בצבא הכי חזק שבעולם

האוטובוס שלוקח אותך אל הלא נודע (צילום מתוך הסרט "ספיחס")

הגיוס לצבא מלווה תמיד בהתרגשות גדולה. התמונה עם השלט של הבקו"ם, התיק הגדול על הגב, אמא בוכייה והאוטובוס שלוקח אותך אל הלא נודע, מנתקים אותך מהעולם שעד עכשיו הכרת, ומכניסים אותך לתוך מסגרת שבה תחיה בשנים הקרובות.

צה"ל הוא המוסד הכי גדול שקיים במדינת ישראל, וכמעט כל צעיר ישראלי עובר בשעריו. המערכת עובדת כמדינה לכל דבר, ובה מערכות חינוך, בריאות, רווחה, משטרה ומשפט. אך בזמן שרוב מערכות הצבא אינן משפיעות על עתיד החייל הצעיר, מה קורה עם מערכת המשפט – שיכולה לדון את החייל לכף חובה ולהשאיר בו כתם לכל החיים? האם יש למערכות המשפט מספיק ניסיון, כלים וכוח אדם על מנת לקחת תיקים מורכבים ולנהל אותם בזהה לפרקליטות האזרחית?

כאשר חייל עובר על החוק, ישנן מערכות משפט מקבילות. חייל (או אזרח עובד צה"ל) יכול להישפט בבית משפט צבאי, או לחילופין בבית משפט אזרחי. כמובן שיש עבירות המייחדות את בית המשפט הצבאי (לדוגמא, עריקות), וישנן עבירות שבהתאם להחלטת הפרקליטות הצבאית או האזרחית יוחלט היכן לשפוט את הנאשם.

מה קורה לחייל בסדיר שעבורו זוהי הפעם הראשונה בה הוא נפגש עם גורמי אכיפת החוק? עם מערכות החקירה והמשפט? זה לא מופרך ודווקא סביר שאדם בגיל 18-21, שנמצא בתוך מסגרת צפופה ולחוצה, ימעד ויעשה שטות שיכולה להוביל אותו לעמוד אל מול שופט. אך מהרגע שחייל מעד ועד לרגע שהוא מובל לבית המשפט הצבאי – האם הדרך לשם מתוחזקת בכלים הנכונים? באנשים עם ניסיון חיים שכף ידם היא זו שתכריע את עתידו של אותו חייל? 

שוטר מצ"ח בכלא צבאי (צילום להמחשה: דובר צה"ל)

נשיכה במצ"ח

ברגע שחייל נתפס על סוג של עבירה פלילית, החקירה עוברת מיד למצ"ח (משטרה צבאית חוקרת). זהו גוף חשוב שמטרתו למנוע ולחקור, אבל לא בהכרח הגוף המקצועי ביותר. צריך לזכור שגם במשטרה הצבאית החוקרת ישנם חיילים בסדיר, שלעומת המשטרה האזרחית מקבלים קורסים מקוצרים ולא פעם יושבים לחקירה מול נאשמים בלי ניסיון בכלל. האם הם בקיאים בשיטות החקירה השונות? האם הם כבר יודעים לנתח את אישיותו של הנחקר? האם הם יודעים מתי להרפות ומתי ללחוץ?

לאחרונה עלה נושא זה בעת חקירה של משפט אונס. במהלך החקירה, שאותה ניהלה ראש צוות שבחייה לא חקרה נאשמים בתחום, נחקרו הנאשמים 10 חקירות, כל אחת מעל ל-12 שעות רצוף. את הארוחות שלהם נאלצו הנחקרים לאכול בחדר החקירות, תוך כדי חקירה, כאשר הוטחו בפניהם איומים ואמרות שהיו מביישות אפילו את המרתפים האפלים של מדינות עולם שלישי. לא ידוע אם זה היה מוצדק או לא, אך חייל שעדיין נחשב לאדם צעיר שעוד לא התחיל את חייו – צריך לעבור מסכת חקירות כזאת, שבוודאי ובוודאי לא הייתה מתקבלת בהליכים פליליים בבתי המשפט השונים?

בהגיעו של החייל לבית המשפט, גם אז הוא מתנהל מול גורמי החקירה הצבאיים, וגם שם ישנו פער משמעותי בין המשפט האזרחי למשפט הצבאי. לעומת המשפט האזרחי, במערכת השיפוט הצבאי לא קיימת אפשרות של חלופות מעצר עד תום ההליכים. זאת לאור העובדה כי לא קיים מוסד של שירותי מבחן, קרי אין מי שיגיש תסקיר בכל הנוגע למעצר עד תום ההליכים וחלופות מעצר. כך נוצר מצב בו חייל אשר נשפט בבית הדין הצבאי – נשללת חירותו ללא שנמצא אשם ולא הוכחה מסוכנותו. נכון, לחיילים ישנה האפשרות לפנות למעריך מסוכנות פרטי ולבקש תסקיר באופן עצמאי, אבל אל לנו לשכוח שחיילים בסדיר אינם מרווחים סכומים המאפשרים להם לפנות לכל מומחה בו יחפצו, והם תלויים לא אחת בחסדי המשפחה. גם אם הם ניגשו לתסקיר עצמאי, אין חובה על בית המשפט הצבאי לקבלו.

מורשעים בעל כורחם

במערכת המשפט האזרחית יכול בית המשפט למצוא את הנאשם אשם אך לפסוק "ללא הרשעה". כך יכול הנאשם להתחיל את חייו עם גיליון הרשעות נקי. הליך זהה אינו קיים במערכת המשפט הצבאית. כאשר בית המשפט הצבאי מוצא את הנאשם אשם, כתם זה ירדוף אחריו לכל הפחות בעשור הקרוב של חייו, שהינו כידוע עשור מעצב, שכן מרבית הצעירים המשוחררים נוסעים לראות עולם, חלקם מתחילים את הלימודים והקריירה שלהם. רישום פלילי עלול לפגוע בהם. כך לדוגמא, לא בהכרח שיקבלו ויזות למדינות אלה ואחרות, או לעסוק בתחומים שונים דוגמת עריכת דין, ראיית חשבון, סוכני ביטוח ועוד.

בנוסף, חייל אשר נשפט לכלא לא יכול לקבל חלופת מאסר. כאשר עבריין שנשפט במערכת האזרחית נשלח לכלא לתקופה הפחותה משישה חודשים, ישנה אפשרות שעונשו יומר בעבודות שירות או בעבודות לטובת הציבור, אך חלופה זו אינה קיימת כלל וכלל במערכת הצבאית.

דוגמא נוספת לפגיעה בזכויות החיילים הינה כאשר הנאשם נמצא זכאי אחרי שריצה עונש מאסר. גם לאחר שהוכחה חפותו, לא רק שלא יזכה לתנאים מקלים בהמשך השירות, אלא אפילו לא תימחק לו תקופת המעצר ו"הדפוק" שריצה בבית הכלא הצבאי ימשיך לרדוף אותו גם אחרי תאריך השחרור.

עו"ד נוגה ויזל

שיקום וסיכום

מערכת המשפט הצבאית יצרה מצב אבסורדי בו היא אחראית על נפשם של לא מעט צעירים. היא לקחה על עצמה, בין היתר, את המקום של החינוך והשיקום. אך מערכות המשפט שלה מפלות ועלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לאותם חיילים, שלצערם מוצאים עצמם נאלצים להתמודד עם המערכת.

המערכת לא העמידה חלופות זהות למערכות האזרחיות, וכך חייל שלעיתים לא היה מורשע, או בכלל לא היה מוגש כנגדו כתב אישום במערכת האזרחית, מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח ועם רישום פלילי שילווה אותו לעוד המון שנים. רישום פלילי עלול להוות מכשול גם בעתיד, בין היתר בבואו להירשם לחלק ממסלולי הלימודים, להתקבל לעבודות כאלה ואחרות, לבקש ויזה למדינות בעולם (שאינן ששות לתת ויזות למי שהורשע בפלילים).

יותר מכך, המערכות האזרחיות הכירו בערך השיקום במכלול השיקולים לעונש, בעוד מערכת הענישה הצבאית אינה מוצאת לנכון לשלב שיקום במערך הענישה. כך יוצא שצעירים שנכנסו למערכת בפעם הראשונה בחייהם, לא בהכרח יצאו משוקמים או "אזרחים יותר טובים" אלא כעבריינים שסיימו לרצות את עונשם. על הצבא לבדוק את עצמו: האם הוא לא צריך לאמץ לכל הפחות חלק מהדברים הקיימים בבתי המשפט האזרחיים ולסייע למשאב היקר ביותר שיש בידיו – ההון האנושי?

לסיכום, מערכת המשפט הצבאית עושה את עבודתה כגוף השופט בתוך צה"ל. הידיעה כי בתוך הצבא רוב החיילים הם בגילאי סוף העשרה ותחילת העשרים, צריכה להילקח בחשבון. נער בן 18 מתגייס לצבא על מנת לתרום למדינה ולתת מעצמו שלוש שנים ולא יכול להיות מצב שבו עקב חובבנות יתרה או עקב הליכים משפטיים לא מותאמים הוא ייצא לעולם האזרחי עם תיק פלילי, שלא בהכרח היה "נולד" במסגרות אחרות.