הגנה עצמית

מספר המעצרים עלה משמעותית עקב "תוכנית המפנה" של המשטרה, ואת הפירות קטפה הסנגוריה הציבורית, שבדו"ח השנתי שלה טוענת: היקף הפעילות לא בא על חשבון שוק עורכי הדין הפרטיים * עוד בדו"ח: שורת כשלים במשטרה, בפרקליטות, בשב"ס ובמח"ש * מניעת זכות ההיוועצות עם סנגור מ-75 אחוזים מהעצורים * טיפול אנמי בתלונות על אלימות שוטרים לעומת היד הקלה על ההדק בכתבי אישום על תקיפת שוטרים עלייה ניכרת במספר המעצרים (אילוסטרציה) הגידול בהיקף העבודה של הסנגוריה הציבורית נמשך, ובאופן משמעותי, אך לטענת הסנגוריה היקף פעילותה לא בא על חשבון השוק של עורכי הדין הפרטיים ושיעורי הייצוג הפרטי נותרו דומים לאלו שהיו טרם הקמתה. בסנגוריה הציבורית מייחסים את עיקר הגידול בפעילות ל”תוכנית המפנה” של המשטרה תחת המפכ"ל דנינו, שהביאה לעלייה ניכרת במספר המעצרים. מדו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2014, שהוגש היום לשרת המשפטים, עולה כי היא מייצגת כיום כ-57 אחוז מהנאשמים בבתי משפט השלום ו-41 אחוז מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים, ובשנה החולפת נוהלו על ידה 115 אלף הליכים לעומת 108 אלף הליכים ב-2013 – מתוכם כ-36 אלף תיקים פליליים בערכאה ראשונה, 33 אלף מעצרי ימים ו-14 אלף מעצרים עד תום ההליכים. לפי הדו"ח, בארבע השנים האחרונות חלה עלייה של כ-34 אחוזים במספר המעצרים שיזמה המשטרה, ומאז נכנסה "תכנית המפנה" לתוקף בשנים 2014-2012 נרשמו 13 אלף מעצרים עד תום ההליכים יותר, בהשוואה לתקופה המקבילה של שלוש שנים לפני כן. מקדמה על חשבון העונש? הסנגוריה הציבורית ממשיכה להתריע כי "תוכנית המפנה", שהגדירה את כמות המעצרים כיעד משטרתי, סותרת את העיקרון הבסיסי שהותווה בחוק המעצרים ובפסיקת בית המשפט העליון, ולפיו המעצר אינו צריך להוות כלי הרתעה ואינו יכול לשמש כמעין "מקדמה" על חשבון העונש. הדו"ח מצטט מדגם סטטיסטי שנערך על ידי מחלקת המחקר של הרשות השופטת, וממנו עולה כי התביעה עתרה למעצר עד תום ההליכים לגבי כ-88 אחוזים מהנאשמים בהליכים המתנהלים בבתי המשפט המחוזיים ולגבי 27 אחוזים מהנאשמים בהליכים בבתי משפט השלום. בתי המשפט המחוזיים קיבלו כ-60 אחוז מבקשות התביעה למעצר עד תום ההליכים ובתי משפט השלום קיבלו כ-50 אחוז מבקשות אלו, ובכ-20 אחוז מהתיקים שבהם נאשם נעצר עד תום ההליכים – התברר כי תקופת המעצר היתה לבסוף ארוכה יותר מעונש המאסר (או משני שלישים מתקופת המאסר) שהוטל בסוף ההליך. הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר לטענת הסנגוריה הציבורית, גם במקרים בהם הבקשות למעצר עד תום ההליכים נדחות לבסוף על ידי בתי המשפט, עצם הגשת הבקשה מביאה לשלילת חירות מיותרת, כי לעיתים חולפים שבועות ארוכים עד להחלטת השחרור בשל דחיות דיונים והמתנה לתסקירי מעצר שאמורים להתקבל משירות המבחן, הכורע תחת הנטל. הדו"ח מתריע גם על כך שמרבית העצורים בישראל עדיין אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסנגור לפני חקירתם במשטרה, וכי משטרת ישראל עדיין אינה מקיימת את פסקי הדין של בית המשפט העליון והוראות החוק בעניין. לטענת הסנגוריה, ברובם המכריע של המקרים מודיעה לה המשטרה על עצורים לאחר שאלה כבר נחקרו, והרוב הגדול של החשודים מוסרים את הודעותיהם בלי שניתן להם להתייעץ עם עורך דין בשלב הקריטי. זאת, אף שבשנה אחרונה חל שיפור מסוים בהתנהלות המשטרה, ואחוז ההודעות על בקשת עצורים לייצוג שמעבירה המשטרה למשרדי הסנגוריה לפני תחילת החקירה, עלה מ-18 אחוזים בשנת 2013 ל-25 אחוזים אשתקד. "לקדם תפיסה לפיה כתבי אישום בתיקי עוני אינה תגובה חברתית הולמת" תיקי העוני פרק מיוחד בדוח הסנגוריה תוקף הגשה של "תיקי עוני" – נגד אנשים שחיים בשולי החברה ועברו על החוק, לכאורה על רקע מצוקה כלכלית קיומית ומאבק הישרדותי. "לעיתים ברקע הדברים קיימת גם הפרה של המדינה את חובותיה הבסיסיות להבטיח קיום מינימאלי של אזרחיה בכבוד", גורס הדו"ח. "כך למשל מוגשים כתבי אישום בגין פלישה לדירות ציבוריות, חיבור פיראטי לרשת המים והחשמל, גניבת מזון ומוצרי קיום בסיסיים וקיבוץ נדבות. הסנגוריה הציבורית סבורה ומבקשת לקדם תפיסה כי הגשת כתבי אישום במקרים אלה אינה מקדמת את מטרות המשפט הפלילי ואינה מהווה תגובה חברתית מידתית והולמת. מן הראוי שהמשטרה ורשויות התביעה יפעלו להפניית הטיפול במקרים אלה לרשויות הרווחה והשירותים החברתיים, במטרה למצוא פתרון הולם למצוקה הכלכלית, וזאת במקום לנקוט בצעדים פליליים המערימים קשיים נוספים ומקטינים את סיכוייו של האדם לצאת ממעגל העוני". לדעת הסנגוריה הציבורית, המצוקה כשלעצמה חייבת להוות שיקול מרכזי בשאלה אם להעמיד אדם לדין או לפעול באמצעים חלופיים, ובמקרים שבהם הוגשו כתבי אישום מונחים סנגורים להעלות טענות מסוג זה במטרה להביא לחזרה של התביעה מהאישומים או לזיכוי הנאשמים בשל העדר אשם פלילי. תופעה מטרידה אחרת שעליה מצביעה הסנגוריה הציבורית היא הפער הגדל והולך בין דרך הטיפול בתלונות של אזרחים נגד שוטרים אלימים לבין אופן מיצוי הדין עם אזרחים להם מיוחסת פגיעה בשוטרים. לפי השנתון הסטטיסטי של המשטרה, בשנת 2014 נרשמה עלייה של 10 אחוזים בפתיחת תיקים כנגד אזרחים בגין עבירות של תקיפת שוטרים ועלייה דרמטית עוד יותר של 46 אחוזים בכמות התיקים שנפתחו עקב תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות (סה”כ: 4,500 תיקים נפתחו בשני סוגי העבירות), כאשר חלק לא מבוטל מהתיקים נפתחים כנגד אזרחים הנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות, המהוות יעד לתופעות כגון "שיטור יתר". על רקע נתונים אלה, טוענים בסנגוריה, כי בולטת החולשה בהתמודדות עם תלונות אזרחים על אלימות שוטרים נגדם. זאת כאשר לפי נתוני מח"ש, רק בכשליש עד כמחצית מכלל התלונות שמוגשות נגד שוטרים מדי שנה מתקיימת חקירה. בחלק מבתי החולים – הכבילה באופן אוטומטי למשך ימים רבים גפיים כבולות                                              עניין אחר שאליו נדרשת הסנגוריה הציבורית שוב ושוב הוא הפגיעה בזכויות בעלי מוגבלויות במסגרת ההליך הפלילי ולאחריו, במתקני הכליאה. מהדו"ח עולה כי בעשרות מקרים לפחות בכל שנה נכבלים למיטותיהם בארבע גפיים אסירים ועצורים שנשלחו לבדיקה פסיכיאטרית, ובחלק מבתי החולים הכבילה נעשית באופן אוטומטי ולמשך ימים רבים. לטענת הסנגוריה הציבורית, העובדה שבתי המשפט קיבלו בשנים האחרונות כמעט 100 אחוז מהבקשות הדחופות שהגישה בעניין זה, מלמדת כי שיקול הדעת המופעל על ידי שב"ס והמשטרה אינו סביר ואינו לוקח בחשבון הפעלת אמצעים פוגעניים פחות, וזאת אף במקרים רבים שבהם נכבלו עצורים שנחשדו או הואשמו בביצוע עבירות קלות יחסית, וללא התוויה (דרישה) רפואית. מהדו"ח עולה גם, שוב, כי בעלי מוגבלויות ולקויות שכליות קשות נשלחים לתקופות מעצר ומאסר ארוכות במתקני הכליאה הרגילים, וזאת רק עקב היעדר מסגרות טיפוליות המותאמות עבורם. הדבר מקומם עוד יותר כשמדובר באוכלוסיית נוער: על אף צורך אקוטי העולה מן השטח, טוענים בסנגוריה, כי טרם הוקם מעון המותאם לטיפול בקטינים עבריינים בעלי מוגבלויות, ובעקבות זאת הם נאלצים לשהות בכלא או במוסדות שאינם הולמים את מצבם. יחידת נחשון בפעולה. להגדיל משאבים תופעת החפים מפשע הסנגוריה הציבורית יוצאת נגד היוזמה להקמת אולמות מעצרים בסמוך למתחם בתי הכלא "אשל" בדרום, שנועדה להקל בעומס המוטל על יחידת הליווי "נחשון". לטענת הסנגוריה, שפנתה בעניין לנשיאת בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט, "הניסיון המצטבר מקיום דיונים בבתי הסוהר או בסמוך להם, למשל בתחום עתירות האסירים, הוא ניסיון רע", וקיום הליכי מעצר ב'חצר האחורית' של שב"ס והרחק ממרכזי ישוב, תפגע בזכויות העצורים, בפומביות הדיון, בעקרון הפרדת הרשויות ובנגישות הציבור לערכאות.בהיבט הפרדת הרשויות, מימוש התכנית יהפוך בעיני המתדיינים והציבור את בית המשפט למי שמזוהה עם מערכת הכליאה – הרשות המבצעת – ויפגע במעמדו של בית המשפט כמוסד אזרחי וכגורם מאזן, המפקח על עבודת גורמי אכיפת החוק", נטען בדו"ח. הפתרון הראוי לדעת הסניגוריה הציבורית למצוקת "נחשון" אינו בהקמת אולמות שיפוט בסמוך למתקני כליאה, אלא בהגדלת משאבי היחידה ובהפעלה זהירה ומידתית יותר של סמכויות המעצר, כפי שנאמר כבר, וקידום חלופות המעצר כגון הגדלת מכסת האזיקים האלקטרוניים. בסיום הדרך של ההליך הפלילי, קובעת הסנגוריה, "קיימת בישראל תופעה, שאינה זניחה ואינה שולית, של חפים מפשע המרצים מאסרים כבדים", זאת כאשר המשוכה הממסדית המוצבת בפני האפשרות לתיקון הרשעות שווא ולקיום משפטים חוזרים היא כמעט בלתי עבירה. "הסנגוריה הציבורית מודיעה אפוא, כי במצב הדברים הקיים נמנעת ממנה האפשרות למלא כראוי את התפקיד שהוטל עליה בחוק בתחום המשפטים החוזרים", נאמר בדו"ח. זאת עקב המדיניות המונעת את הזכות לערוך בדיקה במוצגים בתיקים חלוטים, והשמדת מוצגים במקרים רבים בניגוד לחוק, ואף מניעת הפעולה הבסיסית ביותר – עיון וצילום חומרי חקירה, שלדברי הסנגוריה "היה ונותר משימה בלתי אפשרית כמעט”, חרף הצהרתו של פרקליט המדינה שי ניצן על כך שלסנגוריה יותר לעיין בחומרים "לפנים משורת הדין" לצורך בדיקות בעניין משפטים חוזרים. בשלוש מתוך ארבע פניות למשפטים חוזרים בהן טיפלה הסנגוריה בשנה החולפת, היא התבשרה כי המוצגים בתיקים הושמדו, כך שבשלוש הבקשות (שתיים מהם מאסירים שפוטים על רצח), הוחלט על סגירתן בהעדר אפשרות לבחון את טענות החפות. ככלל, מאז שנת 2001 ועד היום פנו לסנגוריה הציבורית 392 נידונים שהורשעו בפסק דין חלוט וטוענים להרשעת שווא. כ-339 מהפניות נדחו לאחר שנמצא כי אין אפשרות להגיש עבור הפונה בקשה למשפט חוזר. 53 מהפניות מצויות בשלבי בדיקה שונים. 15 בקשות למשפט חוזר הוגשו על ידי הסנגוריה הציבורית, מתוכן רק ארבע התקבלו. המספרים מדברים כמה הרוויחו עורכי הדין החיצוניים מההתקשרות עם הסנגוריה הציבורית, ובאלו דרכים נערכה ההתקשרות? בשנת 2014 עבדו עם הסנגוריה הציבורית 968 עורכי דין חיצוניים. בשנים האחרונות מועסקים הסנגורים החיצוניים בחמש דרכים עיקריות: במינוי מתיק לתיק, כשהתשלום נעשה בהתאם לתעריף המפורט בתקנות הסנגוריה הציבורית. היקף התשלומים בשנת 2014 לעורכי הדין שהועסקו בדרך זו היה 130 מיליון שקל. בתורנות בבית המשפט, כשהתשלום הוא לפי שעות התורנות או שעות הכוננות. בדרך זו נעשה שימוש לצורך ייצוג בהליכי מעצר. היקף התשלומים לעורכי הדין שהועסקו בדרך זו היה 14 מיליון שקל. במסגרת חוזה העסקה מיוחד, הקובע מראש ייצוג במספר תיקים מוגדר לתקופה, כשהתשלום הוא קבוע לכל תיק ותיק ומשולם כמקדמה ב-12 תשלומים חודשיים שווים (חוזי ריטיינר). צורת העסקה זו משמשת לייצוג בתיקים פליליים המוגשים על ידי לשכות התביעה של משטרת ישראל לבתי משפט השלום, וכן לייצוג מאושפזים בכפייה בפני ועדות פסיכיאטריות מחוזיות בבתי החולים. היקף התשלומים בשנת 2014 בדרך זו היה 23,846,889 שקל. בדו"ח נכתב כי "הייצוג במסגרת חוזי הריטיינר מחייב זהירות ראויה. החשש הוא ששיטת תשלום זו, הקובעת תשלום אחיד עבור הטיפול בתיק, תפגע באיכות הייצוג. הסנגוריה הציבורית מודעת לחשש זה ומתמודדת עמו על ידי הפניית התיקים המתאימים לטיפול במסגרת זו ופיקוח ובקרה על עורכי הדין". במסגרת חוזה העסקה מיוחד, הקובע תשלום עבור יום עבודה בבית המשפט, שם אמור הסנגור לקלוט לטיפולו את כל הנאשמים שהוזמנו לאותו יום לעריכת "דיון מקדמי" בכתב האישום שהוגש נגדם ("ימי מוקד").  שכרם של עורכי הדין משולם לפי מספר ימי ההקראות בהם הופיעו ולא לפי מספר התיקים הפליליים בהם ייצגו. עלות הייצוג הממוצעת בתיק שנקלט ביום הקראות היא כמחצית מעלות של תיק המטופל על ידי ריטיינר, וכשליש מעלות של תיק המטופל על ידי סנגור חיצוני המקבל תשלום על פי התעריף. היקף התשלומים בשנת 2014 לעורכי הדין שהועסקו בדרך זו היה 5.7 מיליון שקל. במסגרת חוזה העסקה מיוחד, על פי שעות עבודה, כאשר התעריף לשעה ומספר שעות העבודה לתקופה נקבעו מראש. צורת העסקה זו משמשת לייצוג בתיקים גדולים ומורכבים, בהם נדרשות מאות שעות הכנה ואשר התעריפים המפורטים בתקנות אינם יכולים להוות תמורה הולמת למאמץ המושקע. התעריף לשעה נקבע בהתאם לוותק המקצועי של עורך הדין אשר נבחר למשימה. היקף התשלומים בשנת 2014 לעורכי הדין שהועסקו בדרך זו היה שני מיליון שקלים. בדו"ח נטען, כי ברשימת הסנגורים החיצוניים קיימת תחלופה מתמדת. שיעור התחלופה ברמה הארצית עמד בשנת 2014 על 11 אחוזים: מבין 968 עורכי דין פעילים בשנה זו, 110 עורכי דין לא עבדו עם הסנגוריה הציבורית בשנה הקודמת. בנוסף לכך, נבדקו 10 עורכי הדין שמונו לייצג מטעם הסניגוריה הציבורית מספר הפעמים הרב ביותר. הבדיקה העלתה כי 5 מבין עורכי הדין שהיו ברשימה בשנת 2012 לא הופיעו בה שוב בשנת 2014. כלומר, המדובר בתחלופה של 50 אחוזים בתוך שנתיים. בנוסף לכך, נבדקו 10 עורכי הדין להם שולמו בשנים 2014 ו-2012 הסכומים הגבוהים ביותר מבין הסנגורים הציבוריים. השוואה בין השנים העלתה כי רק עורך דין אחד נמצא בשתי הרשימות. בסך הכל, 284 עורכי דין בשנת 2014 קיבלו שכר טרחה של עד 50 אלף שקל. 24 עורכי דין קיבלו מהסנגוריה הציבורית בשנה זו מעל 550 אלף שקל.