"הגיע הזמן להפסיק עם שיח של נשים קרבנות, מסכנות ומלחמה"

הילה שי וזאן

על רקע סערת חשיפת ההטרדות המיניות, השוטפת את השיח הציבורי בארץ ובעולם – מרענן לשמוע קול מקורי היוצא נגד "שיח ההאשמות" בין נשים לגברים וקורא להחזירו למקום שפוי. הילה שי וזאן, פעילה פוליטית וחברתית מהימין, הקימה תנועה בשם "שווים שונים" הקוראת לשיח חדש שיוצא מהקופסה ומתנער מקלישאות משומשות ביחס לתפקידי גברים-נשים ועמדתם זה כלפי זה. וזאן מתנגדת לפמיניזם הרדיקלי וליחס לנשים כקורבנות, ומתנגדת ל"ציד גברים", כשם שהיא מסתייגת מהתקפה עיוורת על הנשים המעידות.

היא בעד שוויון לנשים, אך נגד היפוך המטוטלת לאפליה נגדית של הגבר. "הגיע הזמן להפסיק עם שיח של קרבנות, מסכנות ומלחמה, ולעבור לשפה עניינית ומשותפת", היא מציעה. התפיסה המאוזנת באה לידי ביטוי בהצעה שהעלתה תנועת "שווים שונים" בפני שרת המשפטים איילת שקד.

התנועה קוראת לקדם תיקון לחוק המציע סעד לשני הצדדים, הן לנשים נפגעות עבירה, והן לגברים המוצאים עצמם מותקפים באמצעות עדויות, עשרות שנים אחרי האירוע המיוחס להם, ללא יכולת להתגונן. לפי ההצעה של וזאן, מצד אחד תוכפל תקופת ההתיישנות להגשת תלונות על הטרדה מינית ל-14 שנים במקום שבע שנים כיום. מצד שני, עם תום תקופת ההתיישנות, כאשר תיסגר האפשרות לבירור פלילי, ייאסר גם פרסום שמו של הגבר שנטען כי "הטריד".

התיקון, אומרת וזאן, ישים קץ ל"משפטי השדה" שאינם מוגבלים בזמן ולחריצת דינם של אנשים בתקשורת וברשתות החברתיות. "זה הפתרון היחיד שיקדם צדק גם עבור המתלוננות וגם עבור אלו שעלולים למצוא עצמם מואשמים בטענות שווא שאין להם כל יכולת להתמודד כנגדן ולהוכיח את חפותם", אומרת וזאן. "לצערי נוצר מצב אבסורדי, כשמצד אחד לנשים וגברים שחוו פגיעה אמיתית קיים חלון הזדמנויות מצומצם להתלונן, ומצד שני לא קיימת מסגרת זמן להאשמות במסגרת הפסטיבל התקשורתי. אנחנו חייבים לתת למתלוננות את כל הכלים להבטיח צדק, אך לא לאפשר שמדינת ישראל תהפוך למקום בו דינם של אזרחים נקבע בפייסבוק במקום בבתי המשפט".

בעד שוויון אמיתי

"השיח הציבורי ממוקד במאבק מגדרי, ולא ברצון כן לתקן את המצב", נכתב במצע של  תנועת "שווים שונים", היוצאת נגד "שיח קיצוני, דיכוטומי ומכליל". "לא מתקנים אפליה אחת ביצירת אחרת", נכתב שם, "השיח בין גברים ונשים איבד את הדרך, ויש חוסר שוויון בסיסי שעלינו לתקן דרך השוואה ולא דרך אפליה (נגדית)".

"אני בעד שוויון אמיתי. אם נשים רוצות שוויון – הן צריכות להיות מוכנות לתת שוויון גם לצד השני", אומרת וזאן לפוסטה, ומציגה את הצד השני של המשוואה. "לא יכול להיות שיהיו חוקים מפלים (נגד גברים) בשם האפליה המתקנת. אפליה מתקנת טובה למיעוטים – ונשים הן מזמן כבר לא מיעוט במדינת ישראל והאפליה המתקנת פוגעת בהן ומקבעת אותן במעמד של קורבנות שזקוקות להגנה. המציאות מוכיחה שמושגים ארכאיים כמו עולם פטריארכאלי או תקרת זכוכית כבר לא קיימים. נשים הן חזקות, ויכולות להגיע לאן שהן רוצות". וזאן מזכירה כדוגמה ל"עוצמה הנשית" את השופטת אסתר חיות, נשיאה שלישית מתוך ארבעה אחרונים שהיו לבית המשפט העליון. אפשר להזכיר גם כמה מנכ"ליות בנקים ובכירות נוספות. "הבעיה היא שהשיח הפמיניסטי הרדיקלי השתלט. המטרה שלנו היא להכניס עוד נרטיב לשיח".  

וזאן היא מעין "תואמת איילת שקד" – חברת מפלגת הבית היהודי, אך כמו שקד היא לא דתייה אלא נציגה של זרם "ליברלי מסורתי" חדש. וזאן ניהלה את המטה של נפתלי בנט בפריימריז והיתה חברת מועצת העירייה במודיעין. תקופה קצרה שימשה גם כדוברת המרכז לשלטון מקומי וקודם עבדה בתקשורת.

מה חשבת על קמפיין הנשים של Me Too?

"הקמפיין התחיל כדבר מאוד חיובי בעיני, הבעיה היא בכיוון שאליו הוא הוביל. הדיכוטומיה, הדרך בה קיבעו  את הנשים כקורבנות, ואת הגברים כתוקפים בלבד, מביאה אותנו כחברה למקום לא טוב, מקום שבו כל גבר הוא 'תוקף פוטנציאלי'. חבל שהקמפיין לא מתייחס לנפגעי עבירה, שהם גם גברים וגם נשים. הרבה נשים סיפרו על תקיפות שעברו בילדותן. גם ילדים, בנים, נפגעים מינית בשיעורים לא קטנים. אך הקמפיין התייחס רק לנשים. זה פוגע בנו".

מדוע "אפליה מתקנת" היא רעה?

"משום שהיא פוגעת גם בנשים. אנו רואים אפליות בעניינים פיננסיים: עד לא מזמן אישה קיבלה 2.5 נקודות זיכוי במס עבור ילד וגבר קיבל נקודת זיכוי אחת. מצד שני, ראה כיצד ארגוני הנשים נלחמות כמו לביאות נגד העלאת גיל הפרישה. תוחלת החיים הממוצעת לנשים גבוהה יותר, ויציאת נשים לפנסיה בגיל מוקדם פוגעת בהן בגלל מספר קטן יותר של שנות עבודה. ועדיין ארגוני הנשים נלחמות נגד שינוי המצב".

את מתנגדת להבחנה המסורתית של תפקידי גברים ונשים?

"לא. שם התנועה שלנו הוא 'שווים שונים' – שאיפה לשוויון בחוק, מתוך הכרה בשוני הבסיסי שלנו. בצבא, למשל, אני מתנגדת למתן הקלות פיזיות לנשים בתפקידי לחימה. יש תפקידים שהעומס הפיזי הנדרש הוא כזה, שנשים לא צריכות להיות בהם. נשים עם הייחודיות שלהן וגברים עם שלהם, אבל מה שצריך להיות ברור הוא שכולם שווים בפני החוק. לא יכול להיות שבמאה ה-21 עדיין יהיו בחוק הבדלים בהתייחסות לשני המינים, בשם המגדר".