"דור הולך ודור בא, ובית המשפט לעולם עומד"

השופט אליקים רובינשטיין

באולם ג' של בית המשפט העליון נערך (13.6) טקס פרישתו של השופט אליקים רובינשטיין.

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור פנתה לכל הנוכחים – שופטי העליון, נשיאי בית המשפט בדימוס, שרת המשפטים אילת שקד, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וצמרת המשפט בישראל, במילים אלו: "מקובל באירועים אלה כי עלי לדבר על אלי, ואל חשש, כך אעשה מיד. אך קודם לכן, אני רוצה לדבר על עצמי, כלומר על הצער שאני חשה עם פרישתו של אלי. אלי ואני מכירים קרוב לארבעים וחמש שנה. רעייתו מרים ואני חלקנו בזמנו חדר קטנטן בפרקליטות המדינה במשרד המשפטים. דרכינו הצטלבו כשכיהנו זו לצד זה בבית המשפט המחוזי בירושלים, ושבו ונפגשו כאן, בבית המשפט העליון, למשך 13 שנים, כשבשלוש השנים האחרונות היה אלי המשנה לנשיאה. ישבנו יחד במאות הרכבים. לאורך העשורים שמרו גם משפחותינו על קשרי ידידות, וחברותינו לא תיפסק עם הפרישה מכס השיפוט…".

נאור גם התייחסה להיותו של רובינשטיין שומר מצוות: "אלי הוא שופט מעולה, רודף צדק, מחפש תמיד את דרך הפשרה. ניסיונו העשיר היה לנו לנכס… לפעמים נשמעת הטענה כאילו שופטים יראי שמיים וחובשי כיפה הם 'שופטים שמרנים'. כבר נזדמן לי לא אחת לעמוד על כך שאין זה ראוי לתייג שופטים כ'שמרנים' או 'אקטיביסטים' או לצאת מהנחה מוקדמת כי שופט זה או אחר יפסוק בצורה מסוימת. תמהתי תמיד על ניסיונות תיוג אלה… זאת משום שהשופט מכריע לא על סמך דעותיו ועמדותיו האישיות כי אם על פי מיטב הכרתו את הדין ובהתבסס על התשתית העובדתית. אלי הוא התגלמות תפיסה זו… אין קפדנית כפסיקתו בהגנה על שלטון החוק ועל זכויות האדם, גם בסוגיות של דת ומדינה".

נאור הזכירה בהקשר זה את פסיקותיו של רובינשטיין, בהן אישור שימוש במקוואות ציבוריים בבאר שבע למתגיירים מהתנועה הקונסרבטיבית ומהתנועה הרפורמית, או איסור על הפרדה בין גברים לנשים בקווי האוטובוס שבהם הונהגה הפרדה.

"בפסיקתו, כמו גם בכתיבתו העיונית ובכל אורחותיו, יצק אלי תוכן בביטוי 'יהודית ודמוקרטית', ולימד את הסובבים אותו כי אין מדובר באוקסימורון. כי היהדות והדמוקרטיה אינן משקפות גישות מונוליטיות, אלא עושר רעיוני…

"אלי היקר, בשמי ובשם שופטי ישראל, תודה מקרב לב על שנים רבות של עשייה משפטית לטובת הציבור בישראל. תודה על תרומתך לקידום ולפיתוח המשפט הישראלי. לקראת הפרק החדש בחייך, אאחל כי יהיה מוצלח לפחות כמו הפרקים שקדמו לו. אני מאחלת לך שתקדיש את הזמן לכתיבה או שתנצל את הפנאי לחזור לתחביבים ישנים…".

טקס הפרידה במעמד נשיא המדינה

 פרידה מהאולם

"תודה על הדברים הטובים שנאמרו", אמר רובינשטיין עצמו בהתרגשות, הודה למשפחתו ולנשיאי בית המשפט לדורותיהם, כמו גם לחבריו השופטים וליתר העובדים. "כולם היו עמיתים למופת…"אמר, "נעמתם לי מאוד כולכם, וקשה עליי פרידתכם". את הפרק הזה סיכם במילים: "אסיר תודה אני להוריי על הכל".

לאחר מכן התפנה רובינשטיין להעיד על עצמו. "לא הייתי חייל קרבי, אבל הפכתי ברבות הימים למעין 'חייל של השלום'. במשך קרוב לרבע מאה בגלגולים שונים נזדמן לי לשרת ב'חיל השלום', בין המבקשים נתיב לשלום עם שכנינו…".

רובינשטיין, שנמנה בהיותו עו"ד צעיר על המשלחת לקמפ דיויד, המשיך בקו הפוליטי: "זכיתי לעמוד בראש משלחת ישראל להסכם השלום עם ירדן ולהשתתף בקביעת גבול המדינה עימה, ולפני כן להשתתף בועידת מדריד ובמו"מ לשלום עם ירדנים ופלסטינאים, והשתתפתי במאמצים שלא צלחו מול לבנון שעימה נחתם הסכם אשר השקענו בו רבות, וגם מאמצים שלא נשאו פרי מול סוריה. אינני נואש גם היום. התקווה והחתירה לשלום צריך שתישאר עמנו… זאת כחלק מייעודנו כעם אשר הובטח לו (תהלים כ"ט, י"א): 'ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום'. עוז ושלום ירדו כרוכים, בוודאי באזורנו. אני מאמין בזה מאוד, בתקוות השלום ובנחיצות העוז".

בשלב זה עבר רובינשטיין לדבר על כס המשפט. "בתי המשפט, ובמיוחד בית המשפט העליון, הם חלק חשוב בחוסן הלאומי, גם בעוז וגם בשלום. יכולים כולנו להיות גאים במערכת המשפט, מערכת נקיית כפיים ומקצועית, שהיא לתפארת מדינת ישראל, גם אם אינה מושלמת..

"כשופט בבית המשפט העליון לא ראיתי עצמי כתיאורטיקן של המשפט, אלא כמי שעיקר שליחותו בו היא…לסייע לשיפור המינהל הציבורי הישראלי, תוך קידום שוויון והגינות.. המשפט העברי היה תדיר לנגד עיניי, כנכס לאומי-משפטי שאולי אין כמותו בכל אומה ולשון, וכמורשת תרבותית הקוראת לנו. חשתי כי לא זכה למקומו הראוי במשפט הישראלי, וניסיתי לסייע לכך שמורשת זו תמצא ביטוי בפסקי דיננו..

"…אין סתירה בין אהבת אדם, זכויות אדם, ויחס מכבד לזולת, לבין היותך יהודי לאומי. אפשר להיות יהודי המאמין בציונות ובתקומת ישראל בארצו, ועם זאת שוחר שלום בתוכנו וסביבנו ושוחר זכויות אדם, לרבות שוויון למיעוטים בישראל…

"במישור האזרחי חיפשתי כמעט תמיד את דרך האמצע, שביל הזהב, הפשרה, כדברי הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות "וצריך (השופט) להיות מהדר בכל דיניו אחר הפשרה". דגלתי בפשרה גם כאידאה של הבאת שלום בין אדם לחברו, כמובן במקום שהדבר אפשרי…

"האמנתי בשכל הישר כמורה דרך. גם אם לא כולנו נראה עין בעין באשר להגדרתו של זה בכל מקרה, ישנם רכיבים שווים לכל נפש, והם שלובים בהגינות כיסוד מוסד. לדעתי, היכולת לפנות ישירות לבית משפט זה בעתירות כנגד הממשל היא מוסד ישראלי יפה ומועיל, שכדאי לשמר אותו, גם אם יש לעתים עתירות סרק…

"לקראת סיום, ברכה חמה להצלחה ולסייעתא דשמיא לשופטים המתמנים היום, השופט ג'ורג' קרא והשופט ד"ר דוד מינץ, שופטים מנוסים המשקפים פנים יפות ומגוונות בחברה הישראלית. ברכה טובה גם לנשיא יוסף אלרון ולשופטת יעל וילנר, שבדרך. דור הולך ודור בא, ובית המשפט לעולם עומד. ברכה חמה במיוחד מעומק הלב לשופט סלים ג'ובראן, חברי הטוב והיקר לאורך שנות שיפוט רבות בצוותא, שגם הניבו חמשירים רבים בעברית ובערבית, שופט צדק, ערבי נוצרי גאה וישראלי גאה, המתמנה היום לכהונת משנה לנשיאה במקומי. כה לחי.

"אסיים בתפילה לבורא עולם, שיזכה את כולנו בבריאות, בנחת ובשלום. כשלעצמי אם תיקרה ההזדמנות, אשמח לשוב ולשרת את הציבור בדרכים אחרות. אולי גיל שבעים, גיל שֹיבה לפי חכמינו, יהא פתח לשׁיבה, שיבה לפעילות מסוג אחר, במישורים אחרים.

"תודה, שלום לכולם ושלום לאולם".