 |
| ניסים חדד באחת התמונות עם התינוק |
"במהלך החקירות הרצחניות הודיע לי אחד החוקרים שנמצאו טיפות דם של הפעוט על תחתוני… באותו רגע ראיתי חושך בעיניים… לא אצליח לצאת בחיים מהבור שחופרים לי. כאחד המאמין בחפותו התעשתתי, ופה התחיל הקרב נגד כולם, מערכה בה אני חייב להוכיח שלא היה ולא נברא" (ניסים חדד, פייסבוק).
הנה עוד פוטנציאל למהומה ציבורית שפרקליט המדינה שי ניצן עשוי להתמודד איתה בקרוב: ההרשעה של נסים חדד באונס בלתי נתפש של תינוק בן שנה וחצי, ו-17 שנות המאסר שנגזרו עליו בעקבותיה.
מעצרו בשנת 2012 של חדד, איש נדל"ן מצליח ללא עבר פלילי, הניב כותרות מזעזעות בזכות הדלפות של חוקרי מרחב ירקון אשר כבר בשלב המעצר "שלחו" את האם המתלוננת להתראיין בתקשורת (בדיוק כפי שעשו לאחרונה בתיקים נגד יניב נחמן והגיניקולוג מצפון תל אביב), בזמן שהפרקליטות נטלה חלק פעיל בהפקה ובעריכה של הד"חות הפתולוגיים אשר הובילו להרשעת חדד ב-2013.
המתלוננת היא בת זוגו של חדד, ואמו בנפרד של התינוק. אחרי הראיונות איתה אף אחד כבר לא באמת ירד לפרטים, שמטבע הדברים הם מאוד קשים לעיכול. ההתעוררות נרשמה רק כאשר הגורו אילנה דיין כללה את העיוותים בחוות הדעת הפתולוגיות בתיק חדד, בסדרת כתבות על הממשק הבעייתי בין הפרקליטות לבין המכון לרפואה משפטית, תחת ניהולו רצוף השערוריות של ד"ר יהודה היס.
דו"ח קשה על הקשר הפסול בין הפרקליטות לבין המכון הפתולוגי, שחיברה נציבת הביקורת על מערכי התביעה, השופטת הילה גרסטל, נגנז בשלב זה לנוכח מחאת הפרקליטות. בהמשך לכך הנציבה גרסטל התפטרה עקב נסיגת שרת המשפטים, איילת שקד, מהבטחתה לרפורמת ביקורת נטולת משוא פנים, הבטחה שהופרה בהשראת השר לביטחון פנים גלעד ארדן שגרע מתחומי הביקורת את התביעה המשטרתית (90 אחוז מכלל התיקים), ובחסות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדבליט אשר סירב לגבות את גרסטל.
 |
| ד"ר חן קוגל: איבר המין של חדד לא נגע בתינוק |
הבאזז בנושא הפתולוגי הוא חלק בלתי נפרד מהערעור שהגיש לבית משפט העליון פרקליטו הלוחמני של חדד, עו"ד יורם שפטל, יחד עם עו"ד עינת גלוסר. בערעור חושפים הסנגורים למעלה מ-10 מראי מקום המתייחסים לראיות שלטענתם המשטרה והפרקליטות זייפו, פברקו, סתם התרשלו באיסופן וכאלה שנמנעו מההגנה.
הממצאים המטלטלים בערעור מבוססים על חקירה בינלאומית שביצע החוקר הפרטי אושרי מסס בשיתוף אנשי המקצוע, ד"ר חן קוגל בכובעו אז כפתולוג פרטי, ואיש המז"פ לשעבר אבנר רוזנגרטן. החקירה הניבה מסמכים בעייתיים כמו חוות דעת משוכתבת של פרופ' היס, וספקות רבים באשר לעצם ההכשרה המקצועית של ד"ר קונסטנטין זייצב, מי שנחשף לאחרונה כחותמת הגומי של הפרקליטות במכון הפתולוגי.
במקביל, משפחתו של חדד ומקורביו מנהלים בפייסבוק מלחמת מאסף על חפותו, כפי שהוא זועק אותה במכתביו מתאו שבכלא איילון. בדף הפייסבוק מתמקד חדד בשלוש הנקודות המרכזיות אשר מטרידות את הספקנים בציבור: השהות עם התינוק בחדר הכושר, החדירה לפי הטבעת, וכתמי הדם שנמצאו בתחתוניו. מי שנחשף לפוסטים מתקשה להתעלם, ומסיבה זו הם מפורסמים כאן תחת אילוצי עריכה הכרחיים.
 |
| ד"ר שרזי: התינוק רגוע ביציאה מחדר הכושר |
חדר הכושר
"כחלק מהמאמצים להוכיח שלא נעשה עוול לפעוט בזמן שהותו עימי בחדר הכושר", כותב חדד, "גייסנו מומחית בעלת שם עולמי בפסיכיאטריה של ילדים עד גיל חמש, ד"ר שאהלה שרזי. לא היה קל לגייס אותה, היא נרתעה מפני שהיא תמיד בצד הקורבנות, אבל לאחר שנחשפה לראיות ביקשה להיפגש איתי, 'מדובר במקרה מטורף ונדיר', אמרה, 'רציתי לדעת עבור מי אני נלחמת'".
ד"ר שרזי היא חברת סגל בקמפוס סן פרנסיסקו של אוניברסיטת קליפורניה, מעוז הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בת זמננו, מרצה ומנהלת של מרכז לטיפול בטראומות ילדים כתוצאה מתקיפה מינית, וחדד מצטט בפוסט מחוות הדעת שלה: "לנאשם היתה השגחה על הילד בפרק זמן של 35 עד 40 דקות, בזמן שאם הילד התקלחה והתכוננה לצאת לארוחת צהריים… הנאשם ביקר בחדר הכושר של הבניין בו הוא מתגורר, והתאמן עם שכנים… על פי תיעוד מצלמות האבטחה הוא נשאר לבד עם הפעוט כשלוש עד ארבע דקות בלבד…
"הסיווג האבחנתי של הפרעות התפתחותיות בתינוקות וילדים מתאר תסמיני הפרעת חרדה אצל ילד שחווה התעללות מינית… חוסר מנוחה, בכי בלתי נשלט, צרחות, עצבנות, שליטה לקויה במצבי רוח…
"קטעי הווידיאו שסקרתי מציגים התנהגות שאינה מתיישבת עם הפגיעות שדווחו… כאשר הם יצאו מחדר הכושר לא נראה שהפעוט היה עצבני, חש כאב, בכה או הביע אי נוחות. בהתחשב בגודל הקרע האנאלי לאחר 12 שעות בבית החולים, היו צריכות להיות התנהגויות הקשורות לכאב מיד לאחר הטראומה האנאלית… התנהגויות כאלו חד משמעית אינן נראות בקלטות האבטחה… לא מתיישב שהילד יהיה רגוע… בנוכחות הפוגע… דיווחים של עדי ראיה (בבניין) תומכים בעדויות הווידיאו, שהפעוט לא נראה חושש או סובל מכאב.. כשהוחזק על ידי הנאשם", חתמה "ד"ר שרזי, אשה ממוצא פרסי שאינה יהודיה.
 |
| ד"ר שאהלה שרזי, סן פרנסיסקו, קליפורניה |
"ד"ר שרזי 'זכתה' להתנפלות של שתי פרקליטות ושלושה שופטים במחוזי אשר טענו כי לא היו ברשותה מספיק חומרים לאיבחון", כותב חדד. "השופטת שרה דותן דחקה בה, איך היא מבחינה שהילד לא בשוק, וקיבלה מענה חד משמעי: שבמצב שוק תינוק אינו מגיב, גופו רפוי, הוא אינו יוצר קשר עם הסביבה.
"בית המשפט ניסה להפיל את ד"ר שרזי, בטענה שהאמא אמרה כי התינוק נראה בשוק, והיא ענתה שזה לא יכול להיות, שהרי האמא אמרה שהתינוק בכה, ואם יש בכי אז אין שוק… הלם זה מצב של קיפאון טוטאלי, הילד לא אמור להגיב, (וכאן רואים) שהילד יציב, מסובב את ראשו, מניף את ידיו… אי אפשר לדבר על מצב קיפאון.
"מעבר לכך אני מוסיף, בעדותה הראשונה של האמא היא אמרה שלאחר ה'אירוע' הפעוט שיחק בבית, שאני האכלתי אותו, שצפינו יחד בטלוויזיה ואף הלכנו לישון צהריים. אסור לשכוח שמדובר בעולל בן 18 חודשים, אמרה המומחית להרכב השופטים, הילד היה יודע וזוכר מי תקף אותו, והיה נרתע ממנו… יש לו יכולת קוגניטיבית לעשות את הקשר בין הטראומה לבין הגורם הטראומטי, המטריד.
"כמובן שבהכרעת הדין השופטים (דותן, שוחט, אבניאלי) לא נתנו משקל לחוות הדעת של המומחית העולמית, כי הציבור מצפה לאשם וחייבים לשים מישהו בכלא".
 |
| די-נ-איי כבסיס להרשעות ולא לזיכוי |
החדירה
על העובדה שלתינוק נגרמה פציעה בפי הטבעת אשר הובילה לדימום ניכר אין מחלוקת, ומכאן נחלקים הצדדים. התביעה, בגיבוי הכרעת הדין במחוזי, טוענת שהפציעה נגרמה כתוצאה מעבירת מין, מעשה סדום שביצע חדד. מנגד, ההגנה טוענת שהפציעה הראשונית נגרמה כתוצאה מקיבה קשה שגרמה לדימום הראשוני (פיסורה) כאשר התינוק עשה את צרכיו בחדר הכושר, ובזה טיפל חדד אשר הסיר את הטיטול וניקה את חלצי התינוק.
הטענה המרכזית של ההגנה היא שהפציעה הוחמרה והובילה להרחבת פי הטבעת רק בהמשך, כתוצאה מטיפול רשלני, של האמא בעיקר, בדירתו של חדד וכעבור מספר שעות בבית הוריה, שם עלתה לראשונה האפשרות ש"נסים אנס לך את הילד".
"במהלך ימי המעצר שיתפתי פעולה וחתמתי על הסכמה לכל בדיקה גופנית", כותב חדד. "נעצרתי כעבור 12 שעות מהאירוע ללא שהתקלחתי או החלפתי את בגדיי, וכעבור 27 שעות לקחו אותי למכון לרפואה משפטית. ד"ר זייצב ורופא נוסף בדקו כל סנטימטר בגופי, ובקפדנות יתרה את איבר מיני, ולא מצאו כל סימן או שיפשוף, וגם לא DNA של התינוק.
"הם בדקו גם את פי הטבעת של הפעוט, את הסרבל שלבש, את הטיטול עם הדם והמגבונים. גם עליהם לא נמצא DNA שלי.
 |
| ד"ר קונסטנטין זייצב. חותמת הגומי |
"הבאנו מומחים שנתנו חוות דעת לטענה שהחדרתי את איבר מיני", כותב חדד. "ד״ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית ואביר איכות השלטון ביושרתו, שלל את האפשרות הזו. לדבריו, חוק ניוטון קובע שאם צד אחד נפגע אז כתוצאה מהלחץ גם על צד התוקף יהיו פגיעות, או לפחות שטפי דם תת עוריים. עוד הסביר ד״ר קוגל שהתאים המצפים את שריר איבר המין יותר עדינים מפי הטבעת, ולכן במצב של לחץ גדול שתוקף מפעיל על קורבן, לא יתכן שאיבר המין שלי לא נפגע.
"הצגנו גם מחקרים השוללים אפשרות לחדירה באמצעות איבר המין שלי. באחד נטען, כי הפרשי הגיל בין 18 חודשים ל- 45 שנה, והפרשי הגודל בין איבר מין של גבר לפי טבעת של תינוק, כשנטען ליחסים אנאליים שלא בהסכמה, לא ייתכן שלא יימצא כלום על איבר המין של התוקף.
"במחקר אחר השתתפו 3,800 איש שקיימו מרצון יחסי מין בהסכמה בין גבר לאשה, והתוצאות הראו שעל 64 אחוז מאיברי המין היו סימנים, שפך דם תת עורי, שפשופים קלים.
"לכולם היה ברור שאם תיפול האפשרות של חדירה באמצעות איבר מין התיק נופל. לפרקליטות ולמשטרה לא היה הסבר מה חדר לילד, אז כדי לנעול את הרשעתי העלה ד״ר זייצב בשליחותם אפשרויות נוספות, החדרה של אצבעות או חפץ גלילי כהה. איזה הנאה יכול אדם שפוי להפיק מלדחוף לתינוק חפץ כהה? ריבונו של עולם, מה עוד דרוש כדי להבין שהפעוט הזה לא הותקף מינית? אני, ניסים חדד, חף מפשע, לא הזקתי לפעוט הזה מעולם".
 |
| חושך בעיניים. חדד לאחר גזר הדין |
דם בתחתונים
הראיה הכי משמעותית להרשעה באונס היתה כתמי דם עם DNA של התינוק על תחתוניו של חדד ועל הכיס האחורי של מכנסיו, ועל פניו נראה כי מדובר בראיה מנצחת.
"רבות דובר במשפט על נושא הדם בתחתונים, זו הראיה הפורנזית היחידה בתיק, ואתייחס אליה", כתב חדד בפוסט שהקדיש לנושא. "במהלך החקירות הרצחניות הודיע לי אחד החוקרים שנמצאו טיפות דם של הפעוט על תחתוני. חשבתי שמדובר בתרגיל, היה ברור לי שאין מצב כזה…
"בסופו של דבר אכן מצאו כתמי דם על חלק פנימי של תחתוניי… באותו רגע ראיתי חושך בעיניים… לא אצליח לצאת בחיים מהבור שחופרים לי. כאחד המאמין בחפותו התעשתתי, ופה התחיל הקרב נגד כולם, מערכה בה אני חייב להוכיח שלא היה ולא נברא.
"ברור שהיה לי מגע עם הדם של הפעוט, הרי אני הראשון שהבחנתי בדם במכון הכושר, וגם כשעליתי לביתי עם הפעוט ניגבתי יחד עם אימו את דמו. ועדיין, איך הגיע הדם לתחתוניי?
 |
||
| שופטת שרה דותן |
"מהרגע הראשון בחקירה אמרתי שלא החלפתי תחתונים, ומסרתי אותם לד״ר זייצב. רציתי שיבדקו, הרי אני בטוח בצדקתי, מה גם שלא ראיתי כתמי דם כאשר הטלתי את מימיי במהלך 27 השעות עד לבדיקה… בהמשך לקחו אותי לחיפוש בביתי ובמחסן… בחדר השינה היו זרוקים על הרצפה מכנסיים… מיוזמתי אמרתי לשוטרים, שאלה המכנסיים איתם הייתי בחדר הכושר. למזלי, בבדיקת מעבדה זיהו מריחה קלה של דם גם על הכיס האחורי של המכנסיים.
"על סוגיית הדם התנהלה מלחמת עולם, התביעה טענה שהדם עבר מאיבר המין לתחתונים, או שהתחתונים היו מופשלים בזמן שאנסתי את הפעוט בעמידה, ודם טפטף לתחתוניי. ההגנה טענה שהדם הגיע בהעברה משנית מהאצבע, בגלל שטיפלתי בילד.
"כבר בחקירה הראשונית, לפני שכל המדענים נכנסו לתמונה, אמרתי לחוקרים, "אני לא ביולוג ולא מדען פורנזי, אבל אם יש דם בתחתונים זה מריחה מקצה האצבעות כתוצאה מהטיפול בילד, אין מצב שדם טפטף… שלושת החוקרים התעקשו שיש טיפות דם, ולא מריחה. בתוכי הייתי בטוח שאין גרם דם בתחתונים, הייתי בטוח שמנסים לעבוד עלי. אחרי מספר ימים התקבלו תוצאות המעבדה לזיהוי פלילי – נמצאו שתי נקודות זעירות, מיקרוניות, 0.002 מילימטר.
"במשפט נקבע בהסכמה שאכן לא מדובר בטיפות דם אלא במריחה, העברה משנית של הדם. להכרעת השופטים נותרה שאלה מפחידה ומאיימת, האם איבר המין חדר לפי הטבעת ומכאן עבר הדם לתחתונים או, וזאת האמת המדעית, שכתוצאה מהטיפול נותרו שרידי דם על קצות האצבעות שעברו בכמות מיקרונית אל התחתונים ואל הכיס האחורי.
"השופטים היו אמורים לשאול, איך יתכן שמצאו שרידי דם על התחתונים ואפילו לא תא אחד של הקורבן על איבר המין שלי? וגם, איך הגיע דם מאיבר המין לכיס האחורי במכנסיים, הרי אין לי 'נחש' בין הרגליים. בהכרעת הדין נקבע שהפין חדר לפי הטבעת, התוקף ניגב את איבר מינו לא מספיק טוב ומעט דם נגע בתחתוניו. השופטים לא סיפקו תשובות, איך איבר המין נותר נקי משפשופים, דם, ו-DNA של התינוק.
 |
| עו"ד יורם שפטל |
ה"פטיש" של חדד
בעקבות השערוריות בנוגע להתנהלות המכון לרפואה משפטית, שופטי בית משפט העליון אישרו לנציגי ההגנה להיפגש עם ד"ר קוגל, מי שהיה המומחה הפרטי מטעמם ומונה בינתיים לראש המכון, ולכן נדרש כעת האישור המיוחד.
"לפעמים מילה ממקום מסוים עלולה להוריד את החרב מעל הצוואר שלך", כתב על זה חדד. "קוגל דיווח לנו על מאמרים מדעיים חדשים שנכתבו על ידי בכירי המדענים בתחום ה-DNA אשר שוללים כל תרחיש שיעלה במוחו של אדם או שופט על כך שאיבר המין שלי נגע בפעוט, גם אם ניגבתי אותו ואפילו אם התקלחתי. בגלל הכבוד לשופטי בית משפט העליון אשר הולכים לקבוע את גורלי, אני משאיר את פירוט הראיות החדשות לעיון השופטים".
בינתיים, מעבר למאמרים החדשים, בערעור שנערך בשבוע שעבר חזר עו"ד שפטל גם לחוות דעת שנתן במשפט הפסיכיאטר ליאוניד לנדא, לשעבר המנהל המרכז להערכת מסוכנות של שב"ס. לפי לנדא, פדופילים בסביבת ילדים עד גיל שלוש נוהגים ללטף לגעת וכדומה, אבל לעולם אינם חודרים. לנדא כתב בחוות הדעת, כי המעשה המיוחס לחדד משול ברמת הסטייה לזו של אדם האוכל צואה, ואדם כזה חייב להשאיר עקבות פתולוגיות – מקרים נוספים, בדיבור, בטלפון, במחשב.
על הטיעון הזה הסתערה כמוצאת שלל רב התובעת בערעור, עו"ד רחל זוארץ-לוי, שטענה כי במחשב של חדד נמצאו נמצאו עשרות תמונות של כפות רגליים נשיות, ושלוש תמונות של תינוקת שרגליה שרוטות. עו"ד שפטל הבהיר שלפי לנדא, משיכה (פטיש) לרגליים נשיות מנוגדת בתכלית לסטייה הפדופילית, ואילו הילדה שבתמונות היא בתו של חדד אשר חזרה שרוטה מהגן ואביה צילם אותה כדי לקבל הסברים מהגננת.
לפי אחד התיאורים, את מבט התגובה של השופט יצחק עמית התובעת לא תשכח לעולם.
 |
| הכתבה כפי שפורסמה ב"מעריב סופהשבוע" |
