גלריה קולומביה הקטנה

הארגון. "פתאום שמנו לב שיש הרבה אנשים בקבוצה, יש הרבה דעות ורעיונות ולא תמיד כולם מסכימים… אבל דרך שיחה ושכנועים הצלחנו לקבל החלטה"

בית הסוהר כרמל, או בשמו העממי כלא עתלית, הוא אחד ממתקני הכליאה היחודיים בשב"ס. מדובר בכלא פתוח יחסית, שמשובצים בו אסירים השפוטים לתקופות מאסר קצרות יחסית, או כאלה שנשפטו לעונש ממושך אבל לא עשו הרבה עם עצמם במהלך המאסר ונשלחו לרצות בעתלית את התקופה האחרונה. כמעט כל האסירים שם נכנסים ויוצאים מהכלא פעם אחר פעם, מרביתם מכורים לסמים קשים שהסתבכו בעבירות קלות יחסית – מסחר בסמים ועד לגניבות ופריצות לצורך מימון השימוש שלהם.

אחד מסימני ההיכר של כלא עתלית הוא דלתות החדרים שפתוחות כל היום וכל הלילה (פעם היו שם רק אוהלים), כך ש-500 אסירים בערך מסתובבים בחוסר מעש מחדר לחדר, מחדר האוכל למקלחות ובחזרה. תוסיפו לזה שמדובר במכורים לסמים ותבינו איך מרבית חיי החברה שם מוקדשים לאיתור מנת הסם היומית – בתחנות הסמים הארעיות בתוך הכלא שמוכר בכינויו "קולומביה הקטנה".

יום אחד עוד נרחיב על היאוש ההדדי בכלא עתלית, של האסירים מהמערכת, ולהיפך, אבל דווקא משום כך יש ערך מוסף לפרויקט שיזמה קצינת החינוך של בית הסוהר, דלית פרידמן: סדנת צילום לאסירים באגף החינוך המטופח יחסית של בית הסוהר כרמל.

"בית הסוהר מתאפיין באוכלוסייה חלשה שלרוב אינה יודעת קרוא וכתוב, ונראה לי חשוב להכניס כלי נוסף שייתן במה ומקום להתבטא", כתבה פרידמן בדו"ח מיוחד לסיכום הפרויקט. "יזמנו סדנה טיפולית באמצעות צילום, פוטו-תראפיה, שנועדה לספק לאסירים מקום להבעת רגשות, ללמידה על עצמם תוך כדי שאלת שאלות ובמיוחד על קבלת האחר. האסירים שנרשמו לסדנה היו דווקא מקרב האסירים השקטים יחסית, ובטח כאלו שלא בולטים בשלילי, מה שאפשר להם לשתף פעולה, לשאול שאלות, לחלום וליצור".

את הצד המקצועי הנחו בהתנדבות שתי צלמות, אוסנת רום ויעל בוק, שהנחו את קבוצת האסירים בתפעול המצלמות וזוויות הצילום, אבל בעיקר בכל הקשור להיבטים אמנותיים של צילום כחלק מהפרספקטיבה הטיפולית האישית של כל אחד מהם בנפרד, ושל כל אחד מהם כחלק מקבוצה.

"גיבשנו קבוצה עם דיונים סוחפים בהם למדנו להכיר אחד את השני דרך התבוננות על העצמי והתבוננות האחר עליי", אומרת פרידמן על המצלמות, שמטבע הדברים מהוות כלי המסייע להמחיש את המסר הפסיכולוגי של ההתבוננות. לאסירים בכלא אסור להחזיק טלפונים סלולרים, ולפחות רשמית נמנעת מהם החוויה התרבותית האוניברסלית הכי עכשווית – צילומי סלפי. במסגרת המשימות שהוטלו עליהם בסדנה הם נדרשו לבצע צילומי סלפי דווקא.

"כל משתתף קיבל מצלמה ונדרש להציג את עצמו על ידי צילום עצמי. בהתחלה הייתה התרגשות והם התקשו עם הסלפי וצילמו יותר אחד את השני ואת מרכז החינוך, אבל בסוף הצלחנו להתמקד בסלפי, והם נגעו בעצמי שלהם, שזאת היתה המטרה מלכתחילה – איך אנחנו נראים ואולי היינו רוצים לשנות משהו?".

בסיום הסדנה נערכה במרכז החינוך תערוכה חגיגית של צילומי האסירים אשר נתלו על הקירות בליווי כתוביות ומשפטים עם תובנות ומסרים של היוצרים.

חלק מהצילומים נמסרו ל"פוסטה" על ידי דוברות שב"ס ובאדיבות מרכז החינוך של בית הסוהר כרמל והאסירים היוצרים כמובן – הגם שדרשו לטשטש את פניהם (כיבדנו!).

לכל אחד מהצילומים המוגשים כאן נתנו כותרת של "פוסטה" והצמדנו ציטוט של אסיר יוצר, לאו דווקא של הצלם הרלוונטי.

פוזה. "לכל חיוך, זווית, צבע או שחור לבן, יש משמעויות רבות ויחד ניתחנו ולמדנו על עצמנו ועל האחר… גיליתי על עצמי כוחות שלא ידעתי שיש לי"

שיר כאב. "היום אחרי התהליך אני בטוח שאני רוצה לשנות, ושאני אסיים את המאסר שלי בעוד חודש וקצת אני בוחר בדרך חדשה… אני הרבה יותר חזק ומסוגל ליותר"

החיים גלגל. "למדתי הרבה על עצמי, על האחר ועל הקבוצה. נהנתי מאוד מהסדנא ואני ממליץ לכולם לעבור סדנא כזו"

בריחה. "היום אחרי התהליך אני בטוח שאני רוצה לשנות, ושאני אסיים את המאסר שלי בעוד חודש וקצת אני בוחר בדרך חדשה"

יש להם גב."טכניקות צילום שנתנו להם את ההרגשה של להיות הצלם, להיות בעל השליטה, האחריות, אני בוחר מה שאני רוצה לראות ולהראות"

נתינה. "הצלמות נתנו הסבר על הצילום כאמנות, וחשיפה למצלמה ככלי עבודה, כל משתתף קיבל מצלמה ונשלח למשימה"

מדים. "בהתחלה הייתה התלהבות מהמצלמה, לקח לנו זמן להיכנס לתוך המשימה… הביאו אותנו למקומות מופלאים"

פוטו דשא."אני רוצה להודות לצלמות ולדלית על הזדמנות נהדרת להשתתף בתהליך הלמידה על עצמי דרך עדשת המצלמה… הכל עניין של רצון"

צחוקים. ללא מילים. נקודה.