"השופט ג'ובראן – ישראלי בכל רמ"ח איבריו"

השופט סלים ג'ובראן

בית המשפט העליון נפרד אחרי 14 שנים מהשופט סלים ג'ובראן שפרש לגמלאות. "נפרדים אנו היום משופט ישראלי בכל רמ"ח איבריו", אמר הנשיאה מרים נאור אשר אף היא אמורה לסיים את כהונתה בתוך כשלושה חודשים.

"35 שנים עטה סלים את גלימת השופט", אמרה נאור, "שופט שלום ושופט מחוזי בחיפה, וב-14 השנים האחרונות שופט בית משפט זה בירושלים, ובכך ניפץ תקרת זכוכית כשהיה אזרח ישראל הערבי הראשון שכיהן במינוי קבע בבית המשפט העליון. לא היתה זו תקרת הזכוכית היחידה שניפץ סלים לאורך הקריירה המרשימה שלו. הוא היה אזרח ישראל הערבי הראשון שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, ולאחרונה הראשון שכיהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון. סלים הוא התגלמות דמות השופט הישראלי – הישראליות במיטבה – הוא משלב ניסיון חיים עשיר, תפיסת עומק של החברה הישראלית וערכיה, גישה מאוזנת לפתרון בעיות והכרות מקרוב עם שלוש הערכאות".

השופט ג'ובראן בדברי פרידה מרתקים, פתח בסיפורו האישי וסיפור משפחתו – משפחה ערבית-פלסטינית מהכפר גוש חלב בגליל העליון שנמלטה מהארץ בשנת 1948 בקרבות מלחמת העצמאות. "מתינוק פליט בסירה מיטלטלת לביירות שבלבנון בשנת 48' זכיתי לשבת בערכאה השיפוטית העליונה במדינת ישראל – דומני שאין לי אלא להודות לבורא עולם על זכות זו", אמר ג'ובראן. "חש אני בדבריי בפניכם היום לא רק תחושת סיפוק אישי אלא גם תחושה של סיפוק על שליחותי לחברה בישראל ובפרט לחברה הערבית, וכמבטא תקווה להמשך השתלבות ופריצת דרך גם לאזרחים ערבים אחרים שכבר מצליחים בתחומים רבים".

עם נשיאת העליון מרים נאור

"נולדתי בעיר חיפה בשלהי המנדט הבריטי", סיפר ג'ובראן. "אבי עליו השלום היה מזכיר בבית המשפט המחוזי בחיפה. במהלך שהותנו כפליטים בלבנון, פנו לאבי חבריו היהודים הוותיקים שעבדו עמו בתקופת המנדט הבריטי והציעו לו שיחזור ארצה עם משפחתו ויעבוד בבית המשפט, ביודעם את ניסיונו ושליטתו בשפות העברית והאנגלית. בשנת 1954 חזרנו לארץ ואבי מצא את מקומו כמזכיר בבית משפט השלום בעכו – העיר בה גדלתי וגרתי ובה גם פעלתי כעשור כעורך דין צעיר. עכו היא עיר מעורבת בה חיים, זה לצד זה, יהודים וערבים, המנהלים מערכת יחסים יוצאת מן הכלל. בלבי עכו תישאר ביתי, הגם שמזה חצי יובל כבר אינני גר בה פיסית.

"בגיל צעיר מאוד זכיתי להתמנות לשופט. ראיתי בתפקידי כשופט משום שליחות כפולה. האחת להכריע באופן צודק במחלוקות בין בעלי דין, והשנייה להיות ככל יכולתי גשר לקירוב בין יהודים וערבים במדינת ישראל, מטרה שבחשיבותה אני מאמין באמונה שלמה. תמיד אמרתי לעצמי ולזולתי כי היותי בן למיעוט הערבי בישראל פיתח בי רגישות מיוחדת לחלש…".

"החברה בישראל מורכבת מקבוצות שונות", אמר ג'ובראן. "למרות ההבדלים, כך אני מאמין… הכרה אמיתית בשוני וכיבודו יכולה לחבר בין האנשים ולהביא לשוויון המיוחל. תפקיד המשפט בחברה מעורבת כזו חשוב מנשוא. על המשפט להוות עמוד תווך יציב וברור אשר יגן על החוק במוסדות השלטון".

"על מנת למלא שליחותו של השופט נאמנה, נחוצה לו עצמאות שיפוטית", הוסיף ג'ובראן. "עצמאות זו היא הנותנת לשופט את היכולת לתת ביטוי לערכי היסוד של משטר דמוקרטי, ערכים שאינם תואמים תמיד את הזרמים השונים והמשתנים בציבור. מטעם זה, אני סבור, כי אין מקום לפגיעה בסמכויות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק".

ג'ובראן ציטט דווקא מספרו של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד": "כל בני האדם שווים לא בחירותם, בתבונתם, בתרומתם לחברה, בחשיבותם החברתית, אלא בכבוד האדם. איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די". דברים אלה, אמר ג'ובראן, אשר נכתבו בתחילת המאה הקודמת על ידי הרצל, רלוונטיים יותר מתמיד לימינו ומהווים את אבן היסוד לתפיסתה של הרשות השופטת את השוויון.

ג'ובראן סקר את אי-השוויון ואפליית האזרחים הערביים במגוון תחומים: בנושאי קרקעות, תכנון ופיתוח ישובים, תשתיות ושירותים, ואף בתעסוקה. לדבריו, "הטענות הנוגעות לסוגיית מעמדו של המיעוט הערבי במדינה התנקזו במגזר הערבי לתחושה כללית של קיפוח. מצופה מהמדינה לעשות עוד הרבה על מנת להגיע לשוויון אמיתי של החברה הערבית אל מול החברה היהודית. יש לקוות, כי המדינה תציב את ביטול האפליה וסגירת הפערים כיעד מרכזי שלה, שכן אני רואה בביטול האפליה הממסדית של האזרחים הערבים צורך קיומי למדינה".

לדבריו, "להבדיל מהעבר הרחוק, הצעירים הערבים היום מעורים יותר במציאות הישראלית, בתרבות, בתקשורת, בספרות ובחיי החברה, אבל דווקא תהליכי המודרניזציה המואצים חידדו בעיני הערבים את הפערים העמוקים בין החברה הערבית לחברה היהודית. החברה הערבית חותרת, ובצדק, לרמת שירותים זהה לזו שממנה נהנים אזרחי ישראל היהודים, כמו גם לחינוך באיכות גבוהה וליכולת השתכרות זהה לזו של אזרחי ישראל היהודים".

לצד זאת, ציין ג'ובראן: "בשבתי על כס השיפוט, נחשפתי לתופעות שליליות בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט. כגון: אלימות, ארגוני פשיעה, סחר בנשים, סחיטה באיומים, גילוי עריות ובחברה הערבית במיוחד עבירות רצח של נשים. צר לי על כך, שתופעות כאלה קיימות במדינתנו. הן הדירו שינה מעיניי. מדובר בתופעות והתנהגויות המשחיתות את פני החברה ופוגעות בה ובפרטיה. על המשטרה לעשות הכל כדי להעמיד לדין את החשודים במעשים אלה ולתפוס את כל כלי הנשק הבלתי חוקיים שגורמים למקרי רצח ואלימות בחברה בכלל ובמגזר הערבי בפרט. על המדינה לעשות הכל כדי לבער תופעות אלה מן השורש או לכל הפחות לצמצמן.

"היום בו מוניתי לשופט הערבי הראשון בבית המשפט העליון היווה נקודת מפנה חשובה מאוד בעיני האוכלוסייה הערבית בישראל", חתם ג'ובראן והביע תקווה, כי לצד מינויו של השופט ג'ורג' קרא במקומו, ימונה שופט ערבי שני בעליון: "כיום במערכת בתי המשפט יש רק שמונה אחוז שופטים ערבים ונראה כי יש להוסיף ולמנות שופטים ערבים בכל הערכאות".