 |
| לורי שם טוב |
הבלוגרית לורי שם טוב, הפעילה בקבוצה המנהלת מאבק בעובדים סוציאליים עקב החלטות בענייני משמורת, הורשעה בפגיעה בפרטיות של מנכ"ל משרד הרווחה לשעבר יוסי סילמן. שם טוב זוכתה משתי עבירות אחרות – של איומים על סילמן והחזקת נכס חשוד כגנוב.
לפני כשנתיים נפגש סילמן, לבקשת שר הרווחה דאז מאיר כהן, עם שם טוב, לדון בבקשתה לשנות החלטות משמורת שהתקבלו בעניין קרובי משפחתה ולהדיח את פקידת הסעד האחראית. סילמן דחה את פנייתה והחליט כי אין מקום להתערבותו בשיקולי הדרגים המקצועיים.
שבועיים לאחר פגישתם התפרסמו בבלוג של שם טוב, המציגה עצמה כעיתונאית, מסמכי חשבון בנק של סילמן ופירוט הלוואות שונות שלקח, וצילומי מכתבים שנשלחו אליו בגין דוחות חנייה וחוב לאוניברסיטת בר אילן. המכתבים נגנבו מתיבת הדואר של סילמן ופורסמו בבלוג, לצד האשמה כי על מנכ"ל משרד הרווחה צבורים חובות ועיקולים רבים לכאורה, ועוד מיני טענות שייחסו לו נגיעה לפלילים.
שם טוב הוסיפה בדף הפייסבוק שלה: "אם הוא חכם, הוא ירים לי טלפון ויגיד לי – בואי נגיע להסכם… אבל בגלל שמדובר בערס, אני אגרום לפיטוריו ממשרד הרווחה. הקריירה שלו תלך כמו בפרסומת של מפעל הפיס, קפוטה לה-מדרה". סילמן לא נמנע מתגובה לסטטוס והתנצח עם הבלוגרית מעל דף הפייסבוק: "חחח חובות, כמו סיפורי עלי בבא ו-40 השודדים, כולכם מוזמנים אליי להפגנות", כתב, "אין לי כוונה להתערב…". על שירותי הרווחה הוסיף: "…אני מחזק את ידיהם". בשל תגובה זו ננזף מנכ"ל משרד הרווחה על ידי נציב תלונות הציבור.
כתב אישום שהוגש נגד שם טוב בהמשך לבית משפט השלום בתל אביב, ייחס לה החזקת מכתבים גנובים, פגיעה בפרטיות ואיומים על מנכ”ל משרד הרווחה. בעדות שמסר בבית המשפט, טען סילמן כי המתקפה נגדו הצטרפה למסע השמצות והפחדות נגד עובדים סוציאליים בכירים, שכלל הפגנות ליד בתיהם וקריאות נאצה בנוסח "חוטפי ילדים", על ידי פעילי קבוצה מיליטנטית ששם טוב היתה בין חבריה.
שם טוב, שיוצגה על ידי עו"ד סוזי עוז סיני ארניה, הודתה שפרסמה דפי חשבון של סילמן, אך טענה כי החומר נמסר לה על ידי אדם אחר וכי חל עליו חסיון עיתונאי. הבלוגרית טענה כי "סילמן חולש על תקציב של שמונה מיליארד שקל, ואת החובות האישיים שלו לא מסוגל לשלם. צובר חובות סדרתי".
 |
| עו"ד סוזי עוז סיני ארניה |
העיתונאי יואב יצחק, עורך אתר "ניוז 1", אשר פרסם גם הוא על חובות ועיקולים שהוטלו לכאורה על סילמן, מסר עדות כעד הגנה, ואמר כי הפרסום נגד מנכ"ל משרד הרווחה מוצדק עקב העניין לציבור. בנוסף אמר, כי התנדב להעיד למען שם טוב מאחר שמשרד הרווחה גרם לה עוול בעניינה הפרטי והפר צוים שיפוטיים.
השופט שמאי בקר זיכה את שם טוב מעבירת האיומים וקבע כי האמירה בפייסבוק, לפיה תביא לפיטוריו של סילמן, היא "על גבול האיום, מהצד הלא-פלילי". השופט קבע כי אמירות מעין אלה, ככל שהן מופנות כלפי ראש המערכת, הן לגיטימיות יותר: "ככל שעובד הציבור המאוים לכאורה נמצא בדרג גבוה יותר, הרי שבית המשפט ייטה פחות ופחות לפגוע בחופש הביטוי של 'צרכני' אותו משרד. מצופה כי עורו של מנכ"ל משרד יהא עבה יותר, דק ופגיע פחות, מזה של העובד הסוציאלי הנמצא בשטח". במקרה הזה, הוסיף השופט: "קל וחומר שנכונים הדברים, מקום בו המאוים, מנכ"ל המשרד, הוא שירד לזירת ההתגוששות הפייסבוקית, זירת הפשע (שם נרשם האיום לכאורה) ופתח בהתנצחות בינו לבין אותה 'צרכנית' פגועה'". לטובת הנאשמת עמדה גם העובדה כי בחקירתה במשטרה לא נחקרה על איומים.
שם טוב זוכתה גם מעבירת החזקת רכוש גנוב. בביתה נערך חיפוש, ומסמכי הדואר שנגנבו לכאורה מסילמן לא נמצאו אצלה, אך השופט קבע כי "לא נכון ולא ראוי לשאול עיתונאי מנין הגיע לידיו מסמך פלוני או אלמוני". מאידך, הורשעה שם טוב בפגיעה בפרטיות. השופט בקר דחה את בקשתה להסתמך על הגנת תום לב, מאחר שפרסמה נגד סילמן לאחר שהוא דחה את בקשתה בעניין אישי, ללא גילוי נאות. "תגובת הפייסבוק של שם טוב, מדברת בעדה: גם אם אינה איום פלילי, הרי שהיא מלמדת כי פעולתה נגד ה'ערס' סילמן, היתה נקמנית ולא עניינית".
 |
| עו"ד שמאי בקר |
השופט דחה גם טענה להגנה בשל עניין ציבורי בחובותיו של סילמן, לאחר שהתברר כי לא מדובר בסכומים גבוהים, וטענתו של סילמן כי החוב הצטבר עקב אי עדכון כתובת: "אם פלוני חנה מספר פעמים באדום-לבן משך השנים, ולא שילם הדוחות – הפסול הוא למשרה ציבורית? ואם פיספס תשלום לוועד הבית או לכביש 6? ושכח לשלם לאוניברסיטה? האם כל אלה הופכים אותו למושחת?", כתב השופט.
עו"ד עוז סיני ארניה מסרה בתגובה: "אני סבורה שלא היה מקום להגשת כתב אישום נגד העיתונאית הגב' שם טוב, ואני מברכת על החלטת בית המשפט לזכות אותה מהעבירות של החזקת רכוש חשוד כגנוב ועבירת האיומים, תוך הגנה על החסיון העיתונאי, מקום שעיתונאי מקבל מידע שמגיע לידיו מצד שלישי והעיתונאי מבקש להגן עליו. הגנה על חופש העיתונות ועל החסיון העיתונאי הינה חיונית וחשובה ביותר במדינה דמוקרטית הדוגלת בשמירה על הזכות לחופש ביטוי".
