 |
| מאיר קריאף |
בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה על זיכויו של מאיר קריאף מרצח יוסי תורג'מן, בעלים של מועדון קלפים שפעל בשכונת רמת פולג שבנתניה. הפרקליטות גייסה שני עדי מדינה בתיק, אך עדויותיהם נדחו כלא אמינות הן בבית המשפט המחוזי והן בעליון, וקריאף זוכה מחמת הספק, אף ששופטי העליון קבעו כי "גרסת התביעה סבירה יותר מגרסתו" באשר למעשיו בליל הרצח.
על פי כתב האישום שהוגש נגד קריאף, הוא רצח את תורג'מן כנקמה על כך שהוכה על ידו כמה ימים לפני כן בגלל חוב הימורים. ב-12 בנובמבר 2010 נכנס רעול פנים חבוש קסדה ולבוש שחורים, מצויד באקדח, לדירת ההימורים וירה בתורג'מן שש יריות לעיניהם הנדהמות של הנוכחים ואף וידא הריגה.
צוות החקירה שהוקם ביאחב"ל גייס שניים שהתגוררו במקום כעדי מדינה והם הפלילו את קריאף: שלומי בן סימון ודינה יתח-בר, שהיתה אשתו של מוריס בר, מתחרה של תורג'מן בתחום ההימורים, שנהרג בתאונת דרכים ב-2012.
 |
| הנאשם על אופנוע לבן, בניגוד לעדויות |
סניגורו של קריאף, עו"ד ישראל קליין, הצליח לטעת ספק בנוגע לאשמתו אצל שופטי בית המשפט המחוזי מרכז, שזיכו את קריאף וציינו: "מכלול הראיות מעלה חשדות כבדים, תהיות ונושאים בלתי פתורים בהתייחס להתנהלותו בליל הרצח". הסנגור הצביע בין היתר על אי ההתאמה בין העדויות והתיאורים לגבי רעול הפנים שירה בתורג'מן לבין מראהו וקומתו של קריאף, וכן על אי ההתאמה בין האופנוע שעליו נצפה קריאף רוכב בליל הרצח לבין תיאור האופנוע עליו נמלט היורה. מלבד זאת, קבעו שופטי המחוזי כי התזה האפשרית שהעלתה ההגנה, ולפיה מוריס בר המנוח הוא שירה באותו ערב בתורג'מן עקב סכסוך שהיה ביניהם ועל פי ראיות מחשידות לכאורה כנגדו, לא הופרכה.
בפסק הדין של בית המשפט העליון, שכתב השופט נועם סולברג, ואליו הצטרפו השופטים אליקים רובינשטיין וניל הנדל, נקבע כי "מכלול הראיות הנסיבתיות יוצר ומגבש ענן כבד וסמיך של חשד כלפי קריאף. על פי הממצאים העובדתיים, הוכח כי הוא היה נחוש לפגוש את תורג'מן באותו לילה, וכי הוא נע לעבר דירת ההימורים רכוב על אופנוע, תוך שהוא מברר אם תורג'מן נמצא בדירה. מחשידה מאוד היא העובדה כי קריאף נפטר בדרך זו או אחרת ממספר פריטים חשובים: הטלפון, האופנוע והבגדים. לאלה יש להוסיף את התנהלותו במהלך החקירה והמשפט. קשה מאוד לקבל את הסבריו לכל פעולותיו באותו לילה… גרסתו, כפי שהועלתה בסופו של דבר, היא גרסה מאוחרת, כבושה… ברם אל מול כל אלה עומדים מנגד מספר נתונים שאינם מתיישבים עם הגרסה המפלילה”, כתב השופט סולברג, "לא היינו רחוקים מהטבעת אות קין של רוצח על מצחו של קריאף. אילו אמת המידה בפלילים היתה זו הנהוגה במשפט האזרחי – מאזן ההסתברויות – כי אז דינו היה להרשעה ומאסר עולם. כפות המאזנים נוטות לצד החובה, לא לזכות. ברם, עצם העובדה שגרסת התביעה היא סבירה, לבטח יותר מזו של המשיב, אין די בה. אשמתו של קריאף לא הוכחה מעבר לספק סביר. המארג הראייתי הכולל מאפשר גם גרסה אחרת, שלפיה לא היה זה קריאף שרצח את המנוח. גם אם מקנן חשש בלב שמא רוצח יתהלך חופשי ברחובותינו, הרי שכבד ממנו החשש שמא חף מפשע יכלא לחינם במאסר עולם".
 |
| עו"ד ישראל קליין |
עו"ד קליין מסר בתגובה: "יאחב"ל השקיעה בשני עדי מדינה ובית המשפט המחוזי החליט לא להאמין להם וקבע שהם שקרנים, אך פרקליטות המדינה לא ויתרה והמשיכה לרדוף אחרי הנאשם, שהיה הרבה פחות מתאים לדמות הרוצח מחשודים אחרים שלהם היו סכסוכים עם המנוח. בסופו של דבר גם בית המשפט העליון הדגיש שהמשטרה לא מיצתה בדיקת כיווני חקירה הכרחיים נוספים".
קריאף היה עצור כשלוש שנים שנים עד זיכויו, ובכוונת סנגורו להגיש תביעת פיצויים נגד המדינה על תקופת המעצר הארוכה שבסופה שולח לחופשי.
