך היה. למדתי את הכרעת הדין של המחוזי על בוריה, וכמעט בעל פה את הנקודות של שפטל. הכרתי מקרוב את החוקר הפרטי אושרי מסס, שנסע עד רוסיה כדי לחשוף את התעודות הבעייתיות של ד"ר קונסטנטין זייצב, השולייה של פרופסור יהודה היס, כפי שנחשף אז בתחקיר "עובדה". נחרדתי מהדבקות העיוורת של בית המשפט בקומבינה של הפרקליטות עם הפתולוג היס. יותר מכל השתכנעתי בחובתי המקצועית לכתוב את התחקיר שפרסמתי כאשר האזנתי לד"ר חן קוגל בכנס לשכת עורכי הדין באילת, בו הוא שם את כל כבודו המקצועי על טענה אחת פשוטה: לא בוצעה בכלל עבירת מין בתינוק הזה.
