חוק סחיטת דנ"א

המטרה: הרחבת המאגר (צילום אילוסטרציה)

עורך דין פלילי מוכר נחקר לאחרונה באזהרה ביחידה המרכזית של משטרת ירושלים, בחשד לשיבוש הליכי משפט והעברת מידע בין חשודים בתיק פשע חמור. בסיום החקירה הוא התבקש למסור טביעות אצבע ולהצטלם. העורך דין פנה לחוקר: "אתה רואה שהחשד לא מבוסס, לשם מה טביעות אצבע?". החוקר השיב לו ביהירות משטרתית טיפוסית, תגיד תודה שלא התבקשת למסור גם דגימת דנ"א.

עד לאחרונה, רשימת העבירות בגינן ניתן היה ליטול מחשודים דגימות ביולוגיות (דנ"א) היתה מוגבלת, מתוך כוונה של המחוקק לייצר איזון בין מתן כלים אפקטיביים למשטרה לבין הגנה על זכויות נחקרים. אולם בשנה האחרונה הסכר נפרץ.

במאי 2014 אישרה הכנסת להרחיב את רשימת העבירות שבגינן יינטלו דגימות דנ"א. "חוק חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי" כלל עד אז רשימת עבירות חמורות הקשורות לגרימת מוות, אונס, סחר בבני אדם, פגיעה ברכוש ועבירות סמים מסוכנים. רק מחשודים בעבירות אלה ניתן היה ליטול דגימות דם, שיער או תאי לחי. התיקון לחוק הוסיף לרשימת העבירות הרלוונטיות גם עבירות כגון ארגון הימורים, גניבה בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית, ואפילו הטרדה מינית, תקיפת שוטר והתפרעות.

הרחבת הסמכויות זימנה למשטרה את האפשרות להגדלה ניכרת של מאגר דגימות הדנ"א, אשר בשנת 2014 כלל כ-300 אלף דגימות. בדברי ההסבר שמסרה המשטרה לוועדת חוקה של הכנסת, נכתב כי המטרה להרחבת החוק היא ב"מתן אפשרות להכליל במאגר חשודים בכל עבירה שדינה עונש מאסר".

לנוכח הביקורת הנוקבת מצד ארגונים אזרחיים על הכבדת היד של "האח הגדול", נקבע סייג ולפיו על המשטרה לנהוג בסלקטיביות על פי פקודות שיקבע המפכ"ל. בפועל, המשטרה ממצה עד תום את הסמכויות שהופקדו בידיה, והיא "ויתרה" על האופציה לקביעה עצמית של גבולות בפקודות. לפי המדיניות בשנה האחרונה, נחקרים בקשת רחבה ביותר של עבירות, נדרשים לתת דגימת דנ"א – זאת, נוסף על טביעות האצבע והצילום ה"מסורתיים" הנלקחים מחשודים בכל סוגי העבירות.

עו"ד אבי אודיז

איתוראן ביולוגי

"אתמול פנה אלי איש אקדמיה שנחקר על החזקת 20 גרם גראס", מספר עו"ד אבי אודיז, מבכירי עורכי הדין הפליליים, אשר נוהג לחקור את מערכות האכיפה. "החוקרים דרשו ממנו לתת גם דגימת דנ"א באמצעות מקלון בפה. כאשר הוא שאל אותי אם לתת להם, ייעצתי לו לסרב. בסוף הוא אמר לי, לא היה לי כוח לאיומים שלהם, אחרי חצי שעה נכנעתי".

במצבים מסוימים רשאי חשוד לפנות לבית משפט ולהתנגד למתן דגימה, ובחלק מהמקרים הערעור הוא בפני קצין משטרה. החוק קובע כי לקיחת אמצעי זיהוי של דנ"א מהלחי מותנית בהסכמה, אולם לדברי עו"ד אודיז המשטרה נוהגת להציג את לקיחת הדנ"א כדרישה, ולהבהיר לחשוד הנחקר כי אם לא ייענה לה הוא צפוי לסנקציות.

"מאגר הדנ"א המשטרתי נבנה למעשה באמצעי סחיטה בפועל", טוען עו"ד אודיז. "החוק לא מחייב נחקר להסכים למתן דנ"א, אבל המשטרה מאיימת על חשודים ששחרורם יתעכב אם לא יתנו דגימה. וכל זאת ללא צורך. המשטרה דרשה דגימה, למשל, מחשוד שזומן לחקירה בגלל מתן שיק ללא כיסוי. מה בין זה, או בין החזקת 20 גרם גראס, לבין לקיחת דנ"א?

"כיום מספיק שאדם יייחקר בכל תלונה קיקיונית, כדי שיפגעו בפרטיותו, ומה שמרגיז הוא שהפגיעה לרוב היא באזרחים נורמטיביים", זועק עו"ד אודיז. "עבריינים מקצועיים, או שהם נמצאים כבר במאגר או שהם מתחמקים מכך בכל דרך ונמנעים אפילו משתייה בחדרי החקירות. מי שנלכדים הם אותם אזרחים המעוכבים לראשונה, ורק רוצים ללכת מהר הביתה".

פרופיל גנטי המוחזק בידי המשטרה הוא כמו "איתוראן ביולוגי" שיאפשר מעקב אחרי אדם עד סוף ימיו. "נגיד שהיית אתמול עם בחורה בדירה והשארת דנ"א", אומר עו"ד אודיז. "אם בעבר כבר לקחו ממך דנ"א בתיק שנסגר, אתה עלול למצוא את עצמך במעגל של חשודים ונחקרים פעם ועוד פעם".

עידן האח הגדול, ובגדול

סל הדגימות

בנייר עמדה שהוגש טרם הרחבת החוק התריעה הסנגוריה הציבורית מפני ההשלכות המתבררות כעת, ובין היתר ביקשה להגביל איסוף דגימות ביולוגיות לעבירות המאופיינות בחזרתיות (רצידיביזם), או לכאלה בהן צורכי החקירה אמיתיים ונדרש זיהוי של החשוד. בין העבירות שנוספו לרשימה ועוררו מחלוקת, למשל עבירת "התפרעות שסופה נזק", שעלולה לפגוע בפעילי מחאה חברתית ובחופש ההפגנה.

גם הוספת עבירת תקיפת שוטר לעבירות שבגינן יילקחו דגימות דנ"א כבר עוררה ביקורת. עו"ד אליעזר כהנא, עוזר היועמ"ש של המשטרה, טען בוועדת חוקה כי "מכל עבירות התקיפה, תקיפת שוטר היא היחידה ש'נשארה בחוץ' קודם, בגלל ההתנגדויות. אנחנו חושבים שזה לא סביר ולא מתקבל על הדעת שכל התקיפות במדינה נתפסות חמורות, ורק בעבירת תקיפת שוטר לא ניטול דנ"א כי אנחנו חושדים בשוטרים".

מנגד, בייעוץ המשפטי לוועדה ציינו את הפער הדק לפעמים בין תקיפת שוטר, עבירה שבגינה נפתחים לא פחות מ-2,600 תיקים בשנה, לבין מצב בו האזרח הוא המותקף.

אפילו הכללתה של עבירת ההטרדה המינית (בדרגתה החמורה הכוללת התנכלות) ברשימת עבירות הדנ"א לא עברה בקלות, ובסנגוריה תהו מה הקשר בין אמירות מילוליות מטרידות, ככל שיהיו, לדגימה הביולוגית.
מנהל מחלקת חקיקה בסנגוריה הציבורית, עו"ד גיל שפירא מאשר כי "למרבה הצער, אם המשטרה מזהירה חשוד ששחרורו יתעכב אם יסרב למסור דגימה, זו בפועל המציאות, כי כתוצאה מהסירוב מתקיים הליך שימוע בפני קצין משטרה, או לפי העניין בפני בית משפט".

עו"ד שפירא מציין כי החוק קבע מנגנון המאפשר לדרוש מחיקת דגימת דנ"א גם אחרי שנוספה למאגר המשטרתי. "אנשים אינם מודעים לכך שניתן לדרוש את השמדת הדגימה בתנאים מסוימים – אם התיק נסגר או האדם זוכה. ניתן להגיש גם ערר מיידי לאחר לקיחת הדגימה, אם אדם נחקר באזהרה ללא בסיס סביר".

ללא ערעור, על פי החוק דגימת דנ"א של חשוד תישמר עד 7 שנים (ודגימה של מורשע – עד 20 שנה אחרי פטירתו).

איסוף מידע. המפכ"ל אלשייך

מפכ"ל יוצא שב"כ

"לפי הסטטיסטיקה המשטרתית, נחקרים כל שנה 150 אלף איש באזהרה, מתוכם 65 אלף נחקרים בפעם הראשונה. 70 אחוז מהתיקים נגנזים ולא מוגש בהם כתב אישום", מציין עו"ד אודיז. "פירוש הדבר הוא אחוז ענק של עשרות אלפי נחקרים 'סתם' בתלונות שווא ותלונות של בעלי עניין; עשרות אלפי נחקרים שנלקח מהם דנ"א מאחר שלמשטרה ניתן ייפוי כוח בלתי מוגבל.

"אני לא מדבר על הפשיעה החמורה, אלא על אנשים מהשורה. אין שום סיבה שדגימות יילקחו כדבר שבשגרה ללא שיקול דעת. עכשיו כשבא מפכ"ל יוצא שב"כ, ודאי שאי אפשר לצפות שהוא יגביל את העניין. למשטרה יש עניין במאגר בלתי מוגבל שכל אזרחי ישראל כלולים בו".

מדוברות המשטרה נמסר בתגובה: "משטרת ישראל נוטלת אמצעי זיהוי על פי שיקול דעת מקצועי ובכפוף לסמכות המוקנית לה בדין בגין עבירות שהגדיר המחוקק, ותו לא. שמירת אמצעים שניטלו במאגר מנוהלת אף היא בהתאם למשך הזמן הקבוע בחוק. ככל שעולה טענה בנוגע למקרה פרטני היא נבדקת ומטבע הדברים מענה בעניינה נשלח לפונה ולא באמצעות התקשורת".

רמז על המדיניות החדשה של המשטרה ניתן ללמוד מכך שבדוברות המשטרה סירבו השבוע למסור נתון עדכני על גודל מאגר הדנ"א (מספר הדגימות), כאילו מדובר בנתון חסוי, הגם שלפני שנתיים המספרים דווחו בפומבי במהלך דיון בוועדת ביטחון הפנים של הכנסת.