כל סוף הוא גם התחלה חדשה

רפי רותם

בהחלטה תקדימית, יותר משבע שנים אחרי שפוטר מעבודתו ברשות המסים, קיבל היום (חמישי, 15.1) חושף השחיתויות רפי רותם, צו הגנה ממבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, השופט (בדימוס) יוסף שפירא. "אין חולק כי רותם התריע לפני משטרת ישראל ולפני משרד המבקר מאז 2003 על מעשי שחיתות, כאשר עוד בהיותו עובד רשות המסים וגם לאחר מכן חשף חשדות לביצוע עבירות פליליות על ידי מנהלים ועובדים ברשות. ההחלטה על סיום העסקתו התקבלה לאחר שנודע לרשות כי הוא ממשיך לחשוף שחיתויות, והרשות לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שפיטוריו לא הושפעו מכך", כתב המבקר.

משמעות צו ההגנה היא מתן פיצויים וגמלה מהמדינה לרותם, ששירת כקצין מודיעין במחלקת החקירות של רשות המסים במשך למעלה מ-20 שנה, עד שפוטר בשנת 2007 מעבודתו ללא זכויות, ומאז נותר מחוסר תעסוקה והגיע עד פת לחם. החלטתו של מבקר המדינה היא ציון הדרך החשוב ביותר עד כה במה שנראה כתיקון מאוחר, ברצף אירועים שבהם זכה רותם להכרה, גם אזרחית, למשל כשקיבל לאחרונה את "אות אביר איכות השלטון".

אבל רותם לא מסתפק בכך. "ההכרה בי כחושף שחיתות היא לא סוף הסיפור מבחינתי אלא רק תחילתו", הוא אומר ל"פוסטה", "אם המבקר אמר שרפי רותם חשף שחיתויות, אז מישהו צריך לחקור את המעשים האלה. עד עכשיו איש לא חקר. אמנם צוות של המבקר גבה ממני עדויות מפורטות לפני חצי שנה, אך עד היום אין תוצאות. בראש סדר העדיפויות שלי עומד, לפני הזכויות הכלכליות, המאבק נגד טיוח הפשעים שנעשו ברשות המסים על ידי המשטרה והפרקליטות, וגם הגנה על אותם חברים שלי שחשפו שחיתויות ועדיין עובדים ברשות. אי אפשר לקנות אותי בכסף".

ומה עם התלונות?

מתן צו הגנה לחושף שחיתויות אחרי שנים כה רבות, על ידי המבקר, הוא אירוע חריג, שעל פי החוק מצריך "סיבה מיוחדת", המצדיקה את בירור התלונה על אף ההתיישנות. המבקר שפירא כתב בהחלטתו כי אחרי שנפגש עם רותם, בסמוך לכניסתו לתפקיד המבקר, הוא מצא ש"הסיבה המיוחדת" מתקיימת במקרה הזה, הן בשל סיפורו האישי של רותם והן מבחינה ציבורית, עקב חומרת החשדות. "במענה לספקות שהביע רותם בדבר בדיקת עניינו, לאור ניסיונו בעבר, הבטחתי לו ש'גם אם הוא יעזוב אותי אני לא אעזוב אותו', וכך נהגתי", כותב המבקר בהחלטתו בניסוח פמיליארי משהו.

רותם, עם קציני חקירות נוספים ברשות, פנו עוד ב-2003 למשטרה עם טענות למעשים פליליים בצמרת רשות המסים. ותלונותיו נגד הבכירים נמשכו והוגשו גם בשנים הבאות: על קשרים של עבריינים ומשפחות פשע לכאורה עם גורמים ברשות, על  קשרים מושחתים של מנהלים ברשות וטייקונים, על פרשת שוחד מיני וגם על חשיפת מקורות מודיעיניים, שהביאה לטענת רותם לרציחתו של אחד הסוכנים שמסר מידע למערכת. בכל העניינים האלה, שעליהם התלונן – החקירות טויחו לטענתו, במשטרה ובפרקליטות, אף שבסופו של דבר הוכח בדרכים אחרות שהרשות מושחתת, עם התפוצצות פרשת מינויי הבכירים על ידי ראש הרשות לשעבר ג'קי מצא – מינויים שבהם בחשו שולה זקן, אחיה יורם קארשי ועוד גורמים פוליטיים.

אבל פרשת המינויים, לטענתו של רותם, חמורה פחות, לאין ערוך, לעומת המעשים הפליליים שהוא הצביע עליהם. בין היתר, הוא התלונן על מנהל הרשות לשעבר, איתן רוב, שהמשטרה כבר המליצה להעמידו לדין עקב הפחתות מס לכאורה לאנשי עסקים, אך הפרקליטות גנזה את התיק בעניינו. תלונה נוספת, שלא הגיעה למיצוי, היתה על מנהל מחלקת חקירות, שעמד בקשרים כביכול עם דמויות כמו מאיר אברג'ל וראובן גבריאלי.

בחוות דעת שכתבה עו"ד רות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב לפני שנים, היא אישרה כי "לא נמצא שרפי רותם רקם עלילת כזב נגד החשודים, והוא הגיש את תלונותיו בתום לב הגם שתלונותיו לא רקמו עור ראייתי".

כעת, מבקר המדינה שפירא מצטט גם מדברים אלה, כדי להסביר את החלטתו לתת מעמד של חושף שחיתויות לרותם, שכן לצורך מתן ההגנה לא צריך להוכיח שהתלונות כולן אמת מלאה ללא ערעור. מספיק, כותב המבקר, שהמתלונן פועל בתום לב, ושהוכח שהרשויות התנכלו לו בגלל תלונותיו על שחיתות.

רותם פנה כבר למבקרי המדינה הקודמים בבקשות לצו הגנה, אבל הבירור אז נפסק בגלל הליכים משפטיים מקבילים. צו ההגנה הנוכחי הוא תוצאה של פנייה מחודשת שעשה רותם לפני שנה למבקר, באמצעות עו"ד חי בר-אל מעמותת עוגן ואריה אבנרי ועו"ד פנחס פישלר מתנועת אומ"ץ.

המבקר, יוסף שפירא

דף חדש?

רותם ומנהליו לשעבר ברשות עלו על מסלול התנגשות ב-2005, אחרי שכבר התחיל לצאת לו שם של "טראבל מייקר" בגלל פניותיו למשטרה. רותם סירב לקבל את החלטת מנהליו, להעבירו מיחידת החקירות של הרשות ליחידה אחרת, ועתר לבית הדין לעבודה. אחר כך נפגע קשה בתאונת דרכים, והיה בחופשת מחלה מוכרת במשך כשנתיים.

בשנת 2007 החל "תיק הפיטורים" להיבנות. ממרץ באותה שנה, במשך כחצי שנה, התעכב רותם בהגשת אישורי מחלה נוספים, ולא התייצב לוועדות. כאשר בית הדין לעבודה דחה בספטמבר באותה שנה את עתירתו על כך שהועבר מתפקידו על ידי מנהליו, הוא נדרש על ידי הרשות להתייצב ביחידה החדשה בה הוצב בתוך שבועיים, ומשלא עשה כך – הודיעה לו כי היא רואה בו כמי שזנח את עבודתו והתפטר.

"רשות המסים לא נתנה הסבר מניח את הדעת לסיבה שבעטיה היא מיהרה לראות ברותם כמי שהתפטר, 11 ימים בלבד לאחר המועד שבו נדרש לשוב לעבודה בעקבות פסק הדין של בית הדין לעבודה. לפי הוראות התקשי"ר ניתן לראות עובד שנעדר ללא רשות מהעבודה כמי שהתפטר רק אם הוא נעדר היעדרות ממושכת", כותב המבקר. "הרשות לא נתנה משקל מספיק לתקופת עבודתו הארוכה, כ-23 שנה, וזמן קצר לאחר שהודיעה לו כי היא רואה בו כמי שזנח את מקום עבודתו היא החליטה לסיים את העסקתו. התעלמותה של הרשות מהודעותיו של רותם בעניין, כמו גם אי בחינתן ושקילתן מחדש, גובלות בשימוש לא סביר ולא מידתי בזכות הניהולית, תוך הפרת חובת ההגינות. זכותו להתקיים בכבוד נפגעה במשך שנים ארוכות. לא היה מקום לניתוק יחסי העבודה בדרך ובמועד שבו נעשה, ומכאן שיש לראות ברותם מי שפוטר שלא כדין וליתן לו את הסעדים הנגזרים מכך". הגורם הקריטי שתרם להחלטתו של המבקר להוציא צו הגנה נעוץ בעובדה שבמועד בו החליטה הרשות על סיום העסקתו, ידעו מנהליו על תלונותיו למשטרה בנושא השחיתויות.

המבקר קבע, כי נוכח הליקויים החמורים שנמצאו בהחלטה לפטרו, תשלם לו הרשות פיצוי בצורת 36 משכורות, ותשלם גמלה למפרע מאז סיום העסקתו וגמלה שוטפת מעתה.

בשנים האחרונות הסתבך רותם לא מעט עם המשטרה, ונעצר כמה וכמה פעמים בגלל עימותים וגידופים כלפי שוטרים. התביעה המשטרתית מצאה זמן ועניין להעמידו לדין על שורה של עבירות בגין "העלבת עובדי ציבור", וגם המבקר מעיר בהחלטתו על החספוס של רותם והבוטות שלו. לדבריו, רותם התבטא בצורה קשה עליו אישית ועל עובדי משרד המבקר, כולל אמירות כמו "נאצי" ו"רוצח" – “אולם עתה בבואי להחליט בעניינו אינני בא עמו חשבון", כותב שפירא. "שעות רבות הושקעו בניסיון לסייע לו, במסגרת הדין ולפנים משורת הדין, ואני מקווה כי ההכרעה תסייע לו לפתוח דף חדש ולנקוט באמצעים הנדרשים על מנת לשקם את חייו". לתלונותיו לגופו של עניין השחיתות ברשות, הבטיח המבקר להתייחס באופן נפרד.