אישום על השתתפות בלינץ' הפך לצל"ש

חנניה (חן) שבת

אחרי "מהומת הלינץ'" – מגיע שלב הזיכויים: רס"ל חנניה (חן) שבת, סוהר בן 26 המשרת בכלא אלה, והתגייס רק לפני שנתיים לשירות בתי הסוהר, זוכה בבית הדין המשמעתי של שב"ס מכתב אישום על שימוש בכוח שלא כדין והתנהגות שאינה הולמת סוהר.

הפרקליטות החליטה לסגור את התיק הפלילי נגד הסוהר, אבל המליצה על העמדתו לדין משמעתי בגין הפגיעה בהבטום זרהום, האזרח האריתראי שזוהה בטעות כמחבל בפיגוע שהיה בתחנה המרכזית בבאר שבע. זרהום נורה למוות על ידי קצין בטחון בתחנה, אבל שבת הועמד לדין משום שהשליך עליו ספסל יחד עם מפקדו, קצין שב"ס רונן כהן. המדינה טענה כי שבת פעל "ללא סמכות ובלא הצדק סביר, מעבר למידה הנדרשת" כאשר הטיח את הספסל בזרהום אדר שכב ירוי על הרצפה – אבל בית הדין של שב"ס לא רק זיכה את הסוהר, אלא גם שיבח את התנהגותו והעניק לו צל"ש מטאפורי: "מצאנו שהסוהר פעל בהתאם לערכי הארגון, כשהוא מפעיל שיקול דעת, ופועל בקור רוח, אחריות, מקצועיות, ממלכתיות, תוך דאגה לחיי אדם ומעל לכל – תוך מתן דוגמא אישית לעמיתיו ולציבור כולו".

כך כתבו בפסק הדין השופטים גונדר משנה עו"ד טל שורץ, סגן גונדר רגב דחרוג ונציג הציבור, עו"ד דרור טיטונוביץ.

השופטים הוסיפו: "טעות לראות את האירוע מתוך חכמה שלאחר מעשה. אילו במקומו של המנוח היה שוכב מחבל של ממש, ואילו היה מתגלה שהוא חמוש באופן שהיה באפשרותו להסלים את האירוע, ניתן לשער כי פעולותיו של הסוהר היו זוכות להוקרה והערכה, כאלה לה זכו סוהרים אחרים שפעלו בפיגועים קודמים שבהם סייעו בניטרול מפגעים".

כרזת הסרט "מוות בבאר שבע"

האירוע התרחש ב-18 באוקטובר 2015. בשיאו של גל הטרור ששטף את ישראל, נכנס המחבל מהנד אלעוקבי מחורה שבנגב, חמוש באקדח לתחנה המרכזית. הוא ירה למוות בחייל צה"ל סמל עומרי לוי, חטף את רובה התבור שלו ופצע עוד 10 אנשים.

הסוהר שבת ומפקדו נסעו בדיוק בכביש ליד התחנה, שמעו יריות וראו אנשים רצים החוצה וצועקים "פיגוע, פיגוע, מחבלים". הסוהר והקצין, שלא היו חמושים, קפצו מהרכב ורצו לתחנה. כשנכנסו, ראו את ההתקהלות של אנשי בטחון ואזרחים סביב ה"מחבל" המדומה, ששכב על הרצפה לאחר שכבר נורה.

האירוע המסויט תועד כולו במצלמות האבטחה של התחנה, אשר היו הראיה המרכזית בתיק, ושימשו גם בסיס לסרטה המצוין של הבמאית טלי שמש, "מוות בבאר שבע" ("יס דוקו") זוכה פרס פסטיבל "דוקאביב" 2016, אשר משרטט את אירועי הערב הטראומטי, הפיגוע והלינץ' באריתראי האומלל. 

עם תחילת הירי ב-19:30 בערב, המצלמות קלטו את העוברים ושבים בתחנה מתחילים להתרוצץ לכל עבר. כעבור כמה שניות, נראה זרהום הנכנס לתחנה, זוחל על ברכיו, מנסה להימלט מהירי. קצין בטחון ביצע זיהוי שגוי וירה בו. מרגע זה החלה סביבו התגודדות.

זירת האירוע

הסוהר שבת ומפקדו כהן נכנסו לתחנה לאחר הירי. בשלב זה נראה שבת מסייע לאיש משטרה להרחיק אזרחים שביקשו לבעוט ב"מחבל" המתבוסס בדמו. פתאום נשמע צרור יריות נוסף, מכיוון השירותים בתחנה. המחבל האמיתי חוסל בהיתקלות מול קבוצת חיילים. עם חידוש היריות, הנוכחים סביב זרהום ברחו לכל עבר. רק הסוהר והקצין לבושי המדים נותרו במקום, כדי לוודא את נטרול זרהום. יחד, הרימו ספסל שהורכב מארבעה מושבים, והשליכו אותו עליו – פעם ופעמיים, עד שגופו של זרהום נלכד תחתיו. אחר כך הקצין, לבדו, בעט בראשו – ובשל כך בשונה משבת הוא עומד לדין פלילי, יחד עם שוטר ושני אזרחים שהשתתפו בלינץ'.

לאחר שהתבררה הטעות הטראגית הוחלט להעמיד לדין – משמעתי אמנם – את שבת, בטענה שהסוהר הצעיר "לא פעל בהתאם לנורמות ראויות ומצופות מאיש חוק לובש מדים", ופגע ללא צורך באדם שלא נשקפה ממנו סכנה. זאת בהתחשב בכך שהאיש (שזוהה כמחבל, שלא באשמתו) נורה, ושכב על הרצפה ללא תנועה.

הסוהר, שיוצג על ידי עו"ד דן גרובס, העיד עם זאת כי שני אנשים הצביעו על ה"מחבל" והזהירו: "הוא זז". בגל הקשר המשטרתי, הוא שמע גם כי במקום "ישנו מחבל נוסף" – ותחת מטח היריות, בריחת האנשים והכאוס, הוא ומפקדו נותרו ליד זרהום, חשופים לסכנת ירי, לא חמושים. לדבריו, במצב התודעה הזה של סכנת חיים, פעל. שבת עזר למפקדו להרים את הספסל ולהטיח בזרהום כדי לבודד את ידיו, ולוודא שלא יזיזן, מחשש שיש עליו אמל"ח נוסף.

עו"ד גרובס טען כי "באותן שניות, כאשר יש ירי מסביב, אין זמן לחשוב ולנתח כל דבר"; הסוהר חש סכנה מה"נחזה כמחבל" וכל אדם סביר במקומו היה חש סכנה ממנו. לאור זאת, פעולותיו היו מוצדקות.

שופטי בית הדין הסכימו עם הסנגור. "אין טוב ממראה עיניים", כתבו על הצפייה בסרטי המצלמות שתיעדו את האירוע. "החל מהצפיה הראשונה בסרט ועד לאחרונה, לא מצאנו כל פסול בהתנהלות הסוהר", כתבו. "ככל שחזרנו וצפינו בו, כך התחזקה דעתנו, כי הסוהר פעל כראוי וכמצופה ממנו בנסיבות שאליהן נקלע… האווירה העולה מצפייה בסרט היא של זירת אימים, המולה רבה, התרוצצות של אנשים הנמלטים על חייהם, המון זועם, דם ופצועים… לאחר צפיה חוזרת ונשנית אנו מקבלים את עמדת ההגנה כי מטרת הסוהר, בעת השלכת הספסל על ה'נחזה כמחבל' היתה לנטרלו… חיזוק להתרשמותנו נמצאה בעדות הסוהר, שהיתה קוהרנטית והיה בה כדי להשלים את התמונה עד כדי כך שיכולנו לשמוע את הקולות שהיו חסרים בסרט – קולות של הירי המתמשך".

"יש לזכור כי בית הדין בוחן את התרחשות הדברים בדיעבד, תוך שהוא מתחשב בנתונים שהשפיעו בזמן אמת. בהתאם לכך מן הראוי לנתח את התנהגות הסוהר באירוע בפרספקטיבה של הלחץ, הכאוס, המצוקה והפחד בהם היה שרוי, במהלך פיגוע הטרור המתמשך אליו נקלע", כתבו השופטים. "כן אין להתעלם מהתקופה בה התרחש האירוע, תקופה אשר היה בה כדי ליצור דריכות מיוחדת", ופירטו את אירועי אותם ימים – ארבעה-חמישה פיגועים ביום ועצבים דרוכים.

עו"ד דן גרובס

"הסוהר, בשונה ממרבית הנוכחים במקום, בהם חלק מאנשי כוחות הביטחון החמושים, לא בודד את עצמו מהסכנה, לא נמלט על נפשו, ולא חיפש מחסה כדי לגונן על חייו ועל גופו. בכך התנהג באופן המצופה ממנו כסוהר, ושיש בו כדי לתרום לתדמיתו החיובית של השירות", כתבו השופטים. "כשכוחות הביטחון חזרו למקום, לקראת סיום האירוע המשיכו הם לכוון אליו את כלי נשקם, גם בשעה שהספסל היה מונח עליו. מכאן ניתן להסיק, שגם אחרים שנכחו באותו מעמד סברו שעדיין נשקפת סכנה". בית הדין הדגיש כי הסוהר לא נטל חלק במעשי הבריונות הקשים שנמשכו אחר כך נגד זרהום, ואף הרחיק חלק ממבצעיהם.

עו"ד גרובס מסר בתגובה: "הזיכוי הנחרץ בבית הדין המשמעתי מתקן עוול חמור שנגרם לחנניה שבת. ערכאה שיפוטית זו היא הראשונה לבחון לעומק את הראיות הכוללות סרט וידאו מפורט. לא בכדי נקבע בהחלטה פה אחד, כי תגובתו של חנניה 'סבירה ראויה ואף נחוצה לשם הדיפת הסכנה' ובהמשך נקבע, כי הוא התנהג באופן המצופה ממנו כסוהר. מדובר בהליך משפטי המעמיד רף התנהגות גבוה מאיש בטחון וחנניה ללא ספק עמד בו. מצער שמשטרת ישראל בחרה לעצור אותו בסמוך לאחר האירוע ולייחס לו מעשים שבינם ובין המציאות אין כל קשר. מטרידה במיוחד העובדה שמהלכי המשטרה נעשו כשסרט הוידאו היה כבר בידי החוקרים".